שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    זכות הצעקה

    "המתנקש העיוור", שזכה בפרס הבוקר ב-2000, הוא סיפור טרגי על שתי אחיות, אך הוא בעצם הרבה מעבר לזה, והוא ללא ספק הרומן המורכב והטוב ביותר של מרגרט אטווד

    אייריס צ'ייס גריפן היא אשת חברה קשישה ובודדה שירדה מנכסיה. היא יושבת בביתה וכותבת את זכרונותיה, מגוללת את סיפור משפחתה האמידה שהתעשרה מהקמת בית חרושת לכפתורים, את ילדותה בצל היתמות מאימה ולצד אביה גיבור המלחמה המנוכר, ובעיקר את סיפורה של לורה - אחותה הצעירה והרגישה, שככל הנראה התאבדה כשרכבה קפץ מגשר והפכה למיתוס לאחר מותה בעקבות פרסום ספרה "המתנקש העיוור".

     

    אייריס צ'ייס אינה מן הנשים הקשישות והמשועממות שכותבות את סיפור חייהן כדי לפאר עצמן ולהותיר מונומנט אלמותי של דמותן אחרי מותן, היא כותבת מתוך דחף לחשוף את סודות העבר, כירושה רוחנית לנכדתה המתנכרת אליה, ומתוך צורך לגאול את עצמה ואת זכר אחותה המנוחה.

     

    מבעד כלוב הזהב הקנדי

    מתוך הזיכרונות אנו למדים ששתי האחיות נאלצו להתמודד עם כלוב זהב שהלך וסגר עליהן, כשלצידן מנהלת משק בית מסורה ומגוננת. מלבד זאת, היה להן רק חוט דמיוני ושברירי שקשר אותן לכדי גורל חיים משותף של הקרבה ושתיקה. אייריס, השקולה וההגיונית ביניהן, קשרה את חייה בריצ'רד גריפן, איש עסקים שמונע ע"י אחותו הממולחת והסנובית, כדי להציל את המשפחה מפשיטת רגל בלתי נמנעת. לורה הצעירה ממנה היתה נפש תלושה ותמימה, שסירבה להתיישר לפי דרישת החברה הפוריטנית והצדקנית בקנדה, בשנות השלושים של המאה הקודמת.

     

    אופיה של לורה, שהפך אותה לאחר מותה לסופרת נערצת, פמיניסטית ואמיצה, היה גם הפגם הטרגי שלה. הוא גם זה שהביא עליה את כליונה. לורה לא ידעה מהן פשרות, והיתה נכונה להקריב את עצמה למען מטרה הנדמית לה כגדולה ממנה עצמה. דרך כתיבתה האוהבת והמפוכחת של אייריס עליה, אטווד יוצרת דמות בלתי נשכחת שנעה בין ניתוק למרטיריות, ורוקמת לעצמה מציאות מקבילה בעלת חוקיות פרטית.

     

    קורבנות בעל כורחן

    אטווד עוסקת בספר במעשה הכתיבה הנשית כמעשה של השמעת הקול המושתק, כמעשה של גאולת הנדכאות, וכחתרנות נשית נגד הגמוניה גברית משתלטת. בכל זאת, מלבד אותן כותרות חלולות, אטווד יוצרת תמונה של נשים שעשו שינוי בחייהן. נשים שלמרות נסיבות חייהן סרבו להיות קורבנות.

     

    עם זאת, אייריס ולורה אינן נושאות דגל פמיניסטי, הן רק מנסות לחיות את חייהן הפרטיים באופן שנסבל יהיה לחיותם, ומשלמות מחיר כבד על הבחירות שלהן. הן מוכנות לשאת במחיר כל זמן שיש בו קידוש מטרה, אך בהגיע החידלון וחוסר המשמעות, לורה הבודדה בוחרת לנהוג את הרכב אל מעבר לשפת הגשר. אייריס ממשיכה לחיות בעיקר לשם זכרה של לורה ולמען הדורות הבאים והטרגיים לא פחות.

     

    "בחיים הטרגדיה איננה צעקה אחת מתמשכת. הטרגדיה מכילה את כל מה שהוביל אליה.

    שעות חסרות חשיבות זו אחר זו, יום אחר יום, שנה אחרי שנה, ואז הרגע הפתאומי: נעיצת הסכין, התפוצצות הפגז, צניחת המכונית מהגשר", עמ' 473 .

     

    "המתנקש העיוור" בנוי באופן מרובד מכמה עלילות מקבילות. המכלול של הקפיצה בין הזמנים והמישורים יוצר רומן שנע בין סאגה משפחתית סבוכה לספר בלשי, שבמרכזו תעלומה מרכזית שיש לפתור - האם התאבדה לורה צ'ייס, ואם כן מדוע עשתה זאת? התשובות לכל השאלות הוא קורע לב ויוצק משמעות בדיעבדית, חדשה ובהירה.

     

    במיומנות שנעה אטווד בין רקימת כל סוגי העלילה השונים כ"כ אלו מאלו - פנטזיה, מדע בדיוני, ספרות גותית והרומן הבלשי - היא מוכיחה את הוירטואוזיות שלה, מצדיקה את פרס הבוקר היוקרתי בו זכה הרומן בשנת 2000 וממקמת את "המתנקש העיוור" כרומן המורכב והטוב ביותר שלה עד כה.

     

    המתנקש העיוור / מרגרט אטווד, בתרגומה של סמדר מילוא. 588 עמ', הוצאת כנרת

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אטווד. הרומן הטוב ביותר שלה עד כה
    צילום: Getty Images Imagebank
    לאתר ההטבות
    מומלצים