לסביות: איך יודעים מי "למעלה" ומי "למטה"
התוויות שיש לנו במיטה משפיעות לא מעט על עמדות הכוח שלנו. כמו אצל ההומואים, גם בקהילה הלסבית יש תפקידים כאלה. נראה שזה כלל אנושי: מי למעלה, מי למטה, ומי אוהבת להיות בשני המקומות. בכל מקרה, כל דינמיקה זוגית היא שונה
ב"מלחמת המינים", כמו שאוהבים לכנות זאת בערוץ יחסים, השתנו הכוחות בשנים האחרונות באופן דרמטי. גברים מרשים לעצמם לכתוב ולהיחשף גם מהמקום הפסיבי והמשוחרר משליטה, נשים מרשות לעצמן להיות אקטיביות ושולטות. המלחמה השתנתה מזמן, והפכה להיות לא יותר מאשר תפקידים אהובים במיטה, העדפות כאלה ואחרות, מקורות שונים להנאה – ולא השפעה חברתית תלויית-מגדר.
בגיל צעיר מאוד הבנתי שהכל מסתובב בעולם מסביב לשני צירים: סקס וכוח. אנשים מודדים את עצמם לא על פי כסף, מקצוע או כל ביטוי אחר, אלא על פי כמות הזיונים שאתה יכול להשיג, ובאיזה תפקיד אתה מעדיף להיות במיטה. התוויות שיש לנו במיטה משפיעות לא מעט על עמדות הכוח שלנו. במיני-סדרה המדהימה מאת טוני קושנר "מלאכים באמריקה", מדבר אל פאצ'ינו על השפעה הנגזרת מהתוויות שמדביקה לנו החברה. הומוסקסואלים, אומר פאצ'ינו, הם אנשים שאיש לא מכיר ואינם מכירים איש. גם אחרי שנים ארוכות של מאבק, קשה להם אפילו להעביר תקנה עירונית נגד אפליה. האמירה הזאת מכילה את הבעייתיות של התוויות וההשפעה שנגזרת מהן.
מתוך ההבנה הזו אני הגעתי לענייני האקטיביות והפסיביות. העניין המרכזי כאן הוא מי מחזיק בעמדת הכוח במיטה: האקטיבית, הפסיבית, או אלה שמסוגלות לעמוד בשני הצדדים גם יחד - ורסטיליות. כמו אצל ההומואים, גם בקהילה הלסבית יש תפקידים כאלה. נראה שזה כלל אנושי: מי למעלה, מי למטה, ומי אוהבת להיות בשני המקומות.
נראה לי שרוב הלסביות הן גם וגם
בקהילה הלסבית, כמו בכל מקום אחר, יש כל מיני העדפות, וכל אשה היא אחרת, כל אחת אוהבת את זה קצת אחרת, וכל דינמיקה זוגית היא שונה. יחד עם זאת, ולמרות שלא ערכתי סקר מעמיק בתחום, נראה לי שרוב הלסביות הן גם וגם, פעם "למעלה", פעם "למטה". כמובן, יש כאלה שהן באופן מובהק אקטיביות או באופן מובהק פסיביות. אלה שהן אקטיביות בלבד נקראות "סטון" או "סטון בוצ'" (מונח שמתייחס יותר ללסביות גבריות שהן אקטיביות בלבד). אלה שהן פסיביות בלבד מכונות "סטון פאם" (מונח שמתייחס בעיקר ללסביות נשיות שהן פסיביות בלבד). בחו"ל, קהילת הבוצ'-פאם יותר מפותחת, ואילו כאן בארץ, רוב הקהילה היא בטווח האמצע של הנדנדה האקטיבית-פסיבית. מצד שני, כמעט לכולן יש העדפה לצד זה או אחר.
יש הרבה נשים שהן אולי נחדרות, אבל הן "למעלה" (צילום: Index Open)
ההבדל העיקרי, כמו שאני חוויתי אותו בחוויה שלי, בין התפקידים בקהילה הלסבית או ההומוסקסואלית, הוא היעדר הבושה. בחברה ההטרוסקסואלית גברים "אמורים" להיות אקטיבים, ונשים אמורות להיות פסיביות. גם בחברה ההטרוסקסואלית זה כבר מזמן לא לגמרי נכון, ויש הרבה נשים שהן אולי נחדרות, אבל הן "למעלה" המון, או אפילו כל הזמן. יש גם הרבה גברים "פסיביים", שגם אם אינם נחדרים ואפילו חודרים, הם מעדיפים להיות "למטה".
בסופו של דבר, זה עניין של שליטה. חלקנו אוהבות להרגיש את השליטה כל הזמן, חלקנו אוהבות לשחרר ולוותר על השליטה מידי פעם. אם לקחת צעד אחד קדימה את ענייני השליטה, דבר ידוע בסצינת הסאדו-מאזו הוא שאנשים שיש להם שליטה רבה בחייהם וכוח רב לא פעם אוהבים להשתחרר מזה במיטה, ולהיות כנועים ופסיביים. התווית החברתית על גבר כזה בחברה שלנו תהיה לא פשוטה, כיוון שהוא משחק את המשחק בצורה שאינה תואמת את המגדר שלו – הוא גבר פסיבי, גם אם הוא אוהב נשים.
תמיד רציתי כוח, תמיד רציתי השפעה
מי שמחזיק את הכוח במיטה, אם הוא גבר, מקבל צ'ופרים מהחברה. זה המודל לחיקוי שגברים אמורים לאמץ. אם את אשה, את אמורה להיות פסיבית, ואת אמורה להישאר פסיבית גם מחוץ למיטה. אלה היו המסרים שאני קיבלתי מהטלוויזיה, מהספרים ומהסרטים בהם צפיתי כילדה ונערה. הכוח שלי בעולם אמור להיות זהה לכוח שאני מחזיקה במיטה. אני תמיד רציתי כוח, תמיד רציתי השפעה ותמיד רציתי נשים, ונמלאתי תסכול אל מול מה שאמר לי שאני לא יכולה, והיה הרבה שאמר לי את זה מסביב.
התפקידים האלה, כפי שאני תפסתי אותם בשלהי שנות ה-80, עברו התגמשות רבה בשנים האחרונות. נשים הן אקטיביות לא פחות מגברים, ואפילו בתוך החברה ההטרוסקסואלית כבר מקובל מאוד לדבר על מיניות נשית שאינה כנועה כלל וכלל. הרבה מאוד סדרות היום מדברות על כוח נשי, החל מ"עקרות בית נואשות" ועד "סקס והעיר הגדולה" המציגות צד אחר של מיניות נשית, זו הקובעת לעצמה את החוקים. לנשים יש כוח היום, והוא לא תלוי בבחירות המיניות שאת עושה, כמו במשקל ובמקום שאת נותנת לעצמך. הוא לא קשור באקטיביות, פסיביות, ורסטיליות, שליטה או העדפות מיניות. הוא פשוט קשור בך ובמי שאת.
לפנייה לכתב/ת 
