אריאנה מלמד והיהדות

1. איזה סיפור תנכ"י אהבת במיוחד, ומדוע? תולדות חייו של שמואל, בהיבט הפרטי והציבורי כאחד. מדובר בסיויל סרוונט הכי ישר דרך שהיה לאל מעולם, וגם אם לא תמיד הבין את התוכנית הגדולה של הבוס, ביצע בנאמנות ובמסירות עילאית. בעיקר אני אוהבת את האיפוק שלו. הוא חי בתקופה שבה לא אמרו כל מה שחשבו, וודאי לא לבוס או למלך העתיד לבוא.

2. מהי המגילה האהובה עליך? כל כך אהובה שאני קוראת לה רותינקה, הנה הגיורת הרשמית הראשונה, והיא בכלל אומרת - "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", ללמדך שקודם כל צריך קהילה ואחר כך מתפללים. מניעי הגיור שלה לא היו טהורים, ולו היתה רוצה לעשות זאת כיום, החניוקים הרשמיים היו מסרבים לה – כמה טוב שלא היו חניוקים כאלה בימיה. לו היו, הרי לא היינו מקבלים את דוד המלך.

3. מהו סיפור יהודי בעינייך? סיפור שיש בו צחוק ודמע וחמלה גדולה, הבנה שכל ברואי עולם, שרים ורוזנים כמו תוכים וגורילות, אינם אלא חומר ביד היוצר העליון. כמה דוגמאות: "חסד אלוהים" של ברנרד מלמוד, "המשרד למקרים מיוחדים" של נתן אנגלנדר, כל סיפור של איסאק באבל – וכן, כל ספר של ג'ון אירוינג. הכותב אינו יהודי. הספרים דווקא כן.

4. לאיזה סיפור תנ"כי היית כותבת סוף אחר? וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  ב. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה. וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  ו. וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

והייתי מוסיפה – ויהי ברבות הימים למדו לדבר איש לשון רעהו, ובדברם זה עם זה לא הרגו זה את זה.

5. מיהו גדול הסופרים היהודים? מי ששאל את השאלה, מוטב לו שיתעסק בספורט. שם מודדים שיאים בשעונים. בספרות, איך אפשר להשוות בין הרמב"ם לשפינוזה, בין עמנואל לוינאס לפרויד, בין השל לחזון איש? ואיך נשווה בין סמי מיכאל לעמוס עוז? ובין שולמית הראבן ליצחק ברנר? ובכלל, גדול הסופרים היהודים של הזמן העתיק הוא איש עלום שם ששורות הנצח שלו מתחילות ב"מזמור לדוד".

6. החוויה היהודית שלי: לקום בבוקר ולדעת שמוטלת עלי אחריות, מדי יום ביומו, להיות בן אדם קצת יותר טוב.

7. עם איזו דמות תנ"כית היית רוצה להיפגש, ומה היית אומרת לה? דבורה הנביאה. ספרי עוד, הייתי אומרת לה. חייך ודאי היו עשירים ומעניינים מאלה שסוכמו בחופזה עבור הדורות הבאים.

8. מצווה שהיית מבטלת: נערה הייתי וגם זקנתי, ומעולם לא הבנתי מדוע אלוהים מתנגד למטריות בשבת, ומאמיניו היותר-רציניים נאלצים להסתובב בגשם כשעל ראשם מין סיר לילה כזה של בתי חולים מכוסה בניילון. מה בין זה למלבושי השבת הנאים? ומה בין זה לבין יראת שמיים, כשהשמיים מטפטפים עליך?

9. מצווה שמוצאת חן בעינייך: כל מצווה שאני מבינה את הרציונל החברתי והמוסרי שלה, וגם כמה שלא.

10. מה אמר משה לאלוהים אחרי שקיבל ממנו את התורה על הר סיני? תתתתאאאמין לי, בבבבוס – זה לללללא יעבוד.

11. לאיזו תקופה בתנ"ך היית חוזרת, ולמה? לראשית חייה של האומה המשונה הזאת, המתגעגעת לסיר בשר ולקישואים בנוסח מצרים, שהולכת במדבר ולא יודעת מה לעשות עם עצמה. הספר הטוב ביותר שנכתב על התקופה הוא, כמובן, טרילוגיית המדבר של שולמית הראבן הידועה גם כ"צמאון". לא רק בגלל העלילות הדמויות הנפלאות ממש, אלא בעיקר בגלל הפרשנות המדהימה שלה לבעיותיו הלשוניות של משה (כבד פה וכבד לשון, להווי ידוע לכם, איננו מגמגם כי אם מישהו שדובר עברית כעולה חדש, והרי משה גדל כמצרי, ומנין לו עברית בכלל) – והלשון, אוי, הלשון. בדברי ימיה של הספרות העברית החדשה, איש (ואישה) לא כתבו כך, לא חצבו עורק כזה של בדולח בין מעקשיה של הלשון המקראית. תקראו.

12. איך נראה גן העדן שלך? סטרילי ומפוהק כמלון חמישה כוכבים כולל-הכל באנטליה-עילית. לא רוצה לוויתן ושור הבר, לא רוצה מיזוג שמיימי ואפילו לא להיפגש עם איינשטיין ושפינוזה (את פרויד הכניסו?). רוצה להיות פה, כל עוד מישהו יצטרך אותי. מצד שני, נגינתם של מלאכי השרת היא ודאי חוויה מוזיקלית מרהיבה.

13. מה המאכל שרק בשבילו שווה לא לשמור כשרות? אכלתי הכל, מדורבן ועד קיפוד ים, מתנינים ועד דובים. מזה שלוש שנים אני אוכלת כשר ומודה ליושב במרומים על איסוריו, למרות שאינני מבינה חלק מהם. כשמכה בי ריח של חסילונים טריים וטובים רוחשים בחמאה על מחבת, אני מריחה – ולא מריירת אפילו.

14. האוכל יהודי הכי טעים בעינייך? כל בישול איטי לשבת: קוגל וצ'ולנט וחמין מרוקני וחמין עוף וטבית ואשפלו ומה לא.

15. מה חסר בלוח השנה היהודי? - חג הודיה, כמו זה של האמריקנים. פשוט להגיד תודה בצורה מסודרת, לשבת ביחד סביב תרנגול הודו (כשר!) ולשמוח בהיותנו ברואיו ובהיותנו משפחות, בלי כל הג'יפה הרדיואקטיבית של יחסי הדורות בערב ראש השנה ובפסח.

16. מה היית מחסירה מלוח השנה היהודי? פורים. ראשית, בנפול אויבך אל תשמח. שנית, מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? שלישית, לחגוג לזכר תליית המן, כשאפילו תלייתו של אייכמן לא מצויינת בלוח? רביעית, ובני המן – ויזתא הקטן במיוחד – מה חטאו? חמישית, ברוך גולדשטיין.

17. מה בין יהודי לגוי? כלום. כולם היו בניו. אמונותיהם השונות אינן הופכות אותם לשונים כל כך, רק לנבדלים זה מזה בנוהגיהם ובאורחותיהם. מעולם לא הרגשתי עליונות על גויים, ודאי לא גויים יראי-שמיים. מעולם לא חשבתי שהם טובים

ממני או רעים ממני אך ורק בשל ייחוסי האתני. וחוץ מזה, הפטנט של עם סגולה איננו אוטומטי, צריך לעבוד קשה, ולעבוד את האל קשה, כדי לזכות בו. מי שחושב שכבר זכינו, יבושם לו. שומר פתאים ה'.

18. אם היית ממציאה את יום המנוחה שבת, איך הוא היה נראה? בלי מכוניות, בלי קניונים ובלי רמקולים.

19. איזה חג יהודי את הכי אוהבת? שלושה: סוכות, פסח ושבועות. כנראה מפני שאני צוענייה, ואם אי אפשר לעלות לרגל אז לפחות להקים סוכה, לאכול קרשים מרובעים ולחכות שהשמיים ייפתחו.

20. מיהו עמלק בעינייך? הדמון הפנימי שיושב בתוך כל אחד מאיתנו. הרשע הבירוקרטי, החייל המתעלל במחסום, שודד הזקנות, אנס הילדות, גנב כספי המסעות לאושוויץ, מחרחר המלחמה המותרת, סוחר הנשים – הרשימה ארוכה וביחד הם עם גדול ורב, שיש להילחם בו ולמגרו, כי את הרוע האמיתי אין להבין אלא רק למגר.

21. בקשה מאלוהים: בפרפרזה על שיר נושן של ז'ק פרוור, אבינו שבשמיים – הישאר שם. כלומר, שהמחשבה הנואלת על אודות השגחה אישית תיעלם מן העולם, ובמקומה יבואו בני אדם טובים וישרים שלא יאשימו את אלוהים בנטיותיהם הרצחניות.

• תחרות הסיפורים אגדתא היא פרי שיתוף פעולה של ynet ובני עקיבא. עוד לא שלחתם סיפור? מהרו, ואולי תזכו בפרסים. מועד אחרון למשלוח סיפורים: 31 באוגוסט 2008.