"הנה היא מתחילה לבכות. זה הנשק הסודי שלה"
בין המינים יש הבדלים רבים שאנחנו למדים לגשר עליהם. הבכי הוא כזה - נשים וגברים מגיבים אליו באופן שונה. יצירת הבנה הדדית בקשר היא באחריות שני הצדדים. משחק הדמעות
כל התינוקות, בנים ובנות, בוכים כדי לבקש תשומת לב, מזון, חמימות וכל צורך אחר. אחר כך אנחנו גדלים, רוכשים שפה ומילים, הבעות פנים וביטויים התנהגותיים. הבכי הופך רק אחד ממגוון צורות הביטוי השונות שלנו. בערך בגיל הגן, החברה מתחילה להפעיל את לחציה, ותהליך החיברות של בנים ובנות מתפצל. את הבנים יעודדו לבטא את רגשותיהם בדרכים של תחרות, כוחנות ופיזיות. בן מתוסכל בגיל שש יבעט בכדור או בחבר שלו. בת מתוסכלת בגיל זהה תבכה בכי תמרורים.
בכי האשה - כישלון אישי של הגבר?
הבכי הרבה יותר לגיטימי בסביבת הבנות, אין עליו לעג או סנקציות. ילד בוכה ישמע מחבריו ומהמבוגרים ביטויים קשים של לעג וביזוי. גבריות מזוהה עם איפוק רגשי ונשיות עם ביטוי גלוי של רגש. באמצעות הזהות המגדרית שלנו אנחנו למדים מהר מאוד מה "מותר" לנו לבטא, בתור בנים או בנות. הסיכוי שנער בן 16 יבכה כשהפסיד במשחק כדורגל או בכל מצב רגשי אחר הוא קטן מאוד. הסיכוי שנערה בת 16 תבכה מתסכול, עלבון, כעס, התרגשות, אהבה ועוד – סביר בהחלט.
אבל לתהליך הזה יש תופעת לוואי. גברים רבים מפתחים מגיל צעיר אימה או סלידה מהבכי הנשי. אולי בגלל החינוך העמוק להימנע מבכי, הם חשים חסרי אונים ומאויימים כשבת זוגם מזילה דמעה. לעתים נדמה שבחורים רואים את הבכי של בת זוגם ככישלון אישי שלהם. ומכאן מתחילות צרות רבות. כמו בכל דבר ביחסים – הפרשנות שאנחנו נותנים לתופעה תכתיב את כל מהלך העניינים ואת התגובה שלנו.
איך לומר זאת בפשטות? הבכי הוא סוג של שפה, אמצעי ביטוי מאוד בסיסי, שמאפשר פורקן של רגש. אולי יש נשים שמשתמשות בבכי כמניפולציה, כאמצעי להשיג אהדה, אבל ברוב המקרים זה קורה באופן ספונטני, לא מתוכנן ולא מכוון להשיג דבר מלבד, כאמור, התבטאות. לא תמיד מי שבוכה יודע/ת בזמן אמת מדוע זה קורה, ויש סוגים שונים של בכי, כתוצאה מעלבון, כעס, פחד, עצב, מתח, לפני מחזור, ואפילו כפורקן בזמן סקס.
איך עוצרים את הבכי?
אבל ידידי הקורא, אינך חייב לנחש את הבכי, אינך חייב להעלים אותו, אינך צריך להרגיש אחראי או אשם גם אם הבכי התעורר בזמן שיחה או ויכוח. מה אפשר לעשות? קודם כל לעצור. אם היתה שיחה או ויכוח, או הייתם עסוקים בניסיון לפתור בעיה כלשהי, הבכי יפריע להמשיך בדיאלוג ענייני. הרגש חזק מדי, וזה הזמן לשים את ההיגיון והתכנים בצד ולהיות עם הרגש.
נסה להשאר רגוע, תן לבכי להתקיים. הבכי, כמו כל ביטוי של רגש, בא והולך. אם תתקיף ותילחם בו, המצב רק יחמיר. אשה בוכה לרוב זקוקה להרגשה שמי שעומד מולה אינו נבהל ומתמוטט מרגשותיה ואינו מתקיף או נוטש. חיבוק עוזר בדרך כלל, ליטוף הראש, יד על הכתף, או כל מחווה שנוחה לך ומעידה שאתה נמצא ולא נבהל. אל תתקיף. אל תיעלם. אל תנסה להבין. חכה מעט.
אם אתה חש שאינך יכול להשתלט על החרדה או הזעם שלך, נסה לברר עם עצמך מדוע ומה אתה מייחס לבכי. זכור, זוהי הפרשנות הסובייקטיבית שלך. עבורך, בכי הוא מחווה דרמטית ועוצמתית, אבל יכול מאוד להיות שעבור בת זוגך זה שונה.
בשלב הבא, כשהבכי נרגע, אפשר להתעניין מה גרם לו ומה הוא מבטא. אחרי שהתמודדתם יחד עם פרץ הרגשות, ניתן לעבור לשלב הבא של בירור וליבון העניינים. כאן האחריות של בת זוגך לעזור לך להבין מה קרה ולהרגיע את הקושי שלך.
לקחת אחריות על ההשלכות וההשפעות
נכון בנות, התברכנו ביכולת לשחרר עודפי רגש מסוגים שונים, באמצעות ארובות הדמעות, אבל כדאי לקחת אחריות על ההשלכות וההשפעות של הבכי על בני הזוג (והילדים, וכל השאר) שאינם רגילים לכך. נסו לברר ברגעים שקטים כיצד בן זוגכן חש ומפרש את הבכי שלכן. האם הוא מבוהל? כועס? האם הבכי שלכן מעורר בו חוסר אונים ותחושה שהוא נכשל בתפקידו לשמח אתכן? כבדו את תגובותיו ונסו לסייע לו להבין אתכן באמת, ולהסתגל לכך שאתן משתמשות בבכי כאמצעי ביטוי.
והמלצה נוספת - כשהסערה שוככת והבכי נרגע, כדאי מאוד להבהיר במילים מה הרגשת ומאין נבע פרץ הרגשות. אל תשאירו את הדיאלוג הזוגי פתוח לניחושים ופירושים פרועים.
![]()
בחיים של זוג, שיש בו גבר ואשה, יש הבדלים רבים שאנו לומדים לגשר עליהם. הבכי הוא אחד מהם – נשים וגברים מגיבים באופן מאוד שונה לבכי. יצירה של הבנה הדדית, היא אחריות של שני הצדדים. אין ברירה אלא לסייע לזולת להבין אותנו ואת רגשותינו במילים פשוטות וברורות ולתת לו כלים להתמודד עם דמעותינו ורגשותינו.
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
האתר של עירית