יגאל מוסינזון מאשים

בשנת 1951 יצא העיתונאי אריה חשביה, מטעם עיתון "ידיעות אחרונות" לראיין את המחזאי והסופר הצעיר יגאל מוסינזון . מה חשב המרואיין על פני התיאטרון הישראלי? כיצד פתח החקלאי מעין גנים בקריירה ספרותית? לפניכם קטעים נבחרים מן הכתבה:

"יגאל עובד בשדה", אמר לי אחד מאנשי המושב בית-שערים והדריכני אל ביתו של הסופר, שבחצרו הקימו ארבעת בניו, "צברים" חמודים בני 7-14, שאון עליז סביב כלבלב שהביא להם אבא לפני ימים מעטים. "עובדים, רואה אתה". אמר לי יגאל מוסינזון גבה הקומה ובהיר השיער בשובו, משולהב מעט, מעבודתו. "לפני כשבוע שלחתי טון כרובית לתל אביב, שלא יאמרו כי אין מזון בארץ..."

מוסינזון הינו אחד הסופרים המעטים שלנו, שעבודת האדמה משולבת אצלם עם היצירה. "הייתי ממליץ לכל הסופרים שלנו לנטוש את בתי הקפה, בהם הם מקווים לשאוב חומר ליצירותיהם, ולצאת למשק. הטבע והעבודה מרעננים את האדם ומחדשים ללא הרף את מקורותיו".

מן המחצבה – לספרות

מוסינזון נולד ב-1917 במושב השיתופי הראשון עין גנים, שהוריו היו בין מייסדיו. הוא חניך חברת הילדים בקיבוץ בית-אלפא, מבוגרי חברת הנוער בכפר בן-שמן, והיה חבר קיבוץ נען משנת 1938 (בו ישב גם אחיו, משה, מחבר הספר "מכתבים מן המדבר"). מוסינזון היה כבר רועה צאן, נוטר, חוצב ועובד אדמה. לנתיב הספרות הגיע מן המחצבה.

באחד הימים, בהיותו פצוע מעבודתו במחצבה, יצא לתל אביב, לביקור בקופת חולים, ודרך אגב נכנס אצל אברהם שלונסקי ומסר לו את כתב היד של סיפורו הראשון "ליל שרב", שפורסם עוד באותו שבוע בדף לספרות של "על המשמר". מוסינזון נתבקש להוסיף ולכתוב, ו"ספריית פועלים" הזמינה אצלו קובץ סיפורים שהופיע בשם "אפורים כשק" ואזל מייד מן השוק. לאחר מכן יצא לאור גם קובץ סיפוריו "הדרך ליריחו" והרומן הראשון שלו "מי אמר שהוא שחור".

כשהחל מוסינזון מפרסם את הרומן השני שלו "אנוש כחציר ימיו" נתבקש על ידי הקיבוץ לגנוז את כתב היד, שפגע בקיבוץ. מוסינזון סירב – ועזב את הקיבוץ. "שמונה שנים לפני שהתחלתי מפרסם את יצירותיי כתבתי מחזות. זה השטח האהוב עליי", אומר מוסינזון. "מחזותיי הוצגו בקיבוצים, אך משהגשתי אותם לתיאטרונים שלנו, מסתבר שהם אף לא עיינו בהם... 'בערבות הנגב' שבר את הקרח, ופתח את הדרך למחזה התנכ"י שלי, 'תמר אשת ער', שנתקבל בברכה על ידי 'הבימה' שבינתיים קיבלה מכתב מאת הבמאי האמריקני הארי נובאק, המבקש את הזכויות להסרטת מחזה זה".

לתיאטרון אין אומץ לב

"את המחזה החדש שלי 'ואם יש צדק' המגולל את פרשת טוביאנסקי – שאני חושב אותו כאחד הטובים שבמחזותיי – דחתה 'הבימה' לפי שעה, משום שהוא 'חריף מידי'. כי זהו חסרונו של התיאטרון שלנו: אין לו אומץ לב להעלות בעיות ממציאותנו החדשה. הם מעדיפים ללכת בקו ההתנגדות הקלה, להסיר את האבק מעל מחזות ישנים בלתי מקוריים, או מחזות מקוריים שאינם מעלים בעיות".

מפנה ביצירתו של מוסינזון חוללו ספרי הילדים שלו, שכבשו את השוק בחודשים האחרונים. הרפתקאותיה של חבורת הילדים "חסמב"ה", שיצאו עד כה בשלושה חלקים (והרביעי בדרך) נמכרו עד כה בלמעלה מעשרת אלפים טפסים! לפי הספר הראשון מעובד עתה מחזה, שיועלה על ידי תיאטרון הילדים "במתנו" שליד "אוהל". "מטרתי הייתה 'להכות' את טרזן הלועזי, שהילדים כה להוטים אחריו ולמצוא אקזוטיקה גם ברחוב אלנבי בתל אביב", מסביר מוסינזון.

"ביצירות לילדים התחלתי עוד בימי הפלמ"ח, עת שהייתי בחורשת משמר העמק. ילדי הקיבוץ היו עולים אל החורשה ברדת הליל, ומסביב למדורה הייתי מספר להם סיפורי הרפתקאות 'מותחים'. בקטע המותח ביותר הייתי משלחם לישון... מובטח היה לי כי הם ישובו למחרת שנית. "אני מקווה להתבסס בקרוב מבחינה כספית, ואז אתרכז בכתיבת 'אנוש כחציר ימיו', דבר שיגזול ממני זמן רב. עד כה נפניתי אליו רק לעיתים מזומנות. מלבד זאת מוסיף אני בכתיבת סיורים קצרים וברשימת תמונות מימי ה'הגנה' ולטרון, שטרם מצאו את ביטויים המלא".

באדיבות ארכיון עיתון "ידיעות אחרונות"

                          לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet