שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרידה מענקים: שלום אלכס, שלום מישה
    רגע לפני תליית המוט והמשוט, ynet משחזר את דרכם של אברבוך וקולגנוב- מהילדות ברוסיה, דרך העליה לישראל ועד ההצלחה הבינלאומית. והשאלה הבוערת - מה הלאה?

    ב-1 באוקטובר 1974 נולד באירקוצק, סיביר, תינוק ששמו אלכסנדר אברבוך. 23 ימים אחר כך, בטשקנט, כיום בירת אוזבקיסטן ואז חלק מהאימפריה הסובייטית, נולד מיכאיל קולגנוב. 2,906 ק"מ הפרידו בין משפחות אברבוך וקולגנוב באותה תקופה, אבל שלושה עשורים אחר כך המרחק הזה הצטמצם מאוד, והשניים הפכו למייצגים של כל מה שיפה ומוצלח בעלייה הרוסית ובספורט הישראלי.

     

    קולגנוב היה הראשון מבין השניים שעשה את המעבר לישראל. עוד לפני ששמו שונה למיכאל, החל הילד השמנמן בן ה-14 לחתור בקייאק כדי להפחית ממשקלו. בגיל 21 העלתה אותו הסוכנות היהודית לארץ, ואחרי תקופה קצרה בחיפה הוא החל לשכור דירה בדגניה ב' ועבר להתאמן בהפועל עמק הירדן.


    מיכאל קולגנוב. "חשתי שמדינת ישראל זה המקום בשבילי" (עוז מועלם)

     

    "אני מעדיף להתעורר כל בוקר מול ההרים והכנרת, ולא לרעש של תל אביב וחיפה", אמר בראיון זמן קצר אחרי עלייתו לארץ, בו גם הסביר את ההחלטה להשתקע בישראל. "יש לי חברים שעברו לגרמניה וארצות הברית, אבל אני יהודי, וחשתי שזה המקום שלי", אמר קולגנוב, ששירת בצבא כספורטאי מצטיין.

     

    אברבוך, שעוד ברוסיה זכה באליפות אירופה עד גיל 23 בקרב 10, עלה לארץ ב-1999 (חמש שנים אחרי קולגנוב) ונימק את הצעד: "יש לי שורשים יהודיים חזקים. אני יודע שהתוצאות שהשגתי גורמות אושר לעם ישראל, וזה מאוד משמח אותי".


    קולגנוב בסידני. זכה בארד ממש לפני טקס הנעילה (צילום: יוסי רוט) 

     

    מדליה ראשונה - ביום הנעילה

    תוך זמן קצר השניים החלו להתעלות בתחרויות הגדולות ולהיות מבכירי ספורטאי ישראל. פריצת הדרך של קולגנוב אירעה באולימפיאדת סידני 2000. אחרי אין-ספור פספוסים וכמעטים, הגיע היום לפני אחרון של המשחקים, ומדליה עדיין אין.

     

    קולגנוב, סגן אלוף העולם ב-500 מ' בקייאק יחיד מ-1999, ניסה תחילה להביא אותה במרחק הכפול, אבל דורג רביעי, במרחק נגיעה מהארד. התסכול גבר. יממה אחר כך, אחרי דחייה של שעות ארוכות ורגע לפני שטקס הנעילה החל, הגיע הקתרזיס. הקייאקיסט הישראלי לא קרס תחת הלחץ, סיים שלישי וזכה בארד, המדלייה הרביעית של ישראל בכל הזמנים.

     

    קופץ המוט עלה לתודעה שנה לפני כן, באליפות העולם באדמונטון. זמן קצר אחרי עלייתו לארץ הדהים אברבוך, אלמוני כמעט לחלוטין לקוראי מדורי הספורט בארץ, כשזכה במדליית הארד, המדליה הראשונה של אתלט ישראלי באליפות עולם. משם זה רק הלך ונהיה יותר טוב.


    אברבוך עם הדגל הישראלי. ניצח דווקא באיצטדיון ההוא במינכן (רויטרס)

     

    30 שנה אחרי הי"א - זהב במינכן

    שנה אחר כך אברבוך עלה לגמר האולימפי בסידני 2000, הראשון שלו מבין שני גמרים באירוע הגדול בתבל. באליפות העולם בסביליה 2001 הוא כבר זכה במדליית הכסף, אבל כנראה שנקודות השיא של הקריירה שלו היו דווקא אליפויות אירופה, ובייחוד הראשונה מבין השתיים.

     

    ב-2002, 30 שנה אחרי טבח הי"א, אברבוך היה האיש שעליו הוטלה המשימה לנצח במקום בו נרצחו 11 ספורטאים ישראלים, מינכן. ניתור ל-5.85 מ' עשה את העבודה ואיפשר לאברבוך להיות האתלט הישראלי הראשון שזוכה באליפות אירופה. ארבע שנים אחרי הדמעות שהיו לו בעיניים על הפודיום, חזר אברבוך על התצוגה ממינכן, וזכה בתואר אירופי שני רצוף, הפעם בגטבורג.

     

    בשנים האחרונות אירעה נפילה צפויה בהישגים, הן של קולגנוב והן של אברבוך. 'מישה' לא הצליח להעפיל לגמר האולימפי באתונה, אלכס לא חזר על התוצאות הנפלאות שלו מפעם ולא התקרב לשיא הישראלי הנהדר בו הוא מחזיק, 5.93 מ'.


    אלכס אברבוך בבייג'ינג. פספס גמר אולימפי שלישי רצוף (צילום: AP) 

     

    למרות זאת, השניים לא ויתרו והצליחו להשיג את הקריטריון לבייג'ינג ולרשום הופעה שלישית ברציפות במשחקים האולימפיים. קולגנוב עשה זאת אחרי מאבקים ארוכים בממסד, אברבוך היה צריך לעמוד בקריטריון 'הוכחת יציבות' בתחרות הזמנה מיוחדת כדי להעפיל לאולימפיאדה.

     

    במשחקים עצמם, שני בני ה-33 כבר לא הרשימו. אברבוך עבר במוקדמות הקפיצה במוט ביום רביעי 5.45 מ' בניסיון שלישי, כשל ב-5.65 מ' ולא עלה לגמר אולימפי שלישי ברצף. קולגנוב היה יותר קרוב, אך דורג רביעי ביום חמישי בחצי גמר ה-500 מ' ופיספס במקום אחד את הגמר.

     

    מדריך בחדר כושר או יועץ לאתלטים?

    עכשיו עולה השאלה - מה הלאה? השניים עדיין לא תלו את המוט והמשוט, אבל ככל הנראה היתה זו האולימפיאדה האחרונה שלהם. אברבוך אמר אחרי חוסר ההצלחה במוקדמות כי זו היתה התחרות האחרונה שלו כמקצוען (למרות שהוא מתכוון לקפוץ במכביה ובאליפות העולם ב-2009), קולגנוב לא צפוי להשתתף בתחרות הקייאקים בלונדון 2012.


    קולגנוב עם הדגל הישראלי בבייג'ינג. "הטקס קירב אותי למדינה" (רויטרס)

     

    כעת צריך לעשות הכל כדי להשאיר אותם בספורט הישראלי, המשווע לעזרה מקצועית מהטובים ביותר. "אני כנראה אהיה מדריך בחדר כושר", אמר אברבוך

    בבייג'ינג, ומיד הוסיף: "אבל כולם יכולים לבקש עכשיו את עזרתי, אני מאוד רוצה לעזור לאתלטים".

     

    "כולם קופצים ורצים, אבל יש רק ארבעה אתלטים בסגל. לכן זהו כבוד גדול להיות בנבחרת ישראל", הוסיף אברבוך, וכמוהו גם קולגנוב התרגש להיות חלק מהמשלחת האולימפית וגם הוא רוצה לתרום לדור הבא. "טקס הפתיחה קירב אותי למדינה", אמר על האירוע בבייג'ינג, בו נשא את דגל הכחול-לבן.

     

    הבעיה היא שבמקרה הזה הפרה (קולגנוב ואברבוך) רוצה להיניק (לתרום), יותר ממה שהעגל (רשויות הספורט בארץ) רוצה לינוק. אנחנו, אנשי התקשורת, חובבי הספורט והספורטאים עצמם, צריכים לוודא שרצון הפרה יתמלא. זה לא בשמיים, בטח לא כמו הקפיצות של אלכס.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים