מה עושים כשהילד לא רוצה ללמוד?

דן הוא כמעט בן 12, ילד נמוך לגילו וצנום. במהלך שנת הלימודים הוא מתאמץ ועושה כמיטב יכולתו להצליח בכל מקצועות הלימוד ולא מוותר לעצמו. כשזה מגיע לספורט, הוא מפצה על משקלו הנמוך ועל המבנה הפיסי הדק שלו, בכוח רצון בלתי נלאה שמוביל אותו להישגים מצוינים.

אחיו, הצעיר ממנו בשנה אחת, ירש גוף גדול ומאסיבי. למרות שהנתונים שלו, כך אמר המאמן, יכלו להפוך אותו לשחיין מצטיין, הוא מסרב להתאמץ ולהשקיע, ומגיע לאימונים בעל כורחו. בשונה מאחיו, הוא לא נדרש לכל מאמץ בלימודים. הכל בא לו בקלות, אך הוא מסתפק בציון טוב, העיקר לא להשקיע זמן וללמוד. ואם הוא יכול לקבל 90 בלי מאמץ או 100 עם טיפה מאמץ, הוא יבחר באופציה הראשונה. הוא מוסיקאי מחונן שממעט לשפר את יכולותיו ומעדיף מנגינות פשוטות על פני מנגינות חדשות שאותן הוא צריך ללמוד.

בקיצור, שני הפכים מוחלטים. האחד מוכן להשקיע ולהתאמץ וניחן במוטיבציה גבוהה להצליח, והשני, התברך בכישרונות, אך לא מחזיק בעודף מוטיבציה ולא מונע על ידי רצון פנימי להצליח.

רוצה להיות כוכב נולד

הפסיכולוג דור הררי, אשר הרצה בכנס של מכון אדלר בנושא מוטיבציה, כלל לא מופתע מהתיאור הזה: "נכון. לאנשים שונים רמות מוטיבציה שונות. כוח ההנעה הפנימי אמנם מושפע מגנטיקה, אבל לא רק. לכל האנשים הבריאים בנפשם יש מוטיבציה. יש מי שזכה לרמת מוטיבציה גבוהה ויש מי שצריך שיניעו אותו קדימה וידחפו אותו, כי המנוע הפנימי שלו לא ניצת מעצמו". מה גם שמוטיבציה אינה תכונה גורפת ולכן יכול להיות ילד שתהיה לו מוטיבציה לספורט, אבל לא ללימודים או ילד שתהיה לו מוטיבציה לשכלל את כישורי התיאטרון שלו, אך לא את שיעורי הנגינה.

"הדור הזה, בניגוד למה שחושבים, הוא דור חדור מוטיבציה ועולה על קודמיו בכל פרמטר. המנוע הפנימי שלהם חזק יותר משל הוריהם", אומר הררי, אך מודה "שהילדים של היום לא תמיד חדורי מוטיבציה לאותם התחומים שאנחנו היינו רוצים שאליהם הם ישאפו". לצורך הדימוי הוא אומר: "המנוע של אותו ילד צעיר להשתתף בתכנית 'כוכב נולד', לא קטן יותר בעוצמתו מזה של המדען המבקש לחקור את חלקיקיו הקטנים ביותר של האטום. אנחנו פשוט היינו רוצים שהילד שלנו ירצה להיות יותר כמו המדען ופחות כמו הכוכב הנולד".

תפקיד ההורים, על פי הררי, הוא לדאוג שהמנוע של הילדים יעבוד, כלומר לגדל ילדים עם כוח הנעה פנימי. "כשילד בא לעולם, המוטיבציה כבר מובנית בו", הוא אומר. "הבעיה היא שההורות שלנו נוטה להזיק, כי הילד מטבעו סקרן, חקרן, רוצה להתגבר על הנחיתות שלו. לכן אנחנו צריכים לחשוב איך ליצור לילד תנאים שבהם הוא יוכל להביא את הכוח שלו לידי ביטוי".

איך לא נדכא לילד את המוטיבציה?

"לא לבקר, לא לשפוט, לא להלחיץ, לא לעודד תחרות או לגעור", אומר הררי. במקום הוא מציע לעודד וליצור אצל הילד חווית הצלחה ותחושת ערך עצמי. אם אתם רוצים לעודד את הילד לגלות את הכוח המניע של הלמידה, בחשבון, למשל, על דף שבו מתוך 10 תרגילים הוא טעה ב-6 והצליח ב-4: סמנו וי על ה-4 המוצלחים. אם תסמנו איקס על השישה שהיו טעות - תורידו לו את המוטיבציה. אם תסמנו וי, יהיה לו עניין להמשיך ולעשות יותר.

"מנוע הצמיחה הפנימי של הילד דומה לצמח. הוא דורש מינון קפדני של אור, מים וטמפרטורה. אם נותנים יותר מדי הוא עלול להירקב, אם נותנים פחות מדי הוא עלול להתייבש", מזהיר הררי. "ולכן חשוב לבחור תגובות שמעודדות הנעה. אם הילד מראה לנו, למשל, ציור, אנחנו יכולים לומר לו בתגובה 'אתה כישרוני', אבל אז הוא יחפש רק את החיזוק והשבח המילולי. אם נאמר לו שהציור שצייר הוא יפה ומוצלח ומעניין - נעודד אותו להמשיך וליצור ונעלה את תחושת הערך שלו".

השבחים צריכים להתמקד בעשייה ובמעשה, כך שנעודד אצל הילד את המוטיבציה להמשיך ולעשות. "וזה נכון", מוסיף הררי, "גם במקרה שהילד מביא מוצר פגום. אנחנו חייבים לראות ולמצוא את האספקט הראוי להגדלה ולהתייחסות".

תתאמץ - תקבל פרס

פעמים רבות, כדי לעודד את הילדים שלנו לעשות משהו, אנחנו משתמשים בגורמי הנעה חיצוניים, בחיזוקים חיצוניים ("אם תקבל 100 נקנה לך פלייסטיישן"). הררי חושב שחיזוקים מן הסוג הזה אינם בונים מוטיבציה אלא "הופכים את הילד לסוחר. מאחר והוא יפנים את התפיסה שהוא לא עובד כדי לעשות, להתקדם או לשפר, אלא בשביל לקבל משהו בתמורה. הורה צריך לשאול את עצמו מה הוא רוצה לייצר - תחושה של התגברות והתמודדות, סיפוק והנאה או קבלת פרס".

איך מעודדים את הילד שלנו לגלות מוטיבציה והנעה לפעולה במקומות שבהם הוא פחות מעוניין?

"ככל שהם מתבגרים זה יותר ויותר קשה, אבל חשוב לדרבן ולתת כיוון. אפילו אם הילד יעשה, בסופו של דבר להיפך, הוא יקבל כיוון. צריך לזכור שהכוונה שלנו היא ליצור הנעה פנימית, רצון וחשק".

במבחן התוצאה, הוא מרגיע את כל ההורים המודאגים, "יותר ילדים שהספידו אותם בילדותם, הגיעו בסופו של דבר למשהו - בבגרותם".

המנוע הפנימי של הילדים לא תמיד פועל בכיוון הרצונות שלנו, אבל לפני שאתם ממהרים לתייג את הילד שלכם כחסר מוטיבציה, שימו לב האם יש תחומים אחרים שבהם הוא כן מגלה תשוקה ועניין.

"למה אתם מזלזלים בכך שהמוטיבציה שלו מופנית רק למחשב, למשל?" שואל הררי. "מבחינתו של הילד יש כאן כלי שמאפשר לו עצמאות, נותן לו תחושת שליטה של 'אדון העולם', קצת כמו שהיתה בזמנו רכיבה על אופניים. אל תזלזלו בזה", הוא מציע. "אבל תמשיכו להציע גם עיסוקים אחרים".

אבל, אם הוא אומר 'אמא משעמם לי', ברגע שהוא מנותק מהמחשב, באמת יש כאן בעיה של מוטיבציה וחוסר רצון פנימי. אחד התסכולים הגדולים אצל הורים הוא לראות את ילדם הכישרוני מתבזבז על פעילות שלדעתם אין לה ערך, אבל ניסיון חיים ארוך מראה שאם תחושת הערך של הילד מבוססת וטובה והכישורים עומדים לרשותו - בבוא העת יחזרו לו הכוחות והמנוע הפנימי יפעל.

"אם כרגע בשביל להיות נגן מקצועי, הוא צריך להתאמן 8 שעות ביום במשך שש שנים – ולא כל כך מתחשק לו, זה לא עניין של היעדר מוטיבציה, אלא פשוט סימן לכך שהמנוע הפנימי של הילד שלכם לא תמיד פועל לפי מה שאתם רוצים".