תקציב 2009 - מדמנת הפוליטיקה בפעולה
העבודה דורשת עוד ושריה נצמדים לכיסאות, האוצר עומד על רגליו האחוריות, ברק מתרסק בסקרים, ומופז מנסה להתהדר בנוצות חברתיות - נבחרינו מריחים ריח בחירות
על הנייר, נכון לסוף השבוע, אין בממשלה רוב לאישור תקציב 2009 ומקבץ הגזירות של חוק ההסדרים, תאומו הסיאמי, בראשית השבוע הבא. לשר האוצר לא מובטחת תמיכת כל שרי קדימה, למשל השר שאול מופז שמתמודד על הירושה וזקוק לגימיק שיבליט את התבדלותו מההנהגה הקיימת.
שרי ש"ס הם מתנגדים כרוניים שמעולם לא הודחו בשל התנגדותם לתקציב. אחרת איך יפגינו שהם חברתיים? הכי הרבה לא תראו אותם בהצבעה. אבל לגימיק הזה יש תוחלת חיים קצרה. עד להצבעות בכנסת יקנו גם אותם בכמה מאות מיליונים לפה ולשם. הרשימה כבר מוכנה בכיסם, כמו שבאוצר שמורים כיסי התקציב הסמויים לאתנן השנתי הזה.
שרי הגמלאים רפי איתן ויעקב בן יזרי, הודיעו חד משמעית שיצביעו נגד, כי אפסו הסיכויים שיבוטלו הגזירות החדשות על הקשישים. הם הבטיחו כי אותם שוב לא יקנו בנזיד עדשים. דרכו עליהם די והותר אחרי שחתמו על הסכם הקואליציה ועל נאמנותם העיוורת הם כבר שילמו את המחיר היקר של פילוג הסיעה שיהפוך אותם לאפיזודה חולפת.
אבל באוצר לא מודאגים. בלשכת השר בר-און סומכים על רשת הביטחון של חלק משרי העבודה. המפלגה שעצמות עמוד השדרה שלה מתרוקנות מאחוזי הסידן האחרונים. הסקרים שמנבאים לה נפילה נוספת אחרי הבחירות, רק מאיצים את תהליך ההרס העצמי. עד כה היתה שם יד איש באחיו. עד סוף השבוע נוספו גם הסימנים של איש לנפשו.
הסיעה חייבה את השרים בראשית השבוע להצביע נגד התקציב. אהוד ברק אימץ את עמדת היו"ר הטרי שלהם בוועדת הכספים, אבישי ברוורמן. ברק הפגין את חסותו כשהושיב את ברוורמן לימינו. זאת אחרי שהאוצר חזר ודחה את התנאי שלו לתמיכה בתקציב בהגדלת מסגרתו ב-2.5% כדי להוסיף 2 מיליארד שקל להוצאות.
לא כל השרים התיישרו באמת. שלום שמחון, למשל, שידר תוך פחות מיממה כי רושם המשבר הקואליציוני הוא פטה מורגנה. אהוד א' בכלל לא כועס על אהוד ב'. הם אפילו מדברים ואם יש הדורים תימצא הדרך להחליק אותם. מה שלא אמר זה שגם הוא מדבר עם סביבת אהוד א'. שמחון חוזר ומייצב את עצמו במצבי משבר על תקן של מגשר-מפשר.
אנשי שמחון טוענים ש"הכל נעשה ברשות ובסמכות", אבל לא אומרים של מי. אם של אהוד ב', זה אומר שברק מדבר בשני קולות. כי את ברוורמן אהוד ב' ממשיך ללטף. לא ילך על פחות מ-2.5%. אבל מסביב מודלפים רמזים של פשרה. אולי רק 2.2% ולא מיד אלא בהמשך ובהדרגה. וזו לא השפה של האוצר.
כופתאות בשוק הפרסי
האוצר מדבר בכופתאות לא בהגדות. רזרבות קבועות שהוא שומר לשוק הפרסי הזה הן בסדר גודל של מאות מיליונים, וקניית השרים זו רק ההתחלה. עם יצחק הרצוג, למשל, כבר מתנהל מתן בסתר. לכל תקציב נוסף למשרד הרווחה יהיה אפקט מיידי וסמלי עם תהודה פוליטית כפולה אם לא משולשת לאתנן שיקבל כל שר אחר. להרצוג כמו לשמחון קשה להיפרד משולחן הממשלה, ושר האוצר עובד עליהם בהתאם.
ברוורמן הוא לצנינים בעיניהם, והם לא במיעוט בסיעה שרובה לא מפרגנת לו. הרי לכם עוד סימפטום להרס העצמי של העבודה. למתנגדי המינוי של ברוורמן בסיעתו היה חלק לא מבוטל בקשיים שעיכבו את המינוי שלו. בסיעות אחרות היו חוטפים את עמדת הכוח מס' 1 בכנסת, ומנשקים את היד הנותנת. לא בעבודה, ולא רק מקנאה.
האישיות של ברוורמן מפחידה אותם בשיעור קומתה, ולא רק בהיותו פרופסור לכלכלה. לאף שר או ח"כ בסיעת העבודה אין את הקבלות של נשיא אוניברסיטת בן גוריון לשעבר. כהונה שהיתה סיפור הצלחה ניהולי וכלכלי שהניב את הערך המוסף האקדמאי, והקפיץ את המוסד בכמה כתות.
ברוורמן מכוון גבוה
ברוורמן לא חצה את הקווים לפוליטיקה בשביל כסא שולי בכנסת. גם ראשות ועדת הכספים קטנה עליו. הוא מכוון גבוה ומדבר בהתאם, לא רק על כלכלה במאקרו ובמיקרו אלא גם על שינוי שיטת הממשל, על מהפכות בחינוך ובפריפריה, שחייבות להתחיל בהשבת הערכים של מורשת דוד בן גוריון שהתנדפו. הוא מדבר ובהכרת הקבלות שלו – במדינת הגמדים רעש מהומה.
בינתיים, ברוורמן עם הרעיונות הכלכליים והניסיון שלו, שגבוהים ועשירים מהבנת נערי אגף התקציבים, מפריע להרמוניה הקואליציונית. השותפים מככבים בריאליטי הממשלתי של הישרדות, ומנצלים את היתרון היחיד שלהם על פניו כדי לתעתע בו מאחורי גבו. הם התמחו בעסקנות, פוליטיקאים בנשמה, והוא בעוונותיו רק פרופסור.
ברק בסיפור התקציב קרוע עוד מלפני שהקרקע הפוליטית החלה לבעור תחת רגליו. בתור שר ביטחון הוא מחויב קודם למערכת שבאחריותו המיניסטריאלית, אבל יודע עוד מניסיונו כרמטכ"ל שבקדקוד הזה, בתקציב הוא תלוי במערכת יותר משהיא תלויה בו. תקציב הביטחון הוא תיק באפלה לא רק לשרי הממשלה וחברי הכנסת וכוחו לשנות מוגבל למדי.
בערות היא כוח
במועדון הזה יודעים רק לקחת ובקושי לוותר על מנעמים יקרים שלא שייכים לדרג הלוחם והסודיות האופפת את ספרי תקציבו היא חלק מהמשחק. בערות היא כוח כמו בעולם של ג'ורג' אורוול. כמה שפחות ידע העם את הפרטים, כמה יותר הם יצליחו לקבל עוד. לשרי הממשלה אין אפילו את פירורי המידע שיש לוועדות הכספים ותקציב הביטחון של הכנסת.
לפיכך הברירה שהעמיד לפניהם שר האוצר, בין ביטחון לרווחה, היא פיקציה. ספק אם בר-און עצמו מכיר את הפרטים שהיו מאפשרים לו להרזות בכמה מיליארדים את הפרה השמנה הזאת שתנובתה היום עומדת ביחס הפוך למזון שהיא זוללת.
ברק במלכוד. מצד אחד הוא שר הביטחון שנלחץ להתנגד לקיצוץ של 1.3 מיליון שקל בתקציבו, ומתקשה להיפרד מכיסאו. מצד שני, הוא יו"ר המפלגה המתיימרת להיות חברתית שיועצו הכלכלי אכף עליו את האופציה של הרחבת מסגרת התקציב הלאומי,
וגם עליו יתקשה לוותר.
איך ייחלץ מהמלחציים? זו שעת האמת של המנהיג. עליו להחליט אם הוא בפנים או בחוץ מוכן לבחירות או בורח מהן. העיקר להפסיק לזגזג. אבל אל תופתעו אם מה שהיה הוא שיהיה, והתקציב יעבור בהימנעות או בהיעדרות של כמה משרי העבודה, ולעזאזל המחיר היקר של קריסת מפלגתם.
לפנייה לכתב/ת 
