שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    משוחררת

    הישר מבית ההורים בראשון לציון, קבלו את דנה פרידר, עד לא מזמן חיילת וכיום שחקנית ודוגמנית במשרה מלאה. עם תפקיד בעונה החדשה של "הפיג'מות", רומן עם הקולגה קובי פרג', שני קמפיינים בוערים ופסטיגל באופק, פרידר טסה לעמדת מלכת הילדים הבאה. רק אל תגידו לה מוי כיף!

      

      

    בחודש מרץ לפני שנה כיכבה דנה פרידר, 21, בפעם הראשונה על השער של "פנאי פלוס". שם, על רקע פרחים ולבלובים, היא הוכתרה כדבר הבא והצהירה ש"זה הזמן שלי". עכשיו, כשנה וחצי אחרי, היא ממשיכה לרקוד. מי שפרצה לחיינו בעונה הראשונה של "נולד לרקוד", הספיקה בזמן שעבר לעשות המון: תפקיד ב"האלופה", הופעה בפסטיגל (ותכנון להופיע גם בפסטיגל הבא), מופע אישי בשם "נערה חשמלית", תפקיד ב"הפיג'מות", קומדיית הילדים המצליחה של ערוץ הילדים, שני קמפיינים (לחברת האופנה סקצ'רס ולמותג כיף, שגם זיכה אותה בשם החיבה מוי כיף) ועוד. על הדרך היא גם הספיקה להשתחרר מצה"ל אחרי שירות מתיש ככוריאוגרפית של להקות צבאיות, ולהתחבר לקובי פרג' שמופיע איתה ב"הפיג'מות", אחרי שהצהירה בראיון הקודם שהיא "מעדיפה להיות פרפר" ו"אף פעם לא הייתי מאוהבת". בקיצור, שינויים והתבגרות בממלכת הדנה.  


    מכורה לעבודה. פרידר (אוהד רומנו)

     

    כבר כתבו על פרידר שהיא פצצת אנרגיה והיא מוכיחה את העניין גם בראיון הזה. אחרי סבב טלפונים קצרצר (כשמצלצלים אליה זוכים לשמוע את השיר "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי") היא נכנסת לבית הקפה שבו קבענו להיפגש ופוצחת בתחקור סוער על עיתונות ("עושים תחקיר לפני? אתה זורם כשאתה בא לראיון?", כאלה), על העבודה והחיים שלי באופן כללי, טריק שהיא כנראה שומרת לראיונות, שכן את אותו התרגיל בדיוק היא עשתה לקולגה, הדס בשן, כשזו הגיעה לראיין אותה אז. מה, את חושבת שאנחנו לא מתאמים גרסאות? אבל בגדול, פרידר יודעת לשדר מקסימות בצורה מקצועית, שזה גם כישרון לא מבוטל בכלל.

     

    דבר ראשון, מזל טוב על השחרור.

     

    "תודה! יחסית לשירות של בנות, היה אינטנסיבי. זה לא כזה פשוט לעשות כוריאוגרפיה ללהקות צבאיות, אל תזלזל.

    היה כיף בצבא, כי הסביבה היתה אדירה, השירות היה מגוון, הכל היה ממש אחלה. חוץ מזה שאני מאוד אופטימית בראייה שלי על הכל".

     

    איך זה הסתדר לך עם העבודה?

     

    "אם יש משהו שאני יכולה לומר בקול רם, עכשיו כשאני חיילת משוחררת, זה שחבל שאין תקן לאנשים כמוני בצבא. יש ספורטאי מצטיין, יש מוזיקאי מצטיין, יש אפילו רקדנית מצטיינת, אבל אין תקן ל...”.

     

    טאלנט מצטיין?

     

    “אני לא אוהבת את המושג הזה. בוא נגיד, שחקנית מצטיינת. כן, הלכו לקראתי, אבל זה לא היה מוגדר, זה לא היה ברור. ובכל זאת עבדתי".

     

    אז עכשיו את לא חיילת, את...

     

    "שחקנית. עכשיו אני שחקנית פול טיים. בצבא המשחק היה רק חלק מעולמי, ועכשיו הוא כל עולמי. השחרור גרם לי להבין שזהו, זה מה שאני עושה. בחרתי לעסוק בזה מתוך בחירה. זו עבודה קשה, אבל מאוד ממלאת. מה שכן, אני יכולה לומר שאני מכורה לעבודה. אני רק רוצה לעבוד יותר ויותר".


    חבל שלא היה תקן לטאלנט. פרידר (צלם: אוהד רומנו)

     

    ופרידר עובדת. כאמור, חוץ מלמלמל "מוי כיף" בפרסומת לשמפו ולדגמן נעליים ובגדים לסקצ'רס, בקרוב נקבל אותה בעונה החמישית של "הפיג'מות" על תקן האחיינית של שפרה, שמגיעה לעזור בעסקי ההמבורגרייה ומצטרפת ללהקת הפיג'מות. תוסיפו לזה מופע ילדים "נערה חשמלית", שבמסגרתו היא חורשת את הארץ על מלונותיה וועדי עובדיה מלווה בחמישה רקדנים וסיידקיק קומי, ותקבלו סוג של מיכל ינאי בהתהוות. מספיק לראות את ההקרנה של "הפיג'מות" שנערכה במוצאי שבת האחרונה כדי להבין היסטריה מהי.

     

    "'הפיג'מות' זו מערכת משומנת ונורא מגובשת ואני באתי לשם הכי צעירה כביכול", היא מתרגשת. "בגלל זה אני סקרנית לראות את זה, לראות אם זה נראה כאילו תמיד הייתי שם".

     

    אז זהו, את בדרך להיות מלכת הילדים הבאה?

     

    "אני לא יודעת אם זה הגיוני להכתיר מלכה. פעם היה ערוץ ילדים אחד והיה סוג של מונופול כזה. היום יש שפע, זה דור האינטרנט. הילדים של היום נורא לפי טרנד, כל הזמן רצים לדבר הבא. מלכת ילדים אחת לדעתי לא תהיה יותר, די, נגמר העידן הזה. מצד שני, הזרקור שאני מפנה הוא לא לשם, לא להיות כוכבת של ילדים. התשוקה האמיתית שלי היא משחק. מה שעשיתי ב'הפיג'מות' זה לשחק נטו, לא כדי להיות כוכבת ילדים. אבל אתה יודע מה? כן, אחרי הפסטיגל ו'האלופה' והמופע שלי פתאום נפל לי האסימון שוואלה, יש לי פאקינג השפעה על ילדים".

     

    יפה לך פאקינג.

     

    "אמרתי את זה בכוונה, בגלל שאני לא מתיימרת להיות משהו שאני לא. אני לא באה ללמד אותם איך לדבר ואיך להתנהג. אבל אני יכולה להעביר מסרים חינוכיים".

     

    נראה שהילדים מתים עלייך.

     

    "כן, באים אליי הביתה ילדים מהשכונה, יש טלפונים וכאלה. זה לא תמיד כיף. זה מחמיא ששולחים לי מכתבים, אבל כשמתקשרים אליי באמצע הלילה זה פחות נעים. גם צועקים לי הרבה 'מוי כיף' ברחוב, וכל אחד חושב שהוא בא ביציאה הכי שנונה בעולם עם זה, אבל חפיף, זה מאהבה. בכלל, יש את כל היחסי מעריץ־נערץ הזה, שזה נורא מוזר לי. בהתחלה אתה אומר 'וואי, איזה מגניב', אחר כך אתה מתחיל להתרגל. זה נחמד שמעריכים אותך, למרות שלפעמים זה יכול להיות אלים".

     

    אלים?

     

    "כן, אמהות שתופסות אותך, ילדים שנוגעים יותר מדי. אבל זה בעיקר ההורים, שתופסים אותך לפעמים ביד ממש חזק ורוצים שתצטלם עם הילד שלהם, כאן ועכשיו! לפעמים זה לא נעים בכלל. דווקא הילדים הרבה יותר רגועים, מסתכלים עלייך כמו חייזר או משהו, כאילו נחתת להם מכוכב אחר של טלוויזיה. מבוגרים לפעמים רוצים לראות אותך מדמם, מראה אנושיות".

     

    נו, אז תראי.

     

    "זה קורה. אני נורא אמוציונלית, גם לי יש תקופות רעות, אבל לא אפתח עכשיו בקטע של 'אני בדיכאון, תעצרו את העולם אני רוצה לרדת'. כן, אני אנושית, גם לי יש דרמות, בכלל אני מאוד דרמטית, אבל הכל בפרופורציות".


    אימהות, תפסיקו לגעת בה. פרידר (צלם: אוהד רומנו)

     

    עם כל הפרופורציות, חייבים להודות - מאז "נולד לרקוד", דרך השער ב"פנאי פלוס", התפקיד ב"האלופה" ועד היום, פרידר עשתה דרך יפה. על אף מקפצת הריאליטי, ממש לא כר גידול טבעי לשחקנית רצינית, פרידר, שחתומה בסוכנות לוק, מגלה יכולות הישרדות מרשימות למדי.

     

    תגידי, עוד זוכרים לך את "נולד לרקוד"?

     

    "כן, אבל אני כבר לא נשענת על האבק של התוכנית הזאת. אני נשענת על עבודה קשה. למדתי המון בשנתיים האחרונות - למדתי משחק אצל אורית שר, פיתוח קול, לנגן על גיטרה, המון דברים. היום ריקוד זה משהו ברמה של לעבוד בגינה מבחינתי, כמו תחביב. זה קצת פרדוקס, כי באתי מ'נולד לרקוד', אבל בעיניי הוא לא העיקר. אני לומדת ריקוד מגיל 14, והלכתי לזה כי בזמנו זה היה הכי נכון בשבילי, הרגשתי ששם אני הכי יכולה לתרום, אבל מאז זרמו הרבה מים בנהר".

     

    למסור ד"ש לרונה־לי?

     

    "היא רקדנית מהממת בעיניי, אבל אני לא מכירה אותה בכלל. מה, יש השוואה ביננו? אנחנו בכלל לא על אותה משבצת. אנחנו אפילו לא באותו כיוון".

     

    לא יודע, שתיכן התחלתן ב'נולד', עברתן לדוגמנות, טלנובלות.

     

    "דוגמנות זה משהו שבא מהצד בשבילי. אבל אל תחשוב שזה מובן מאליו בעיניי לעשות שני קמפיינים שמנים בו־זמנית. אני כן אומרת תודה. תכל'ס, אני חיילת משוחררת. במקום ללכת לעבוד בעבודות זמניות ולהתכונן ללימודים בחרתי ללכת על התשוקה שלי. אני רצה עם זה".

     

    מה עם לימודים?

     

    "אני חושבת על זה. אני חסידה גדולה של ידע ובן אדם חרשני בבסיסו. עם כל התדמית הקופצנית והרעשנית שיש לי, אני מאוד אוהבת ללמוד, להתבונן על אנשים".

     

    בואי נדבר רגע על התדמית הזאת של הקופצנית.

     

    "ככה יצא. זה יהיה צבוע מצידי לומר שאני לא קופצנית ורעשנית. אבל גם אני מדממת, כמו שאומרים".

     

    יש לך דיבור כזה, מהאף, דיבור־דנה.

     

    "יש לי גון קול צפציף כזה, אני יודעת. זה לא בכוונה! אני יודעת שזה מאוד מעניין וייחודי. למדתי לחיות איתו בשלום".

     

    את לא יכולה לדבר רגיל?

     

    עושה קול עמוק "לדבר ככה?", צוחקת. "האמת שהייתי אצל מורה לדיבור. אבל זה הקול שלי, ככה התרגלתי".

     

    הקול המתיילד הוא לא הכי סקס אפיל.. לא בא לך לטפח תדמית סקסית?

     

    "כרגע זו אני. בצד המתבונן שבי, החרשן שבי, יש משהו מאוד סבלני. לא בקטע של 'מה שצריך לקרות, יקרה', יותר בקטע של התבגרות והבנה. יש דברים שאני יכולה לעשות היום, אבל אם אעשה אותם בעוד שנתיים, אהיה בשלה יותר ואבין מה אני עושה. סקס אפיל זה משהו שבפנים. נראה לי שנשיות זה דבר נרכש, דבר שאני מסגלת לעצמי עם הזמן. עכשיו אני מרגישה אשה לכל דבר, אבל כן, יש לי עוד דרך. לאט לאט. סבלנות ועבודה".

     

    נגיד, מי מודל לחיקוי בעינייך?

     

    "אני מעריכה מאוד את מירב גרובר. היא מדהימה, נוקבת, חוצבת, כל הזמן ממציאה את עצמה מחדש. עבדתי איתה ב'האלופה' ויש לה כל כך הרבה גוונים שזה מדהים. ראית אותה ב'הרטיטי את ליבי'? מדהימה!".

     

    זה מה שאת רוצה לעשות, חנוך לוין?

     

    "יום יבוא. זה נורא מצחיק לומר עכשיו שאני רוצה לעשות תיאטרון וכאלה, אבל כן, אשמח להמשיך לעבוד ולהמציא את עצמי מחדש".

     

    בואי נדבר רגע על הגיחה שלך לניו יורק.

     

    "כן! הייתי שם ביוני האחרון, למדתי ריקוד בסטודיו של הברודוויי דאנס סנטר. זה היה מדליק. סרט אחר לגמרי. המורה נכנס והוא בא עם כל הפמליה, יש לו את האסיסטנט שלו ואת הזה שלוחץ לו על הפליי בטייפ וזה שמביא לו את המים, וכל הרקדנים שם חיים בסרט עם הבגדים שלהם והגישה. היה מדהים, הורדתי שם המון קליפות. הרגשתי קצת קארי בראדשו. אבל שם הבנתי שאני רוצה לחיות בארץ, לא בחו"ל. מקומי פה. אני רוצה לגור פה ולצאת לגיחות מדי פעם. כבר אמרתי את זה בראיונות בעבר - הבית שלי מאוד מאוד חשוב לי. מאוד חשוב לי לא להשתנות ולשמור על הסביבה הטבעית שלי".

     

    עכשיו הסביבה הטבעית שלך כוללת גם את קובי פרג' מ"הפיג'מות".

     

    "ידעתי שהשאלה הזאת תגיע. בכיף, אין לי בעיה. אנחנו ביחד שמונה חודשים. הכרנו בפסטיגל. הוא גר בתל אביב, אז אני שטה בין ראשון ותל אביב. זה מוי כיף. קובי מבחינתי הוא גבר קלסי. יש לו טוב לב ומלא צ'ארם. יש את אלה שנורא שומרים על קנאות, אצלי זה יחסית בחוץ. אבל מדובר בבן אדם שיש לו קריירה משלו אז אני לא יודעת כמה זה יהיה הוגן מצידי לפתוח בקטע של לתת עליו סרט דוקומנטרי. בוא נסכם את זה - עבדנו ביחד, יש לי חבר, ואני מאוהבת".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פיג'מית. דנה פרידר
    צילום: אבי ולדמן
    לאתר ההטבות
    מומלצים