"האוסטרים בכלל לא ידעו להבדיל בין יהודי וערבי"

מה הייתם אומרים לו כבני נוער, היו מציעים לכם לנסוע לחו"ל כדי לעסוק בפעילויות כמו רפטינג, באולינג, טיפוס על קירות ועצים, שייט בסירת מרוץ, וטיול בשלג, כשבמהלך הטיולים וארוחות ערב המפנקות, כל שעליכם לעשות הוא לערוך היכרות עם צעירים נוספים בני גילכם?

24 נערים בני 15-18 קיבלו הצעה דומה, נענו לה וחזרו מרוגשים ומחוברים כדי לספר על מסעם. הרעיון התחיל לפני שנה בפגישה בין חברים מ'שולחן עגול' מישראל ומאוסטריה. "שולחן עגול", הוא מועדון בינלאומי א-פוליטי של גברים צעירים המונה כ- 40 אלף  חברים הפעילים ב -57 מדינות. הקו המנחה את פעילותם, שנעשית כולה בהתנדבות, הוא פיתוח רעות בין חברים באמצעות עיסוקיהם, קידום השלום, האחווה והידידות ביחסים הבינלאומיים, ופעילות בשירות הקהילה ולמען רווחתה.

שני החברים לשולחן העלו רעיון לערוך "מסע לשלום"  ולהזמין אליו בני נוער יהודים, ערבים ואוסטרים שיבלו יחד, וילמדו לאהוב ולכבד אחד את השני. בעידודו של נשיא שולחן עגול ישראל, רני שלו, הרעיון קרם עור וגידים. 24 נערים בני 15-18 אותרו, "שולחן עגול" ישראל בחר 8 נערות ו- 8 נערים, יהודים וערבים מחיפה, כפר ג'דידה, כפר סבא, כפר קאסם, ירושלים, יפו, טייבה, לוד, נס ציונה, חורפיש ובאר שבע. האוסטרים מצידם צירפו למשלחת 8 נערות ונערים. את המסע, ליוו שני מבוגרים, חברי שולחנות עגולים מישראל. מכספי תרומות שנאספו  מימן "שולחן עגול ישראל" את הטיסות ודמי הכיס, ו"שולחן עגול אוסטריה" אירח ומימן את השהות והכלכלה.

"הרעיון המרכזי של המסע" מספר שלו, "היה להראות לכל המשתתפים בו, שכולם שווים ובעלי אותם רעיונות, פחדים, וחלומות, למרות ההבדלים בין הילדים מבחינת מדינה, דת ומקום מגורים שונה".

הקבוצה הישראלית נחתה לפני כחודש בוינה,"האוסטרים, דבר ראשון לקחו אותנו למצבה לזכר קורבנות השואה, ולרובע היהודי. זה היה מאד אצילי בעיני". מספר אייבי בנימין, אחד המלווים מישראל. "הם לא הסתירו את הבושה, הם לא רצו לטייח, הם רצו לבקש סליחה, הם רצו שנדע שהם זוכרים ומתביישים". גלי בוניץ' (17) ממשתתפות המסע, מוסיפה "עברנו בוינה ליד אנדרטה שהנציחה את יהודי השואה ועמדנו דקת דומיה משותפת. כולם העריכו, היה המון כבוד אחד לשני. כולם כיבדו את המקום והיה חשוב לכולם לעמוד".

"לבלות עם האנשים כשהכי קל לבלות איתם" - חברי "מסע לשלום" בשלג

"לפני שנסעתי ובפגישה הראשונה חשבתי שזה יהיה לפגוש אנשים שאני לא מכירה, להיות איתם במשך שבועיים ושכל אחד ילך לדרכו". מספרת בוניץ, "אבל מצאתי חברים שאני חושבת שזה לכל החיים, אם זה אוסטרים ערבים, או יהודים.

זה לא יאומן", היא מוסיפה, "כי זה קשר ייחודי שנוצר עם אנשים במשך שבועיים, תוך כדי אפשרות לטעום מקום אחר, מנטליות אחרת, נופים אחרים, אוויר ואוכל אחר ולבלות עם האנשים כשהכי קל לבלות איתם".

"בלי הבדל דת, לאום, דעות, לבוש, או שפה"

חברי "מסע השלום" עברו נופש וסמינר שיחות על נושא השלום במשך ארבעה ימים בחבל טירול שבהרי האלפים. "בתכנון המקורי זה היה לצורך גיבוש, אף אחד לא שיער שכבר נהיה מגובשים כמו שלא חלמנו". מוסיף בנימין "את הזמן הזה ניצלנו לשיחות על השלום, הצעות לקדם את השלום, והסברנו את הצד של כל אחד בקונפליקט המורכב בארץ. היו דמעות של ממש והתרגשות גדולה מהולה בעצב על ניתוח המצב שפוגע בכולנו לחיות בשלום".

"עשינו מלחמות שלג, ובנינו איש שלג ענקי וצחקנו נורא והיינו פתוחים לדבר על הכל" מוסיפה בוניץ', "לא יצא לנו בכלל לחשוב על 'הוא ערבי' 'אני יהודי', לא היה העניין הזה של להבדיל. היו לנו הרבה תחומים משותפים, מוסיקה ואחרים. האוסטרים בכלל לא ידעו להבדיל מי יהודי ומי ערבי, אי אפשר לראות את זה על הפרצוף וזה מה שיפה בעצם, כי הצלחנו להתחבר וליצור חברות שהיא לגמרי לתמיד בלי הבדל דת, לאום, דעות, לבוש, או שפה".

לאיברהים פריג' (18) מכפר קאסם, הוצע להצטרף למסע בדיוק עם תום לימודיו בתיכון. "זה היה בהפתעה, לא תכננתי. אבא שלי היה בחנות לחומרי בניין ושם ניגש אליו בחור מ'שולחן עגול'. ואבא שלי, שהוא נכה, הציע לצרף אותי, האיש התקשר לבדוק את האנגלית שלי ואחר כך הזמין אותי להצטרף". הוא מוסיף, "אני יכול להגיד שזה היה הטיול הכי טוב בחיים שלי, הכרתי חברים חדשים וידידות,  יהודים, ערבים ואוסטרים".

חברי "מסע לשלום" בפגישה רשמית עם דר' היינץ פישר נשיא אוסטריה 

המשלחת הגיעה גם לפגישה רשמית עם נשיא אוסטריה דר' היינץ פישר. "מצאנו את עצמנו שעה ארוכה יחד עם איש חם ולבבי, שסיפר שהתנדב בקיבוץ וניסה ככל יכולתו להיות לא פורמלי ולבבי". מספר בנימין. "אחת הבנות הערביות שרה לנשיא בקול זהב ובאופן ספונטאני, את 'דמיין' של ג'ון לנון. הייתה צמרמורת בארמון, כל מי שהיה בחדר התרגש מאד. הנשיא מחא כפיים בהתלהבות, הרים אותה וסובב אותה תוך כדי חיבוק חם", הוא מוסיף נרגש. "מרגע זה, כבר הרגשנו ממש בבית. הצטלמנו, והבנו שאוסטריה מחבקת אותנו". בדצמבר אגב, היינץ צפוי להגיע לביקור רשמי בארץ, חברי הקבוצה מתכננים להפתיע ולפגוש אותו.

בשבועיים בה בילתה הקבוצה באוסטריה היא ביקרה גם בגרץ, אינסבורק ולינץ ובעיירה גיצבורג. פעילויות כמו רפטינג, באולינג, וטיפוס יצרו חיבור חזק בין המשתתפים "הצלחנו להתחבר מאוד ומאוד התקרבנו" מסבירה בוניץ. "כולנו אותו דבר בסך הכול, כולנו שווים, אתה יכול להיות עם בן אדם ששונה ממך בהמון צורות, וליצור איתו חברות לתמיד ולגלות שהוא לגמרי דומה לך". בכל עיר אליה הגיעו חברי "מסע השלום" אימצו אותם חברי 'השולחנות' המקומיים ובני משפחותיהם.

בליל שישי התכנסה הקבוצה לארוחת ערב חגיגית, "כולם כיבדו את הדת של האחר בצורה מכובדת ונפלאה" מסביר בנימין."נשאנו ברכות, התחילו המוסלמים שמתחילים את היום הקדוש בשישי בצהרים. אחר כך היהודים, בירכנו על היין, ועל הלחם ואיחלנו שבת שלום. אחריהם הערבים הנוצרים ולבסוף האוסטרים הנוצרים קתולים".

"כמו מחזה טוב הלקוח מהחיים המורכבים של כולנו"

"הדבר הכי יפה זה החברים החדשים שלי, כל יום אני מסתכל על התמונות. איזה

חברים חבל על הזמן עשיתי", מוסיף פריג'. "אנחנו בקשר במסנג'ר, ובטלפון, גם לחו"ל", הוא מדגיש. "אם אתה מסתכל בתוך החיים, כבני אדם, איך כולם משתגעים, איך כולם רוקדים, כולנו בני אדם, אין שוני בכלל".

"עד היום נמנעתי מלבקר באדמת גרמניה, לגבי אוסטריה לא הייתה לי דעה", מסביר בנימין. "היום אני חוזר בי, שוכנעתי שיש דור אחר שלא שוכח ומבקש סליחה. כשנפרדנו, אחרי יותר מעשור שלא בכיתי, ירדו לי דמעות, כי ידעתי שזה משהו שלא אשכח לעולם, כמו סרט או מחזה טוב הלקוח מהחיים המורכבים של כולנו"

"אני שומרת על קשר הדוק ומדברת עם הקבוצה כמה פעמים בשבוע, בסופ"ש תתארח אצלי חברה מהמשלחת האוסטרית שהגיעה להיפגש עם כולם". מסכמת בוניץ'. ב"שולחן עגול" ישנן כבר שאיפות לגייס מחזור נוסף, בתקווה שימצא מימון עבור מסעו. "מה שלא מוכר, מפחיד, וכמו שישראל מפחידה את מי שרואה אותה דרך הטלוויזיה, כך גם בני הנוער גדלים על קלישאות, ושנאה שאין לה צורך". מסכם בינימין. "בסה"כ אם נביט על המסע הזה נגלה שלנו ולערבים יש הרבה יותר במשותף מנטאלית וחברתית מאשר לנו והאירופאים. אז למה שלא נחייה בשלום?"

• להתנדבות ופרטים נוספים על "שולחן עגול" לחצו כאן.