ללמד ביפן: ביזנס אנד פלז'ר
היא רצתה לגור קצת בחו"ל, לעבוד תוך כדי, לטייל ואולי אפילו לחסוך קצת כסף - וכך מצאה את עצמה מלמדת אנגלית ביפן. דנה פאר מספקת לכם את המדריך האולטימטיבי למי שרוצה לעבוד מעבר לים, להרוויח כסף ואפילו ליהנות
בגיל 26, אחרי תואר ראשון, התמחות במשפטים ומבחני לשכה, תהיתי מה לעזאזל כדאי לי לעשות עכשיו. אפשרות אחת היתה להתקבל למשרד עורכי דין מסחרי גדול, לקרוע את התחת 60 שעות בשבוע ולהרוויח פחות ממה שהרווחתי עד כה בעיתונות. אפשרות אחרת היתה לנצל את העובדה שאין לי בן זוג, ילדים ומשכנתא על הראש לטובת חוויה קצת יותר מגניבה. הבחירה, לפחות לדעתי, היתה ברורה מאליה.
תמיד חלמתי לגור שנה-שנתיים בחו"ל, רצוי במדינה מעניינת ואקזוטית, כך שהתחלתי לבדוק אופציות. כדי לממן שהות כזאת בחו"ל צריך מן הסתם למצוא שם עבודה, ולכן אחד השיקולים היה להשיג אשרת עבודה שתאפשר לי לעשות משהו קצת יותר נורמלי מקטיף בננות. וכך, בין בדיקות, חקירות ודרישות, גיליתי את האפשרות המושלמת: לנסוע ללמד אנגלית ביפן.
מה זה TEFL?
את האפשרות ללמד אנגלית ביפן גיליתי דרך ידיד ישראלי שעשה את זה שנתיים קודם לכן. "כל מה שאת צריכה כדי לקבל ויזת עבודה כמורה לאנגלית ביפן זה תואר ראשון, לא משנה באיזה תחום", אמר לי. לאחר מכן ציין ששני דברים נוספים, שאומנם אינם הכרחיים מבחינה פורמלית אבל מקלים מאוד על מציאת עבודה, הם ניסיון בהוראת אנגלית ואזרחות אנגלו-סכסית. נו, חשבתי לעצמי, כנראה שממש נולדתי לעבודה הזאת, עם אמא אמריקאית שהעניקה לי לא רק חיים אלא גם אזרחות, וניסיון של שמונה שנים בהוראת אנגלית.
ככה נראית עבודה. התלמידים של דנה (צילום: דנה פאר)
האפשרות לממן טיול בחו"ל באמצעות הוראת אנגלית נקראת TEFL (Teaching English as a Foreign Language), והיא קיימת לא רק ביפן אלא במזרח הרחוק בכלל, במרכז ובדרום אמריקה ובחלק ממדינות אירופה. במדינות האלה משוועים ללמוד אנגלית עם דוברי אנגלית ומוכנים לשלם משכורת יפה עבור שיעורים כאלה.
אם תקלידו את המונח TEFL במנוע חיפוש, תמצאו עשרות אתרי אינטרנט לחיפוש עבודה כמורים לאנגלית במדינות שונות, כאשר בין המדינות קיימים הבדלים מסויימים בתנאים שהן מציבות למתן האשרה. כדי למנוע מראש תסכולים חשוב לי להדגיש שהגם שאפשר למצוא עבודה בהוראת אנגלית ביפן מבלי להיות דובר אנגלית כשפת אם, רוב בתי הספר בכלל לא יטרחו לשקול קורות חיים של מועמד כזה, אפילו אם האנגלית שלו מושלמת.
תעודת הוראה אינסטנט
העבודה בהוראת אנגלית ביפן מתחלקת לשני סוגים עיקריים: ALT (Assistant Language Teacher) ו-Eikaiwa. מורי ALT מלמדים בבתי הספר היפניים הציבוריים ומשמשים כאסיסטנטים של המורה היפני, ואילו ב-Eikaiwa מעבירים המורים שיעורי אנגלית במסגרת בתי ספר פרטיים (שהם כמו חוגים, ולכן שעות העבודה יהיו בדרך כלל אחר הצהריים ובערב).
כדי לשפר את סיכויי למצוא עבודה יעץ לי אותו ידיד להוציא תעודת הוראה פורמלית להוראת השפה האנגלית. הביטוי "להוציא תעודת הוראה" נשמע אומנם כמו משהו שדורש השקעה של שתיים-שלוש שנות לימוד, אבל תכל'ס כל מה שעשיתי היה להירשם לקורס בהתכתבות דרך האינטרנט, במסגרתו פתרתי כמה תרגילים ושלחתי אותם לבדיקה. בסוף הקורס מקבלים ציון ותעודה, ואפילו אין מבחן בסוף. יש הרבה מה לומר על הנושא הזה וקצרה היריעה מלהרחיב, לפיכך כל מי שרוצה לדעת יותר מוזמן להקליד TEFL Certificate במנוע חיפוש.
תעודת הוראה? קורס באינטרנט! (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
מזל שיש אינטרנט
כידוע, קורות חיים צריכים להתאים לעבודה שעבורה מגישים אותם, ולכן בתחילת דצמבר ניגשתי לנסח קורות חיים שיתאימו למה שהמעסיקים היפנים מחפשים במורים שלהם לאנגלית. שנת הלימודים היפנית מתחילה בחודש אפריל, ולכן הזמן המוצלח ביותר לחפש עבודה בהוראת אנגלית ביפן הוא בסביבות החודשים דצמבר-ינואר.
את קורות החיים שלי תרגמתי לאנגלית, ועיצבתי וניסחתי אותם בהתאם להוראות שמצאתי ברשת. כמו כן ניסחתי מכתב קצר, בו הסברתי מדוע אני מעוניינת לעבוד דווקא בהוראת אנגלית ("אנגלית היא שפה נפלאה ואני נורא אוהבת ללמד"*) ולמה דווקא ביפן ("התרבות היפנית ריתקה אותי מאז ומתמיד, ואני רוצה להגיע ליפן כדי לחוות אותה באופן בלתי אמצעי"**). (בעברית: *אני יודעת ללמד אנגלית וזאת אחלה דרך לממן טיול. **אתם זקוקים למורים לאנגלית ביפן, וזאת אחלה דרך לממן טיול). טיפים נוספים לניסוח קורות החיים למשרת TEFL ביפן תוכלו למצוא בלינק הזה.
השלב הבא היה לשלוח את קורות החיים שלי למעסיקים. הו, מה היינו עושים בלי אינטרנט! אני לא יודעת איך היו מוצאים משרות כאלה לפני עשרים שנה, אבל כיום קיימים אתרי אינטרנט שמיועדים ל"שידוך" בין מי שרוצה ללמד אנגלית ביפן לבין מעסיקים פוטנציאליים. שני האתרים הפופולריים ביותר למטרה זו הם OhayoSensei ו-GaijinPot, ובאמצעותם שלחתי את קורות החיים שלי למשרות שמצאו חן בעיני (היו בערים מרכזיות או בקרבתן, דרשו לא יותר מ-25 שעות עבודה שבועיות ושילמו לפחות 2,500 דולר בחודש).
הלקוחות הבאים שלכם? (צילום: Gettyimages Imagebank)
ראיון טלפוני
כעבור מספר ימים החל להגיע זרם אימיילים ממעסיקים שביקשו לקבוע ראיונות טלפוניים, מה שדרש מאיתנו למצוא שעות שנוחות לשני הצדדים (הפרש השעות בין ישראל ליפן הוא שש בקיץ ושבע בחורף). שלב הראיון היה חשוב מאוד עבורי – אחרי הכל, מדובר במקום עבודה שאני עתידה לחתום מולו על חוזה העסקה של שנה או שנתיים. לכן, כפי שהמעסיק ניצל את הראיון כדי לבדוק האם אני מתאימה לעבודה אצלו, דאגתי אני לנצל את הראיון כדי לוודא שהעבודה אצלו מתאימה לי. כך יצא שפסלתי מספר מקומות עבודה כשגיליתי שהם נמצאים באזורים כפריים מדי (רציתי עיר), נמצאים בצפון יפן (קר מדי) או דורשים כמות רבה מדי של נהיגה (למי יש כוח...).
להפתעתי, הראיונות נבדלו מאוד האחד מהשני, הן מבחינת האורך והן מבחינת תוכן השיחה. הראיון הארוך ביותר שעברתי היה למשרת ALT. המראיין, בחור נחמד שהחזיק אותי על הקו למשך לא פחות משעה וחצי, ידע עלי בסוף הראיון יותר ממה שחלק מהחברים שלי יודעים עלי: איפה אני גרה, מה אני עושה, מה התחביבים שלי, האם אני אלרגית לסויה והאם יפריע לי לנהוג בצד שמאל של הכביש. וכל זה זה עוד לפני שהוא התקיל אותי במגוון סיטואציות מעולם ההוראה וביקש ממני לפרט מה הייתי עושה בהן. לעומת זאת, הראיון הקצר ביותר שעברתי היה לבית הספר הפרטי לאנגלית שבו אני מלמדת כעת – הוא נמשך כחמש דקות והיה למעשה סתם שיחה ידידותית עם המנהלת.
אחרי הקבלה לעבודה הגיע שלב הסדרת הוויזה, במסגרתו שלחתי ליפן מספר מסמכים (בהם תעודת התואר הראשון שלי והחוזה החתום) שאיתם ניגשה המנהלת שלי לשלטונות ההגירה היפניים וסידרה לי Certificate of Eligibility – מסמך שהיא שלחה לי ושאיתו ניגשתי לשגרירות יפן בישראל וקיבלתי ויזת עבודה.
אל דאגה, התלמיד היפני חביב ומנומס (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
ואיך העבודה עצמה?
העבודות בהוראת אנגלית ביפן מקנות למורים די הרבה זמן פנוי, שכן הן נעות בין כ-20 ל-30 שעות עבודה בשבוע. כמות ימי החופש שמקבלים במשך השנה שונה מחברה לחברה, והשכר הממוצע נע בין כ-2,000 ל-3,000 דולר בחודש. במונחים יפניים מדובר בשכר נאה, שמאפשר למורה לחיות ברמת חיים נוחה, לטייל פה ושם ואפילו לחסוך קצת.
ככלל, הוראת האנגלית ביפן נחשבת לעבודה קלה למדי, וזאת משתי סיבות: הראשונה היא שהתלמידים היפנים חביבים, מנומסים ומכבדים את המורים שלהם (אפשר למלא חנות כלבו בינונית עם כמות המתנות שכבר הספקתי לקבל מהתלמידים שלי...). הסיבה השנייה היא שרמת האנגלית של היפנים נוטה להיות נמוכה במיוחד, ולכן רוב השיעורים מתנהלים ברמה בסיסית יחסית.
ולסיום, נקודה נוספת שראוי להזכיר: יש האומרים שקשה להסתגל לחיים ביפן ושמורים רבים בורחים מפה אחרי שלושה חודשים. אני לא יודעת עד כמה זה נכון. אולי יש כאלה שמתקשים להסתגל לנימוס היתר, לאוכל היפני ולהסרת הנעליים בכניסה לבית. לפחות לגבי עצמי נראה לי שהדבר הקשה ביותר יהיה לחזור לארץ, לעבודה משמימה במשרד עורכי דין, בה אהנה מהרבה פחות זמן פנוי וארוויח את אותה המשכורת שאני מרוויחה כעת בתמורה לכמות שעות כפולה ואפילו משולשת.
- לכתבות הקודמות:
מלונות מיוחדים ביפן
לפנייה לכתב/ת 
