שנת סאבטון
מה הקשר בין להקה שבדית למלחמת ששת הימים? התשובה היא "סאבטון", שתגיע לישראל ומרבה לשיר על מלחמות. למרות הפוזות הקשוחות עם הרובים, הבסיסט פאר סונדסטרום מודה שהלהקה יותר מבדרת ממאיימת. ראיון
"סוריה אחרונה בתור,
בדרך לגבעות הגולן,
היא תוקפת ללא אזהרה
וכוחותיה נפלו
סוריה תקפה,
וישראל מחצה לה את קווי ההגנה
שישה ימים של מלחמה, יום אחד של מנוחה
יוני 67' לימד אותם כבוד,
על השליטה בירושלים"
מתוך השיר "Counterstrike" של "סאבטון"
מה גורם ללהקת מטאל משבדיה הקפואה והרחוקה לכתוב ולשיר על הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים? מסתבר שלא פוליטיקה, ציונות או צורך לנקוט צד מסוים, אלא הסטוריה מסקרנת ומרתקת: "סאבטון (Sabaton) היא לא להקה פוליטית וחשוב לנו שיידעו את זה", מסביר בסיסט הלהקה, פאר סונדסטרום, בראיון מיוחד ל-ynet, "אבל אנחנו כן כותבים על היסטורית המלחמות מרחבי העולם. כשאנחנו מוציאים נושא שמאוד מעניין אותנו, אנחנו יושבים יחד וחושבים עליו. מלחמת ששת הימים היתה אחד האירועים ההיסטוריים האלה, שרצינו לכבד בשיר.
"מי שיביט אחורה, יראה כל מיני אומות מכל הצדדים בשירים שלנו. לגבי ישראל, כתבנו את זה כי הרגשנו שהם עשו מאמץ אדיר באותו מלחמה. מה שהם עשו היה מרשים, הם נלחמו מול כמה מדינות במקביל בכמה ימים והיה מאוד מעניין עבורנו לחקור ואחר כך להפוך את זה לשיר".
עכשיו, מצוידת בארבעה אלבומים מוצלחים והשיר המפתיע על ששת הימים, "סאבטון" השבדית עושה את דרכה לישראל. ב-12 בספטמבר ינחתו כאן חבריה עם בגדי ההסוואה הצבאיים המסורתיים שלהם ויגיעו ישירות למועדון הבארבי בתל-אביב.
הלהקה דווקא מגיעה בזמן רגיש, שבו ספגו המטאליסטים המקומיים לא מעט אכזבות: לפני חודש וחצי התבטלה הופעתה המצופה של "Down", ושבוע אחר כך נודע שגם פסטיבל המטאל הגדול "אנת'ם" לא יתקיים כמתוכנן. בעקבות הביטולים, הלהקה קיבלה שלל אימיילים מהקהל הישראלי, שלא כל כך האמין שגם ההופעה של "סאבטון" תצא לדרך. חברי הלהקה רצו להסיר כל ספק והרגיעו באתר הרשמי שלהם ש"ההופעה תתקיים במאת האחוזים".
אז הטקסטים שלהם אולי קצת מאיימים, בתמונות הפרומו הם מדגימים פרצופים קשוחים עם רובים בידיהם והם לא מפסיקים לשיר על מלחמות. אבל בסופו של עניין, מדובר יותר במחזה של ממש מאשר משהו מאיים. הבגדים הצבאיים, המנוני הניצחון, הפירוטכניקה בהופעות הגדולות והדרמה המלחמתית הקיטשית שבשירים, הופכת את "סאבטון" גם ללהקה בידורית של ממש ומאזינים שלא שוחים בז'אנר בהחלט יכולים לחשוב שמדובר בפסקול ל"זינה - הנסיכה הלוחמת".
קשוחים אבל בידוריים. סאבטון
סונדסטרום מסכים על הקביעה לגבי הכיוון הבידורי של הלהקה. "מעל הכל, אנחנו רוצים להעביר מסר שאנחנו גם להקה מאוד שמחה. אנחנו אוהבים לעשות כיף על הבמה ובאלבומים ולהיות חלק מכל מה שכיף במטאל. אנחנו לוקחים את המילים למקומות רציניים יותר, אבל יש לנו גם שירים שיכולים להעביר גם את המשמעות האמיתית של הלהקה, שהיא לעשות את הכיף הגדול ביותר בחיים שלנו, במיוחד עם הקהל שלנו".
איך בכלל התחלתם לכתוב על קרבות ומלחמות היסטוריות?
"כל המוזיקה לאלבום הראשון שלנו נכתבה עוד לפי המילים. נכנסו יחד לאולפן והתחלנו לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות. 'האם אנחנו רוצים לכתוב שירים עם נושאים טיפוסיים של מוזיקת מטאל כמו דרקונים, חרבות או אופנועים או שאנחנו רוצים לעשות משהו שונה?'.
דת ומלחמה
"החלטנו שאנחנו רוצים לעשות משהו בעל משמעות, משהו שלאנשים יהיה אכפת ממנו", אומר סונדסטרום. "יש רק שני דברים משותפים לכל האנשים בעולם: דת ומלחמה. אלה שני הדברים שעוקבים אחריך כל החיים, לא משנה היכן אתה גר או לאן אתה שייך, תמיד איכשהו, לפחות פעם אחת, אתה נתקל בהם. אז רצינו לכתוב על הדברים האלה, שמשפיעים על כל העולם. אבל הדת היא לא בשבילנו, אנחנו לא דתיים ואנחנו גם לא מוצאים את הדת מעניינת, אז החלטנו לעסוק במלחמות. האירועים שאנחנו כותבים עליהם קשורים לכולם. בדרך כלל הם רעים ונוראיים, אבל יש להם השפעה גדולה על חיים של אנשים".
אני מתאר לעצמי שהתגובות שאתם מקבלים הן לא בדיוק שגרתיות.
"אנחנו מקבלים הרבה תגובות, ודאי כאלה שלא היינו מקבלים אלמלא שרנו על מלחמות. אנחנו מקבלים מכתבים ממעריצים שמספרים את סיפורי המלחמה שלהם, על אבא וסבא שלהם שהשתתפו בקרב שעליו כתבנו ושהשיר נגע לליבם. זה נורא מרגש ונוגע. מצד שני, יש המון תגובות בסגנון: 'למה בכלל לכתוב על מלחמה? עבור מה זה טוב? אתם בכלל משבדיה, בחיים שלכם לא חוויתם מלחמה!'. ברור שלא היינו במלחמות, אנחנו מדינה ניטרלית וזה משהו שמאוד משמח אותי. אבל אנחנו מתעניינים, חוקרים ותמיד חשוב לנו לדייק בכל דבר שאנחנו כותבים עליו".
סונדסטרום מספר שבשנים האחרונות, כשעוד ועוד להקות מטאל בינלאומיות מבקרות בישראל, זוכה "סאבטון" לשמוע פידבקים נפלאים מהלהקות שפגשה בסיבובי הופעות ברחבי העולם.
"כולם סיפרו שהחוויה בישראל היא משהו שונה לגמרי. חויה שהם
לא נתקלו בה בשום מקום אחר בעולם", הוא נזכר, "שהקהל בישראל לא רגיל להופעות מטאל סדירות כמו שהקהל גרמני רגיל אליו, לדוגמא. שם יש הופעת מטאל בכל יום בשבוע. בישראל זה שונה ואני לא רואה את תל-אביב רשומה על הרבה חולצות של סיבובי הופעות ואני מבין שיש הרבה קהל עצוב שרוב הלהקות לא מגיעות לישראל.
"בהתחלה שמעתי רק טוב על הקהל בישראל, ואז ראיתי בעצמי. אני יכול לומר שלמופע המתקרב בארץ קיבלנו יותר מכתבים ממעריצים מאי פעם.
"זה כבוד גדול כל כך בשבילנו, שאנשים מעריכים את העובדה שאנחנו מגיעים אליכם. השקענו בזה הרבה מאמץ והודענו למפיץ שלנו בישראל כבר לפני שלוש שנים שאנחנו רוצים לבוא, והנה עכשיו הנה אנחנו עומדים לפני ההופעה ואנחנו לא יכולים להיות יותר נרגשים".
