זה יהיה הדבר שלנו, נסיעות משותפות באוטובוס
היא תפקח את עיניה הכחולות ונדבר במשך שארית הנסיעה. שנינו נפספס את התחנות שלנו ואפילו לא נשים לב. רק כשנרד היא תגלה לי שקוראים לה נטע ונקבע להיפגש למחרת. כשניפגש נדבר ונצחק וניגע במקרה. אחר כך נחזור הביתה יחד, באוטובוס
היא נראתה כל כך שלווה, פניה חלקות וחסרות דאגה, עד שלא רציתי להעיר אותה. הראש שלה הרגיש כל כך נעים, כאילו התאים בדיוק לצורת הכתף שלי. הסתכלתי עליה בשקט למשך מספר רגעים, נוגע בשלווה שאפפה אותה, וניסיתי להיזכר בצבע עיניה.
אחר כך הפניתי את ראשי בזהירות והשקפתי מהחלון על רחובות העיר הדוממת החולפים לאיטם על פנינו. לשיערהּ היה ריח משכר. בהיסח הדעת סילקתי, בעדינות רבה, קווצת שיער סוררת שנפלה על פניה.
"אתם זוג כל כך יפה", אמרה בקול סדוק קשישה זעירה וצלולת עיניים שחלפה ליד הספסל שלנו בדרכה החוצה. היא חייכה. חייכתי בחזרה. מצא חן בעיניי הרעיון שהיא חשבה שאנחנו יחד. כן, אנחנו באמת זוג יפה. עצמתי את עיניי ושאפתי עמוק את ניחוח שיערהּ.
היא תפקח את עיניה הכחולות ונדבר עוד ועוד במשך שארית הנסיעה. שנינו נפספס את התחנות שלנו ואפילו לא נשים לב. רק כשנרד מהאוטובוס היא תגלה לי שקוראים לה נטע ונקבע להיפגש למחרת. כשניפגש נדבר עוד ועוד ונצחק וניגע במקרה, ברכות. אחר כך נחזור הביתה באוטובוס יחד.
היא תהיה זו שתציע שנעבור לגור יחד
זה יהיה הדבר שלנו, הנסיעות המשותפות באוטובוס. היא תהיה זו שתציע שנעבור לגור ביחד. אני אהיה זה שיציע נישואים. נתחתן תחת כיפת השמיים ונחגוג, חגיגה אמיתית ושמחה, רק עם כמה חברים טובים ובני משפחה. יהיו לנו שלושה ילדים יפים בבית הפרטי היפה שלנו, שבו יבקרו חברים טובים ובני משפחה. נזדקן יחד, וגם אז נשאר זוג יפה. יחד.
הסתכלתי אל שמי הלילה זרועי הכוכבים וניסיתי לנחש איזה שמות של ילדים ימצאו חן בעיניה. הרחובות בחוץ התחלפו זה בזה בדממה.
הרגשתי טפיחה מיוזעת על הכתף. "אני מכיר בית מלון זול, פה על הטיילת. גובים לפי שעות", לחש לי בקול גרוני גבר שמן ולח שחלף לידנו בדרכו אל הדלת. הוא קרץ. אני המשכתי לחייך וניענתי קלות את ראשי.
איילה ואני לא הולכים לבתי מלון זולים על הטיילת. אנחנו סוערים על חוף מבודד תחת שמי הלילה הבהירים, רק היא ואני. אנחנו חולקים שק-שינה באמצע המדבר. היא מביטה בי לרגע בעיניה הירוקות הצוחקות לפני שהיא מושכת אותי לרחצה עירומה באגם קסום. יחד אנחנו מטפסים על ההרים הכי גבוהים. יחד אנחנו מפלסים דרך בג'ונגלים העבותים. יחד אנחנו צוללים לתוך אוקיינוס כחול ללא תחתית. יחד.
כאילו קראה את מחשבותיי, התנועע לרגע ראשהּ על כתפי בתנועה מתפנקת. היא חייכה בשנתה. כעת נותרנו רק שנינו, והנהג. האוטובוס התקרב לתחנת ביניים.
בזווית העין ראיתי תנועה מקידמת האוטובוס. אשה זרה עלתה והתיישבה במרחק כמה מושבים עם הפנים אלינו, נגד כיוון הנסיעה. האוטובוס התנער ויצא שוב לדרכו בחיוניות מחודשת.
הסתכלתי עליה והיא השיבה לי מבט יציב בעיניה השחורות כלילה. היא לא חייכה. מבטינו לא ניתקו לרגע ולקשר העין היה נפח, משקל, ממשות מפתיעה בעוצמתהּ.
מבטינו לא ניתקו גם כשהזדקפה לבסוף באיטיות, בחושניות, כדי ללחוץ על כפתור העצירה. מבטינו לא ניתקו גם כשעמדה לעוד רגע מול דלת האוטובוס הפתוחה אל הלילה. עיניה היו מזמינות. עיניי החזירו רק עצב מהול בשמחה. חייכתי. היא הפנתה את ראשה וירדה מהאוטובוס, שהמשיך בנסיעתו האיטית, היציבה.
יחד ברגעים הטובים. יחד ברגעים הרעים
ביני לבין רעות יש משהו מיוחד, שאותה מפתה לא תבין לעולם. נאמנות עמוקה יותר מכל מוסכמה חברתית. אנחנו יחד, זה הכל. יחד ברגעים הטובים. יחד ברגעים הרעים. אני אוחז בה פתאום ברוך לאחר שלא אמרנו מילה במשך ימים שלמים, פשוט כי לא היתה סיבה להגיד דבר. אני מביט אל תוך עיניה החומות, העמוקות, ולוחש: "אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם כולו. אני לא מסוגל לדמיין מציאות שבה לא נהיה יחד". יחד.
האוטובוס גלש בעייפות לחניית לילה בתחנה האחרונה. הדלתות נפתחו באנחה חרישית והנהג הביט בנו פעם אחת וירד גם הוא מהאוטובוס. ליטפתי את שיערהּ והיא פקחה את עיניה ברכות, באיטיות.
"כמה זמן ישנתי?" שאלה אותי.
"לאורך כל הנסיעה", עניתי, עדיין בלחש, "אבל אני השגחתי עליך".
היא חייכה אלי.
חייכתי אליה.
"חמוד שלי, מסכן, בטח כבר יש לך נמק בכתף", אמרה וליטפה את פניי. אחר כך נשקה לי על השפתיים.
וכך, ברגע אחד, חזרה להיות שוב נועה שלי.
האימייל של אוריה
לפנייה לכתב/ת 
