שתף קטע נבחר
צילום: ויז'ואל פוטוס

אישה בלי גיל

יופי? לעת זקנה אומרים שאני סקסית. קשה? לשרוד מהכאב. מפחיד? לאבד את הראש. ליא קניג מתארחת במדור אסוציאציות

 

לא פשוט להפריד שחקן ממניירות. לא פשוט לקלף שחקן ממסכות, תפקידים או דימוי שדבק בו לאורך שנים של חשיפה ואיכשהו השתמר מתוך הרגל או מגננה. מעטים הם אלה שבמפגש אחד על אחד מצליחים לייצר אינטימיות ורגעים של אמת. ליא קניג שייכת לזן נדיר של שחקנים, שלמרות הפיתוי להתעטף בשכבות הגנה, הצליחה לשמר על הבמה ומחוצה לה כנות.

 

היא נוגעת ללב, מרגשת, מצחיקה, עקשנית, רכה, יפה בלי סוף ולמרות הכרונולוגיה ילדה נטולת גיל. האנרגיות שלה מדבקות. הסקרנות ותאוות החיים גם כן. מוטת כנפיה הרחבה מקפלת בתוכה אינספור צבעים כמו מאות תפקידי הנשים שגילמה בחמשת העשורים שהיא עומדת על הבמה. יש בה אמא קוראז' ומיר'לה אפרת. יש בה פילומנה ואת האם מ"חתונת הדמים" של לורקה. "שיחקתי את כל התיאוריה של הפמיניזם", היא משתעשעת במחשבה.

 

בעשור השמיני לחייה, קניג היא אחת משחקניות הבמה המחוזרות בארץ, ששמה מביא לקופות הכרטיסים קהל. עד כדי כך שכשבתיאטרון הבימה העלו הפקה מחודשת של "בית ברנרדה אלבה", הופיע שמה של קניג בהוראת המנכ"ל דאז, יעקב אגמון, בראש רשימת השחקנים למרות שאת התפקיד הראשי בהצגה שיחקה גילה אלמגור.  


קניג. מתוך "הנהג של מיס דייזי" (צילום: ז'רר אלון)

 

"יש משהו במקצוע הזה שדורש ממך להתחדש כל הזמן, לא להזדקן", היא אומרת ובזה מקופל סוד הקסם שלה. קניג כל הזמן בתנועה. היא לא מאמינה בנוסטלגיה, לא נחה על זרי דפנה, הישרדות בשבילה זה לא תכנית ריאליטי אלא עבודה קשה ויומיומית במה שהיא מגדירה "ללכת עם הזמן". אז כן, קניג גאה לבשר, שבשנה האחרונה היא התחברה לאינטרנט, יש לה אימייל, אתר שנמצא בבנייה וסקייפ. יש משהו רענן בישירות שלה שמצליחה להפתיע כל פעם מחדש אולי בגלל הגינונים המזרח אירופיים שעדיין נוכחים למרות האבק הלבנטיני.

 

"התיאטרון הוא כמו תחת גדול שמסתובב כל הזמן. היום אתה מנשק, מחר מנשקים לך. כל אחד בתורו", אמרה פעם לשלמה בר שביט, חבר וקולגה, "כל אחד נופל, כל אחד מגיע למטה ואם יש מזל, עולה בחזרה למעלה. אם אתה הרבה שנים בתחתית, תבחר מקצוע אחר".

 

בדרכי הורייה

החיים לימדו את קניג להביט לרע, כמו לטוב, ישר בעיניים. היא נולדה בלודז', בת יחידה לזוג השחקנים דינה קניג ויוסף קאנט. אמה היתה ילדת פלא בתקופת מלחמת העולם הראשונה ושיחקה בלהקות נודדות. אביה היה ממייסדי ה"וילנר טרופה" בוילנה.


מתוך "3 נשים גבוהות" (צילום: ז'רר אלון) 

 

ב-1939, עם פלישת הגרמנים לפולין, הוזמנה אמה לשחק ברומניה. קניג היתה בת 5. אביה, שנשאר בפולין, נפטר בגיל 42 ממחלה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלטה המשפחה לאוזבקיסטן, שם נישאה אמה בשנית לשחקן איזק חאביס שאימץ אותה כבת.

 

כשהצבא הרוסי הדף את הגרמנים, הם עברו לבוקרשט ותחת המשטר הקומוניסטי השתלבו בתיאטרון האיידיש. למרות שאביה רצה שתהיה תופרת ואמה העדיפה שבתה תוותר על קריירה בתיאטרון, קניג הלכה בדרכי הוריה ולמדה משחק באקדמיה לאמנות בבוקרשט.

 

"קשה לשרוד את הבדידות"

בגיל צעיר החלה להופיע בתיאטרון היהודי של בוקרשט ושם הכירה את אהבת חייה. צבי שטולפר, שחקן, מחזאי ובמאי, היה הכוח המניע, המשענת, העוגן. ב-16 בנובמבר 1950 הם נישאו למורת רוחם של הוריה. "אני בכלל לא ידעתי שאני מוכשרת, מי שדחף אותי היה בעלי", היא אומרת היום, כמעט עשר שנים אחרי מותו.


מתוך "כל החיים לפניו" (צילום: ז'רר אלון)

 

קניג למודת פרידות שחרטו בה סימנים של צער. עד היום היא מתקשה להשלים עם כך שלא היתה לצדה של אמה שנפטרה ברומניה. "כשעלינו לישראל הגוש המזרחי היה סגור טוטאלית. אמי ואבי החורג עוד היו שם. הם התכוונו לבוא אבל אמי חלתה ובתוך שבועות היא לא היתה יותר", היא מספרת, "אני לא יכולה להשלים עם זה".

 

גם מהפרידה מבעלה שחלה במחלת הסרטן היא לא החלימה. "קשה לשרוד את הכאב הזה. קשה לשרוד את הבדידות".

אבל קניג, מפוכחת וחיונית, היא מהסוג השורד. הצד המפוכח שבה מזכיר לה שוב ושוב את המשפט שאמרה לה אמה אי שם בתחילת הדרך. "ברגע שהמסך יורד, את לא קיימת". הצד המפוכח הוא גם זה שדוחף אותה לבדוק את עצמה בכל בוקר מחדש.

 

הצד החיוני שבה דחף אותה ב-1961, עיקשת ובלתי מתפשרת, להשתלב בתוך עולם חדש שאת שפתו לא דברה ואת הקודים שלו לא הכירה. בסוכנות היהודית אמרו לה: "עוד לא ראינו שחקן מרומניה שהצליח בישראל". למרות זאת ואולי דווקא בשל כך קשיי ההתאקלמות, ההשפלות שהן מנת חלקם של מהגרים, מלחמת ההישרדות והמלחמה על כיבוש השפה, כל אלה לא הפחידו אותה. יהושע ברטונוב ושמעון פינקל פתחו לה את הדלת אל במת התיאטרון העברי שהיתה לה לבית חם ומפלט. מאז היא שם. ילדה נצחית, שחקנית ענקית ואישה גדולה.

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורלי דיין
קניג. יש זמן
צילום: אורלי דיין
לאתר ההטבות
מומלצים