חושך בעיניים
אחרי שהמחאה הציבורית של פול אוסטר כנגד ג'ורג' וו. בוש לא ממש עזרה, הוא פנה לכתוב את "איש בחושך", אבל קצת שכח שקודם כל הוא מחויב לספר סיפור
כשג'ורג' וו. בוש הושבע לתפקיד הנשיא ב-2001, הרבה ליברלים אמריקנים חשו ש"נגמרה להם המדינה". אחד הבולטים בהם היה הסופר פול אוסטר. בין היתר הוא צוטט כאומר: "אני לא יודע מה אני אעשה בארבע השנים הבאות אם בוש ינצח, אסע לחו"ל?" כמה שנים לאחר מכן אמר שוב: "מאז גנב בוש את הבחירות בשנת 2000, אנחנו מונהגים על-ידי אנשים מטורפים. אני מקווה שהוא יפסיד בבחירות הבאות, ואני עושה את כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה". כנראה שהוא לא עשה מספיק. בוש יסיים שתי קדנציות באופן טבעי, ולאוסטר לא נותר לנסות להילחם בדון קישוטיות עצמית דרך כתביו.
"איש בחושך" הוא הספר הכי פוליטי שאוסטר כתב. במרכזו נמצא אוגוסט בריל, אלמן וסופר בגמלאות, שחי חיים סגפניים עם בתו, המנסה להתאושש מגירושיה, ועם נכדתו המנסה להתאושש ממות חברה, שהתנדב להוביל מזון במשאיות בעיראק. השלושה הקימו להם ישות משפחתית, תלת דורית, מנותקת ומבודדת, הניזונה ממרתונים סלוניים של סרטים ומן איזו תקווה אמורפית שמתישהו הנכדה תחזור לקולג'. כדי להעביר את זמנו אוגוסט קודח בראשו סיפור.
להציל את אמריקה
גיבור סיפורו הוא קוסם ניו יורקי בשם בריק, המוצא את עצמו בתוך מציאות אלטרנטיבית המבוססת על משנתו הפילוסופית של ג'ורדאנו ברונו (איטלקי מהמאה ה-16 שטען שאם אלוהים הוא אינסופי וכוחותיו אינסופיים - אזי קיים מספר אינסופי של עולמות). בריל מגיע אל מציאות אלטרנטיבית בה מגדלי התאומים לא נפלו, אבל ממשל בוש גרם למלחמת אזרחים אכזרית וחסרת מובן, המתמשכת ללא סוף, ואוכלת את המדינה לאורכה ולרוחבה. רק בריק יכול לסיים את המלחמה ולהציל את אמריקה, והוא יעשה זאת אם יתנקש בחייו של אוגוסט, מי שהגה אותו מלכתחילה.
שני הקווים המקבילים עומדים להיפגש, כשבריק יוצא לדרכו, אבל אז אוגוסט, שכל העת מושך בחוטים באמצעות מוחו, הורג את בריק, ומונע משני הקווים להיפגש, ואולי נסוג מכמיהת המוות שלו עצמו. בכך אוגוסט אולי הציל את חייו, אבל הרג את הסיפור. אוסטר כבר ידע בעבר לרקוח מציאויות כמו בבושקות, ולהפגיש ולעמת אותן זו בזו ביד אמן. הפעם, משום מה, הוא נסוג.
הסיפור שמתקיים במציאות האלטרנטיבית מסתיים באופן מפתיע, שמותיר תחושת רמייה, ומה שנותר הוא המציאות עצמה: אוגוסט ומשפחתו, אוגוסט שיושב עם נכדתו קטיה ומספר לה קצת על חייו. אמנם זה גורם לקרוא להיכנס קצת יותר לעומק עולמם הסדוק, המסוגר, הפוסט טראומתי, של המשפחה ולהישטף באמפטיה קלינית, אבל השאלות עדיין נותרות באוויר: למה בריק נהרג באמצע? לאיזו תכלית בכלל רקח אוגוסט את הסיפור שלו? ומה היתה מטרת הסופר מלכתחילה?
מנוקב בחורים
אוסטר תמיד ידע לרקוח עולמות של מקריות מופלאה ומצמיתה, באמצעות דמויות שהגורל התאכזר אליהן, אך הן נותרו נאמנות לוויטאליות הבסיסית, וממשיכות לצוף על פני המציאות. המקריות האכזרית לא לקחה מהם את האנושיות והחמלה, למרות שלקחה מהם כמעט את כל השאר. גם כאן יש משהו בדמויות שגורם לנו לרצות לנחם, ללטף, לוודא שהחיים ייקחו אותם למקום מעט מואר יותר, אבל הסיפור מנוקב בחורים כאילו הוא עצמו היה על איזו משאית מזון בעירק.
מבחינה פוליטית, העולם האלטרנטיבי שאוסטר יצר הוא עולם מבעית ואותנטי (אוסטר כבר יצר משהו דומה ב"ארץ הדברים האחרונים"), אך הסיבות שהביאו להיות כזה אותו נותרות מעורפלות.
בעמוד 62 מצוין שאלו הבחירות של שנת 2000, ואחריהן איזו כרוניקה תקצירית של מאורעות עוקבים, אך אין שם הסבר אמיתי או אמירה נוקבת, חוץ מזה שממשל בוש מסוכן ושדיק צ'ייני הוא מטורף, לכן מדובר בפוביה, ולא באלגוריה ואפילו לא בביקורת נוקבת.
אפשר להבין את הקרקע ממנה היא צמחה, אך קשה שלא להתרשם כי בסך הכל מדובר בביקורת מעט נאיבית, לא מנומקת ופטאלית. אוסטר סופר מבריק. יכול להיות שעדיין לא מצא את הדרך הנכונה לטעון את יצירתו במחאה פוליטית, אבל לספר סיפור הוא תמיד ידע. חבל שהפעם קצת פחות.
פול אוסטר, איש בחושך, הוצאת עם עובד. מאנגלית: מיכל אלפון. 172 עמודים
