קוטג' באריזה חדשה

לפני כעשור הוא נחשב לאחת הדמויות הצבעוניות של עולם ההיפ הופ. בראסטות ארוכות והופעה קופצנית, הוא ניסה לכבוש את הקהל. לצד נמרוד רשף וקוואמי, הוא לקח חלק בהרכב המיתולוגי בויאקה, שלא שרד זמן רב. בינתיים, קוואמי הוציא שני אלבומים, נמרוד רשף חזר לשב"ק ס ושעתו של קוטג' (אדם בכור, במקור) תגיע אוטוטו, כשיוציא את אלבום הבכורה שלו שיקרא "קוטג'", אלבום בסגנון רגאיי וראגמאפין, עליו עבד ארבעה חודשים.

בינתיים, מוציא קוטג', מינוס הראסטות, סינגל כפול. "הרעיון להוציא סינגל כפול עלה בגלל שהשיר "איזו אישה" מאוד ז'אנריסטי, זה שיר חאפלות שמח, אז לא רצינו לצאת עם השיר הזה לבד, אלא לתת עוד טעימה מהאלבום בדמות "שחור ולבן", שהוא יותר רגאיי". 

לאן נעלמת מאז בויאקה?

"לא הפסקתי עם עשייה מוזיקלית: הייתי מעורב בשני אלבומים של קוואמי וגם בהופעות. עבדתי עם מומי לוי, סאני דהרי, אפרים שמיר, שחר סוויסה וקאשי. תמיד בלב ידעתי שהיום שלי יגיע".

"רוב האלבום רציני. אני משתמש במוזיקה ככלי לשינוי חברתי, כדי להעביר את המניפסט שלי. יש לי שירים על אמונה, על מלחמה, על כוסיות, ועל תרבות צריכה. מצד שני יש את הצד פחות רציני באלבום, שכולו עשיית פאן. יש שיר שקוראים לו "לופי דה לופ" שמדבר על הלופ שאנחנו חיים בו. אנחנו רוצים יותר אז אנחנו עובדים יותר ואז אנחנו מתוסכלים יותר ואז עושים שופינג בשביל להירגע וכמובן המעגל חוזר".

לא מפחיד להוציא אלבום בז'אנר שהוא לא מיינסטרים, כמו ראגמאפין?

"אני עושה את המוזיקה הזאת כי אני אוהב אותה ואת התהליך הזה. אין בי שום פחד בנוגע לתקליט הזה. מבחינת מכירת אלבומים, המצב ידוע: כמעט לא מוכרים היום. אני לא מחפש מספרים שיאמרו אחרי זה אם הצלחתי או לא. אני מוציא את האלבום בצורה עצמאית והכל בא מהכסף שלי. אחרי שפניתי לחברות תקליטים ובאו אלי בבקשות לעדן את הטקסטים, הבנתי שאין מנוס מלהוציא את זה בכוחות עצמי. בשבילי, הצלחה תמדד אם יהיה לי קהל ועכשיו אני עובד עם הרכב לקראת הופעות".

יש שיתוף פעולה עם קוואמי ונימי לזכר בויאקה?

"קוואמי משתתף בשני שירים באלבום. זה לא משחזר את ימי בויאקה כי זה בכיוון אחר לגמרי. בזמנו, ביקשתי דברים אחרים ממה שאני מבקש היום. אז לא היה לי את הניסיון ולא ידעתי מה אני רוצה. באותה תקופה קצת התבלבלתי מכל הטררם שהיה סביבנו. הכל דעך מהר מאוד. היום אי אפשר לשחק איתי ואני לא חייב לאף אחד כלום".

אתה עדיין בעסקי האופנה?

"אני עדיין מתחזק את חנות הבגדים שלי, No Logo, שפועלת מתוך אג'נדה חברתית שבה כל בגד שנקנה אצלי, חצי מהכסף הולך ישירות למעצב. ההיגיון שלי אומר לשמור את הכסף בתור הקהילה, ולא לערב תאגידים שגוזרים קופונים גדולים."