שתף קטע נבחר

הוויכוח על התקציב: 0.8% שהם 2 מיליארד ש'

הוויכוח בין האוצר לעבודה נסב על השאלה: האם להגדיל את תקציב 2009 ביחס לתקציב 2008 ב-1.7% או ב-2.5%. האוצר דורש להגדיל ב-1.7%, לפי גידול האוכלוסייה, בטענה שהגדלה נוספת תפגע באמינות המשק. העבודה דורשת להגדיל ב-2.5% בטענה שהמדינה נמצאת ממילא בעודף ולכן הגדלת התקציב לא תביא אותה לגירעון

הוויכוח בין העבודה לשר האוצר הוא על שיעור הגדלת הסך הכולל של תקציב המדינה לשנת 2009 - ביחס לתקציב לשנת 2008. האם התקציב יגדל ב-1.7% לעומת התקציב השוטף כדרישת האוצר, או ב-2.5% כדרישת העבודה לפי המלצת יו"ר ועדת הכספים ח"כ אבישי ברוורמן? התוספת המוצעת בשיעור 0.8% נועדה להגדיל את ההוצאה בכ-2 מיליארד שקל. שכן משקלו של אחוז הוא כ-2.3 מיליארד שקל. 

 

נתניהו הגביל ל-1%, אולמרט הגדיל ל-1.7%

שיעור הגדלת מסגרת ההוצאה נקבע בחוק בתקופת כהונתו של שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו. קודם לכן התקציב היה תופח משנה לשנה לפי צרכי הממשלה, והגדיל את מגמת האינפלציה. הגבלת הגידול היא הכלי של הממשלה לריסון האינפלציה, במקביל לשיעור הריבית שקובע נגיד בנק ישראל לאותה מטרה. החוק המגביל את הגידול השנתי של התקציב ל-1% עמד בתוקפו משנת 2004 עד שנת 2006.  

 

הממשלה, מצדה, עקפה את הגידול מפעם לפעם בתרגילים שונים, בדומה לתרגיל שנעשה בתקציב 2008.

 

מפלגת העבודה דרשה לתקן את החוק, כאחד מהתנאים להצטרפותה לקואליציה של ממשלת אולמרט ב-2006. החוק החדש, שנקבע לשנת 2007 ונמשך גם בתקציב 2008, קבע כי שיעור הגידול של התקציב יוגבל ל-1.7%, לפי שיעור הגידול השנתי של האוכלוסייה. את החוק הזה מעוניין האוצר להמשיך גם בשנת 2009.

 

הגדילו את התקציב וקראו לזה "קופסאות"

הגידול בצורכי הביטחון עקב מלחמת לבנון השנייה, הקמת גדר ההפרדה והוצאות השיקום של מפוני ההתנתקות שנרשמו במהלך 2007, אילצו את הממשלה לעקוף את החוק בתקציב 2008. ההוצאה הנוספת למטרות הנ"ל בודדה ב"קופסאות" שמחוץ למסגרת התקציב.

 

תרגיל ה"קופסאות" כמעט הכפיל בפועל את הגידול בהוצאה הציבורית בתקציב 2008 ב-3.2%. האוצר תירץ זאת בשעתו שמדובר בתרגיל חד פעמי. הוא נזקק לתירוץ הזה נוכח טענתו, החוזרת היום, שפריצת המסגרת פוגעת באמינות הממשלה בשווקי ההון.

 

בתקציב השוטף יש עודף. הויכוח: מה עושים בו?

אלא שאמינות המשק אינה נבחנת בגידול ההוצאה אלא בשיעור הגירעון ובמידת הצטברותו לחוב הלאומי. שיעור הגירעון נקבע לא לפי ההוצאה אלא לפי תפוקת המשק בכלל.

 

אמנת האיחוד האירופי מגבילה את שיעור הגירעון בתקציב השנתי עד 3%. בישראל סיימה הממשלה את שנות התקציב האחרונות בעודף הכנסות. העודפים הם הבסיס לתביעת העבודה להגדיל את מסגרת ההוצאה ל-2.5% מאחר שאין לכך השפעה על הגירעון. ש"ס ומפלגת הגימלאים תומכות בתביעת העבודה, כדי לממן את הדרישות שלהן להגדלת התקציב.

 

שר האוצר התנגד בטענה כי העודפים מיועדים להקטנת שיעור החוב הלאומי (הגירעון המצטבר של המדינה וחובותיה למדינות זרות), שהוא המודד המקובל לחוסנו של המשק ולאמינות הממשלה בשווקי ההון. שיעור החוב משפיע על גובה הריבית על ההלוואות שהמדינה מגייסת בשוקי ההון.

 

מחיר הריבית נוגס נתח לא מבוטל מהתקציב השנתי. טענת האוצר היא שאם נשלם פחות ריבית על האשראי יישאר יותר כסף להוצאות אחרות כמו על חינוך ורווחה. טענה מוצדקת לכאורה אבל לא מקודשת.

 

ח"כ ברוורמן, פרופסור לכלכלה במקצועו, טוען כי שנים של עודפים בתקציב השנתי אכן הביאו להפחתה דרסטית בשיעור החוב הלאומי. אבל לאחר שיצאנו מטווח הסכנה לממדים מקובלים בעולם, ניתן היום לצמצם את השימוש בעודפים להורדת החוב הלאומי. זאת, כדי לממן בחלק מהעודפים צרכי רווחה דחופים שיפרקו מוקשים חברתיים מסוכנים.

 

לפני שנה הציע ברוורמן לתקן את חוק הגדלת התקציב כך שלא ייצמד רק לשיעור גידול האוכלוסייה (1.7%) אלא גם לשני שלישים משיעור הצמיחה בשנה הקודמת, לפי הגבוה מביניהם. "הפניית כל עודפי המיליארדים לצמצום החוב הלאומי זו מדיניות שגויה, לא מאוזנת והרסנית שמתעלמת מאי השוויון ההולך וגדל בחברה", אמר בהצעת החוק.

 

יותר ממחצית חברי הכנסת חתמו על הצעת החוק שלו שנבלמה בלחץ הממשלה. לפי המודד החדש שהציע, שיעור גידול ההוצאה בתקציב 2008 היה אמור להיות 2.5%. בוויכוח שהתחדש מזכיר ברוורמן מזכיר כי החריגה בהצעתו ליישם את הגידול הזה ב-2009 היא אפילו נמוכה מזו שהאוצר עשה בפועל בתקציב הנוכחי – 3.2%.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
שר האוצר, רוני בר-און: "לא לפגוע באמינות"
צילום: גיל יוחנן
צילום: דני מכליס
יו"ר ועדת הכספים, אבישי ברוורמן: להגדיל על חשבון העודפים
צילום: דני מכליס
יו"ר ש"ס, אלי ישי: תומך בעמדת העבודה
צילום: זאב טרכטמן
מומלצים