שתף קטע נבחר

הלך לעולמו חתן פרס ישראל יוסף טל

טל, אבי המוזיקה האלקטרונית הישראלית, נפטר בירושלים בגיל 98. "הוא היה המתוחכם והחדשן מבין האבות המייסדים של המוזיקה הישראלית", ספדה לו תלמידתו מיכל זמורה-כהן

יוסף טל, חתן פרס ישראל, מבכירי מלחיני הארץ ואבי המוזיקה האלקטרונית הישראלית, הלך לעולמו הבוקר בירושלים. טל - מלחין, פסנתרן ומורה מחונן למוזיקה שהעמיד דורות רבים של תלמידים, היה בן 98 במותו והותיר אחריו רעיה, פולה, ובן, איתן. טל ביקש לתרום את גופו למדע.

 

"אני לא רוצה שאנשים יישבו באולם ויצפו לקצפת שתימס על קצה לשונם, אני דורש כי ישבו באולם ואני אתן להם משהו עבור יום המחר", כתב יוסף טל בתכניה של "יוסף", האופרה העברית הראשונה,

שהוצגה על במת משכן בית האופרה החדש בתל אביב ב-1 ביולי 1995. זו היתה האופרה האחרונה שכתב ובוצעה בישראל.

 

המשורר ישראל אלירז, שותפו ליצירה שנפרשה על פני 25 שנה, אומר היום ל-ynet: "כתבנו ביחד שש אופרות, שזה דבר די מדהים וחד פעמי. אין עוד מי שכתב מספר כזה של אופרות בשפה העברית. התחלנו לעבוד יחד בשנת 1968, כשהוא חיפש כותב ליברית לאופרה שהזמין ממנו מנהל בית האופרה בהמבורג.

 

"כתבנו את 'אשמדאי', סיפור של חז"ל שהפך להיות מטאפורה לעולם הגרמני". מאז, שיתוף הפעולה לא פסק. "המפגש שלי עם יוסף טל היה כמי שבקיא במילים ומחפש צלילים ושלו איתי, כמי שבקיא בצלילים ומחפש מילים. הוא נתן חופש פעולה מלא לכל מי שעבד איתו, ממש כשם שביקש לעצמו חופש פעולה מלא כשכתב יצירות חדשניות ביותר, אם בתזמור ואם בנושאים הדרמטיים שבחר.

 

"יוסף טל היה קפדן כלפי חוץ, אבל בדיאלוג בינינו הכרתי איש עליז, ידידותי, חכם ומעשיר. את האופרה האחרונה, לה כתבתי לה את הליברית אחרי שהוזמנה על ידי בית האופרה ברוסטוק שבגרמניה, יוסף כבר לא הצליח לסיים. בשנים האחרונות ראייתו הלכה ונחלשה עד שנתעוור. עכשיו נשארה ליברית ללא מלחין".


טל עם מנהל הדויטשאופר, גוץ פרידריך, רעייתו ומנכ"לית האופרה הישראלית, חנה מוניץ (צילום: Ktanichphoto)

 

תלמידתו וידידתו, מיכל זמורה-כהן, מי שייסדה את מדור המוזיקה והיתה בין מקימיו, אומרת היום: "מבין האבות המייסדים של המוזיקה הישראלית, ובהם פאול בן חיים, עדן פרטוש, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ ומרדכי סתר, יוסף טל היה המתוחכם, החדשן ובעל האינטליגנציה הגדולה מכולם. כל האחרים ביקשו להישען על מסורות מזרח אירופיות ושאבו ממה שנתפש כצלילי הים התיכון, כשהוא התנגד לכך.

 

"מכל המלחינים הישראליים, יוסף טל היה המלחין הכי אירופאי ובינלאומי שלנו. הוא לא השתדל להציג סגנון מוזיקלי ישראלי. הקשר שלו עם הארץ, זה שסימן את ההשתייכות שלו, היה ללא ספק הבחירה במילים עבריות מקוריות לטקסטים של הקליר, טקסטים מתוך התנ"ך או כאלה שכתב המשורר ישראל אלירז. היתה לו טביעת אצבע שמצטיינת בדרמטיות רבה וברצינות מירבית. טל, שבא מהמסורת הגרמנית, תלמידם הרוחני של ארנולד שנברג ופאול הינדמית, הוא גם זה שהרחיק לכת יותר מכל השאר והפך בתקופה מסוימת את המוזיקה האלקטרונית למרכז יצירתו. הוא היה האחרון שנותר מהחמישיה וזה יום עצוב מאד".


"יוסף", האופרה הישראלית הראשונה שבוצעה במשכן בית האופרה בת"א (צילום: הרמתי צלמים) 

 

זמורה-כהן מדגישה את הקשר ההדוק בין טל, המשורר יוסף אלירז ומאסטרו גארי ברתיני ז"ל, שניצח בין היתר על "פגאן" שכתבו השניים ועלתה בגרמניה, כמו גם "יוסף" שעלתה בישראל. בארץ בוצעו גם האופרה "אמנון ותמר" שכתב והאורטוריות "חנה ושבעת בניה" ו"שאול בן דור". עם זאת, מרבית יצירותיו ובכללן ששת הסימפוניות שכתב והקליט, בוצעו בגרמניה ולא זכו לחשיפה בארץ. "גרמניה, ובעיקר ברלין, קיבלו את יוסף טל שגדל בה ונמלט ממנה, כבן האובד", אומרת זמורה-כהן. "הוא, מצדו, מעולם לא התגבר על ההערצה לאיכות הגרמנית, למרות שגורש משם ומצא מפלט בארץ שהחיים בה היו קשים איתו. בארץ הוא איבד את בנו, ראובן, שנהרג במלחמת ששת הימים. הוא קיבל את ישראל, אהב אותה ולא חשב מעולם לעזוב אותה, אבל בפירוש הרגיש בבית בגרמניה".

 

רעיה זימרן, מנהלת המדור למוזיקה במשרד התרבות, אומרת ל-ynet: "יוסף טל לימד את כל הדורות של המוזיקאים שבגרו כאן. הוא היה איש מקסים וזו היתה זכות גדולה ללמוד אצלו ולהכיר אותו אישית. אני למדתי אצלו בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית שנה יקרה אחת. הוא היה בכיר מלחיני ישראל. בשנת 1970 הוענק לו פרס ישראל. זו היתה חוויה לשבת ולשוחח איתו על כל נושא שבעולם ועל מוזיקה בפרט. צריך היה להיות מרוכז ודרוך לכל סיפור שסיפור. הוא היה לוקח אותך למסע אינטלקטואלי, נוסטלגי וחוויתי. הוא היה עולם ומלואו ואישיות מקסימה עם המון הבנה ועומק. קשה להיפרד ממנו. זה מאד עצוב".

 

עדה ברוצקי, מהעורכים הבכירים בקול המוזיקה ומי שערכה במשך שנים סדרות על חיי מלחינים, פרסמה ביוגרפיה מוזיקלית מורחבת על חייו של יוסף טל, שמשלבת בתוכה קטעים מהאוטוביוגרפיה, "בן הרב", שפרסם. "הוא היה איש מרתק שלא ויתר, לא ליטף ולא התפשר אלא דבק בדעותיו גם במישור האישי. הוא יכול היה להיות איש קשה, אבל היה בו משהו קורן שמשך אליו. רבים שמרו לו ידידות ואמונים ואין לי ספק שרבים היום מרגישים גזולים ומיותמים בלעדיו".

 

ברוצקי מחזקת את דבריה של זמורה-כהן ואומרת: "כשהוא עלה לישראל, רווי בהכרת המוזיקה החדישה שהכיר והעריץ, פה נישבו רוחות של יצירת מוזיקה ששואבת מהמקום. טל חשב שזה מלאכותי ולא קיבל את זה. הוא האמין שצריך ללכת בדרכה של המוזיקה החדישה, כפי שנהוג בכל העולם. במובן זה, הוא היה L'enfent Terrible של המוזיקה הישראלית. הוא השתמש בלחנים עתיקים ובמקורות כנושאים ליצירותיו, אבל עיבד אותם בדרכו.

הוא היה אוונגרדיסט, חדשן, מורה מחונן עם כריזמה אדירה ואישיות מרתקת. אדם מבריק, איש שיח ובעל הומור, שלפעמים יכול היה להיות ארסי ושנון אך מעולם לא התכוון לכך".

 

מיכאל אייזנשטדט, המתאם האמנותי של בית האופרה הישראלית אומר: "יוסף טל היה אדם מדהים, שעד לפני שנה, למרות גילו המתקדם, המשיך ללכת לקונצרטים והיה צלול לגמרי.

 

"מעבר להיותו מלחין, הוא היה איש אשכולות – אדם חכם, יוצר חושב שכל קורפוס היצירה שלו היה אנליטי מאד. יצירותיו היו מעוררות מחשבה, לא כאלה שבאו מהרגש אל הרגש. הוא דרש מעצמו ומהמאזינים שלו הרבה מאד. הוא כתב מוזיקה לא קלה להאזנה ועשה זאת באופן מודע כי הוא כתב את ה'אני מאמין' שלו".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יוסף טל. איש שיח, ארסי ושנון מבלי להתכוון
לאתר ההטבות
מומלצים