את בתקופה טובה

לפני שלושה חודשים הכריזה חברת התקליטים הד ארצי על זמרת אנונימית בשם דנה לפידות כהבטחה הגדולה של קיץ 2008. הסינגל הראשון שלה שיצא לרדיו, "מוניות", התמקם בראש מצעד הפזמונים, וגם השני, "משוגעת", זכה להצלחה דומה (כולל שבירת שיאים והגעה לצמרת המצעדים ברוב תחנות הרדיו בארץ). התקשורת מיד עטה עליה ולפידות זכתה לתואר הקלישאתי משהו "המרענן הרשמי של הקיץ".

"הייתי שמנה, 90 קילו על 1.60, דאבה קטנה". לפידות (צילום רונן פדידה)

אבל אם הכוונה במילה מרענן למשהו קליל ומתקתק שישכך עם בוא הסתיו, לפידות, 25, לא מתאימה להגדרה השבלונית. אחרי הטרגדיות שעברה בחייה, היא לא מתכוונת להיעלם כל כך מהר. היא לא עברה משבר כלכלי קשה, את הגירושין של הוריה, פרידות מבני הזוג ואלרגיות על כל הגוף רק כדי לרענן לכם את העונה. את זה תשאירו למרינה קבישר ולשירי השוקולד שלה.

אלבום הבכורה שלה ,"דנה לפידות", שאת רובו כתבה והלחינה, יוצא השבוע לחנויות. מדובר באלבום בומבסטי מבחינת השירה ועם זאת אישי מבחינת התכנים, שדנים כולם בפרידות, אכזבות וחלומות, בסגנון שנע בין רוק, פופ וסול. "נולדתי לתוך בית מאוד מוזיקלי", מספרת לפידות כשאנחנו נפגשות, "אחותי הגדולה, קארין, תמיד שרה ומגיל צעיר שרתי בלוז וסול ואהבתי לשמוע את ג'ניס ג'ופלין".

נולדתי לתוך בית מאוד מוזיקלי. לפידות (צילום רונן פדידה)

לפידות ומשפחתה גרו בבאר שבע. אביה שחר, הוא מכונאי רכב, אמא, חנה, פסיכולוגית שעוסקת בתרפיה באמנות ("אבא שלי הוא בן אדם פשוט, צנוע, עיראקי. אמא שלי היא קיבוצניקית בעברה, אשכנזייה. זה היה בית מפוצל"). כמו כל זמר נולד, היא הופיעה בכל הטקסים של בית הספר, בתיכון הופיעה במחזות זמר ובכיתה י"ב היא כבר ניהלה חבורות זמר. ההזדמנות הראשונה שלה הגיעה ממקום לא צפוי, "יום אחד אחותי החליטה לקחת אותי לאודישן בתל אביב. לא ידעתי במה מדובר ולא רציתי ללכת", היא נזכרת, "הרגשתי לא טוב עם עצמי, הייתי שמנה, 90 קילו על 1.60 מ'. כשהגעתי לבחינות התברר שמדובר בליהוק להקת בנות חמסה. כולם היו כוסיות מהממות ואני הייתי דאבה קטנה. לא חשבתי שאעבור ושכחתי מזה עד שהתקשרו אליי להגיד לי שנבחרתי. הופעתי עם הלהקה בקדם האירוויזיון ואחרי הקדם עזבתי את הלהקה. הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להיות בלהקת בנות ושאני רוצה לעבוד עם חומרים משלי".

אז מה עשית בנידון?

"בגיל 19 החלטתי שאני עושה אלבום בעצמי.

פניתי למפיק מוזיקלי בשם נדב ביטון, שהכרתי אותו קצת, הבאתי לו טייפ מנהלים רעוע כזה, והשמעתי לו את החומרים שלי. הוא אמר שהם מדהימים אבל שהפקת אלבום עולה למעלה ממאה אלף שקל. לא חשבתי הרבה ומיד אמרתי לו שאשיג את הכסף איכשהו".

מאיפה הבאת סכומים כאלה מטורפים?

"ההורים שלי ביקשו שאחכה קצת, שאפנה לחברות תקליטים שונות, אבל לא הייתי מוכנה להקשיב. הם נתנו לי כסף, לקחתי הלוואה מדודה שלי וגם ביקשתי הלוואה מהבנק. בגלל שהייתי רק בת 19, הבנק ביקש ערבות והכרחתי את ההורים המסכנים שלי לחתום על זה. היו לי 80 אלף שקל והתקשרתי לנדב שיש לי את הכסף".

והדברים זזו כפי שקיווית?

"התחלנו לעבוד על האלבום ובמקביל עבדתי בלהקות של חתונות ולא סבלתי את זה, אבל לא היתה לי ברירה. עבדתי כמו חמור והקלטתי את האלבום. לאט לאט דברים התחילו להסתבך. היו לי בורות כלכליים, לא הצלחתי לעמוד בהלוואות. זה נורא הבהיל אותי ואז ההורים שלי החליטו להתגרש אחרי 30 שנות נישואין".

מה בדיוק קרה ביניהם?

"הם תמיד היו מאוד שונים מנטלית וכילדה זה תמיד הפחיד אותי. כשזה קרה, היתה תחושת אי ודאות בחיים, לא היה לי ביטחון בשום מקום, הכל התערער לי, הם מכרו את הבית שלנו וכבר לא יכלו לעזור לי בכסף. המקום הבטוח היחיד שהיה לי זה הבית של החבר שלי".

והוא היה שם בשבילך?

"נפרדנו כי הוא לא היה יכול להתמודד עם זה שחברה שלו תהיה זמרת, היתה לו מנטליות אחרת, והמקצוע שלי הטריף אותו. הפרידה ממנו היתה עוד משהו שקרס לי. אהבתי אותו מאוד. הרגשתי חסרת ביטחון בכל תחום בחיים ובגלל כל הבלגן הכלכלי גם העבודה על התקליט נתקעה".

ואם זה לא מספיק קשה, גם עשית דיאטה.

"כי החלטתי שאני לא יכולה יותר, הייתי חייבת לבנות את הביטחון העצמי שלי, לגלות את דנה האשה, את המיניות והסקסיות. השלתי קילוגרמים והשלתי מסכות. זה ידוע ששומן זה הגנה. עד היום אני שומרת והיום דווקא קשה לי יותר. בזמן האחרון אני כל הזמן רעבה, זה לכל החיים".

מה החזיק אותך כשהרגשת שהכל קורס?

"רק לחשוב על מוזיקה. זה מה שנשאר לי".

"הייתי בוכה בטירוף". לפידות (צילום רונן פדידה)

לפידות הרגישה שבאר שבע, העיר שבה גדלה, חונקת עליה ומתקשרת לכל הדברים הלא טובים שהיא עברה, אז היא החליטה לעבור לעיר קלילה יותר, תל אביב. "עברתי עם חברה שגם היא עברה משבר, אז את יכולה לתאר לעצמך מה היתה האווירה בבית", היא מספרת.

מה היתה התגובה של ההורים למעבר?

"אמא שלי עברה משבר בעצמה ואבא שלי החליט לחזור בתשובה. במשך שנתיים הוא התרחק מהמשפחה. הוא היה בתהליך רוחני מאוד חזק ואי אפשר היה להתקרב אליו או לגעת בו. זה היה לי מאוד קשה כי תמיד היינו קרובים זה לזו".

ואיך תל אביב קיבלה אותך?

"השנה הראשונה היתה נורא קשה. הדיכאון היה הרבה יותר חזק, הופעתי עם להקת אירועים שגם הופיעה בחו"ל וכל פעם כשהייתי עולה למטוס, הייתי בוכה בטירוף. הרגשתי שאני לא מסוגלת להתחבר לכלום. בנסיעה האחרונה הייתי בברלין 10 ימים, היה חורף מטורף וידעתי שבלו"ז מחכה לי גם טיסה לפרנקפורט, אז איך שחזרתי ארצה נשברתי והתפטרתי".

במה התבטא הדיכאון?

"אני בן אדם נורא רגיש אז היו לי כל מיני תופעות מוזרות. היתה לי נשירת שיער נוראית, הופיעו לי על העור כל מיני פריחות לא ברורות, ויום אחד קמתי עם אלרגיה בעין. לא הבנתי מה קורה לי. בדיעבד אני מבינה שהגוף שלי היה בסוג של קריסה כתוצאה מהמצב הנפשי. הייתי הולכת ברחוב ומרגישה שאין טעם לכלום".

ומה קרה בינתיים עם האלבום?

"אחרי שנה וחצי הצלחנו לסיים אותו, כבר היה לי מאסטר ביד, ואז אמרתי לעצמי שזה לא זה, שאני עדיין לא שם, שיש עוד מקומות שעדיין לא נגעתי בהם. בכאב לב החלטתי לגנוז אותו".

ההחלטות שלך נורא אימפולסיביות, את לא עוצרת לחשוב לפעמים?

"הכל היה קיצוני כי זה מה שהייתי מסוגלת באותה תקופה. הרגשתי שהאלבום הזה הוא לא אני. זה היה יותר חשוב לי מהכסף שהשקעתי. קיבלתי סימנים שאני לא בשלה עכשיו, כל דבר שרציתי שיסתדר לא קרה. קיבלתי אות מהיקום שזה לא הזמן".

קיבלתי אות מהיקום שזה לא הזמן. לפידות (צילום: גיא כושי)

שנתיים קשות בתל אביב הספיקו ללפידות כדי להשלים עם עברה ולחזור לבאר שבע, בלי תקליט ביד, בלי קבלות על הצלחה ועם הרבה חובות .החלטה חשובה אחת היא כן עשתה, "החלטתי שאני לא מופיעה יותר בלהקות והפקתי אירועים בעצמי. הייתי מופיעה עם השירים שאני אוהבת ועשיתי מזה אחלה פרנסה והיה לי אחלה סיפוק וככה גם צברתי לי קהל שהיום מגיע להופעות שלי". בתל אביב היא השאירה שני אנשים חשובים - אחת היא הזמרת דקלה, שהפכה להיות הנפש התאומה שלה, והשני הוא בן זוגה החדש, אותו היא מעדיפה להשאיר בעילום שם. גם פה הזוגיות לא שרדה, "כל הזמן חשבתי על מה אני עושה בנוגע לתקליט", היא מספרת. "תמיד הקריירה שלי היתה במקום הראשון. עברנו תקופה מדהימה ביחד, אבל לצערי זה נגמר קשה מאוד ורע מאוד. לקח לי זמן לחזור למסלול. הכל היה בבלגן".

אז בעצם נשארת בלי כלום - בלי חבר, בלי אלבום ושוב בבאר שבע?

"נכון וזה כל כך חישל אותי. אני מרגישה שהיום אני במקום אחר. זה עשה לי בית ספר, אבל באותה תקופה לא ידעתי איך אצא מזה. ואז נכנסה דקלה, שגם היא היתה במשבר, היא בדיוק עבדה על התקליט השני שלה והיא היתה היחידה שהבינה אותי. מצאנו שפה משותפת כמו אחיות, כל אחת הכילה את השנייה".

איך ניסית לקום מהרצפה?

"הלכתי לאודישנים של 'כוכב נולד 3', עברתי את כל האודישנים ורגע לפני שנכנסתי לנבחרת, השופטים אמרו לי שאני זמרת מדהימה, אבל שאני לא ממשיכה הלאה. בכיתי המון. זאת היתה עוד סטירה".

אאוץ'. בעצם הם אמרו לך, את טובה אבל לא בבית ספרנו.

"זו היתה עונה של זמרים בוסריים, כולם היו ילדים, והגעתי לאודישנים עם שיר של שלמה גרוניך, לא פחות ולא יותר. זה היה אודישן רציני נורא ולא היה לי פשוט לעמוד בפרונט. כנראה שלא הייתי בשלה מספיק".

ארבע שנים אחרי שהשקיעה עשרות אלפי שקלים באלבום שנגנז, היקום החליט להפסיק להסתלבט על לפידות ונתן לה הזדמנות רצינית להגשים את החלום להיות זמרת. חברתה דקלה העבירה את הדיסק שלה לאודי הניס, מאתר כישרונות בחברת הד ארצי, וב־8:00 בבוקר הוא התייצב בדירתה של דקלה. רגע האמת הגיע, "ישבתי על הספה, יחפה ככה בנטורל, שרתי בלי ליווי, התרגשתי בטירוף ופתאום הגיעה הישועה", מספרת בהתרגשות לפידות, "הוא התלהב ממש, ואני עדיין לא ממש הבנתי מה קורה סביבי. אודי הודיע לי שזה היה חזק מאוד. פתאום הרגשתי שיש לי צ'אנס. שבועיים אחר כך עשיתי פרזנטציה בחברת התקליטים והרגשתי שסוף סוף יש אור בקצה המנהרה".

ושוב נכנסת לאולפן ההקלטות.

"והפעם היה מדובר בשנתיים עבודה. רציתי להוכיח לכל העולם מה שאני שווה ומה אני מביאה איתי וזה לא נגמר, זה כל הזמן נמשך. היום אני מסתכלת אחורה על כל השנים האלה ואני אומרת לעצמי, איזו חתיכת דרך עברת. כשאני שומעת את האלבום שלי אני לא חושבת שיכולתי לעשות משהו שהוא אני, כן וחשוף, יותר מזה. הכתיבה שלי השתנתה, הבשלתי, קרו לי דברים בשירה, בגישה שלי למוזיקה".

מה מצב העו"ש שלך היום ?

"אני עדיין משלמת את ההלוואות, וזה בסדר כי אם לא הייתי עוברת את כל התהליך של העבודה על האלבום ולא הייתי גונזת אותו, לא הייתי מגיעה לאיפה שאני עכשיו".