הודו האחרת

"משחקים מקודשים" של ויקראם צ'נדרה, מלבד היותו מותחן אפי, הוא קודם כל סוג של ספר מסע: מסע להודו האחרת, לא זו שאליה נוהרים המטיילים, אלא הודו של מיליארדים העוברים מיד ליד בהברחות סמים, הודו של הקאסטה הכי נמוכה בתוך שכונת העוני הכי עלובה, הודו של מלחמות מינים, מעמדות ומאבקים חברתיים. הודו של הינדואיזם, רוחניות מיידית ותרבות גורואים חסרת מוסר. הודו שהיא אין סופית.

במרכז הרומן עומד סארטג' סינג, מפקח משטרה סיקי במומבי, שמנסה לפצח את פרשת התאבדותו של הפושע הגדול גייטונד, שלפני שהתאבד אף רצח את הסרסורה והחברה הטובה שלו ג'וג'ו. מנקודה זו אנו נכנסים לתוך שתי עלילות; האחת של סינג המנסה לפצח את פרשת מותו של גייטונד והשניה קורות חייו של גייטונד עד לסיומם.

הפרלמנט ביו דלהי. צילום: רויטרס 

באמצעות האופן הדיאלקטי שבו העלילה מתקדמת, ומרחבי הזמן השונים, אנו מגלים שדמות מרכזית בחיי גייטונד הוא הגורו והלאומן סוואמי שרידהאר שוקלה. השניים משתפים פעולה בהברחות נשק בזמן שהרטוריקה הרוחנית מאשרת את פשעם. 

כמו בן לאדן וארה"ב

החיבור בין הפשע, הפוליטיקה וכוחות השיטור הופך את משימתו של סינג לבלתי אפשרית. בכל זאת, הוא אינו מוותר. הוא משתף פעולה עם כוחות הביון המבקשים גם הם לברר את מותו המפתיע של גייטונד. בתוך כך נפרש מנעד רחב של קשרים בין עולמות הפשע לבין ארגוני בטחון עולמיים, שמזכיר קצת את שיתוף הפעולה בין אוסאמה בן-לאדן לבין ממשלת ארה"ב כדי לעזור לה להילחם בכיבוש הרוסי באפגניסטן.

הספר משלב מספר ז'אנרים בתוך מבנה ספרותי מורכב. יש בתוכו את המרכיב של ספרי מתח שבהם אנו עוקבים באמצעות הבלש אחר עלילה בינלאומית. נוסף, בחלק ניכר מהסיפור אנו מתחקים אחר הפנטסיה הגדולה של גייטונד וזו מעלה שאלות מוסריות רבות. ברגעים ארוכים (ולעיתים ארוכים מדי) הספר בוחר להתעלם ממרכיב המתח ולהשתעשע בחיבורים בלתי צפויים שבהם מחליט גייטונד באי-הצלחה לכבוש את בוליווד ועוד.

בעיות בקצב

הספר יכול היה להכיל פחות מלל ולשכלל את המבנה שלו, אבל נדמה כי הסופר לא רצה להישאר בתוך הגבולות הצרים של סיפור מתח. במקום זה הוא התעכב על דמויות שונות ומורכבות: גורו לאומן הודי,

פושע אכזר שמשתנה עם הצלחתו, שוטר סיקי שעולה לגדולה בחברה רב-אתנית, סרסורית נשים שמגיעה מעיר קטנה והופכת לסוכנת שחקניות ועוד.

המחיר של המבנה הרחב יריעה הוא שיש רגעים שהספר נופל בקצב שלו, וגם לא מצליח להעמיד שורה של דמויות נשיות חזקות אל מול הדמויות הגבריות. נדמה כי עולם השיטור שייך ברובו לגברים.

כתיבה אנושית, עטיפה צעקנית

סך הכל, מדובר בספר עשיר, שמאוד מזמין לשהות בתוך העולם שלו. 800 עמודים של טיולים, ויכוחים פנימיים, פנטזיות ודמויות משנה סוחפות. בכל זאת, משהו אחד צרם מאוד - העטיפה המחרידה. הצילום של של אחד מפסלי האלים בהודו לא מתאים. הספר נראה צעקני ודווקא מכוון אותו להיות ספר מתח שקוראים בטיסה מאת איזה סופר אקזוטי הודי. דווקא הכתיבה האנושית, החברתית והקשובה לבעיות הקשות איתם מתמודדת הודו יכלה להיות מיוצגת אחרת.

מאידך, לספר ישנה גם רשימת דמויות וגם מילון מושגים שמלמד רבות. למרות זאת, מילים רבות נשארות לא מתורגמות ונדמה כי זו בחירה אידיאולוגית של צ'נדרה להכניס אותנו למומבי, אך להשאיר אותה גם קצת בלתי מתורגמת. זו אולי דרכו של צ'נדרה לא להיכנע לגמרי לצורך של האני המערבי להבין את הכל.

ויקראם צ'נדרה, "משחקים מקודשים", מאנגלית: בועז וייס, מודן הוצאה לאור, 2006, 2008, 831 עמודים