שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    130 ימי האימים והזוהר של אבא חושי
    "היה זה בימי המאסרים ההמוניים, המשטרה קיבלה פקודה להביאני חי או מת". ראש העיר המיתולוגי של חיפה מספר על ימי המנדט הבריטי

    ב-1950 ראיין העיתונאי ש. יצחקי את מכרו מזה שנים רבות, אבא חושי, אז מזכיר מועצת פועלי חיפה ולימים ראש העיר המיתולוגי של בירת הצפון. במהלך הראיון חשף חושי את מאורעות 130 הימים לאחר "השבת השחורה" בהם נאלץ להסתתר מאימת שלטונות המנדט הבריטי.

     

    חדרו הקטן של מזכיר מועצת פועלי חיפה נמצא בקומה השישית של בניין ההסתדרות החדש. דומני, שזהו אחד החדרים הקטנים ביותר בבניין ענקי זה, החולש על העיר בהתפתחותה היפה של חיפה. ובתוך החדר הקטן יושב אחד מראשי הבניין, אדם בעל קומה נמוכה, פנים המביעים רוך ואהבה ועיניים פקוחות, המחזיק בידיו את רסן השלטון הנבחר בבניין זה – הריהו אבא חושי, מראשוני בוני הנמל, מוותיקי ה"ההגנה" ומפלסי הדרך לימים הרחוקים, שהנו כידוע, גם חבר הכנסת הראשונה.

     

    הכרתיו לפני ה"מבול", בפעם הראשונה נפגשתי איתו בשנת 1926, בבית רעוע ונוטה ליפול, אי שם ליד המרכז המסחרי של אותה התקופה - באספת יסוד של "הפועל". מאז עברו שנים רבות ומים רבים זרמו מתחת לגשרים. פגשתיו תכופות בארצות אירופה מסוימות, לשם הגיע כדי להקים ארגון של פועלי נמל ותיקים. שתקן היה האיש, צנוע וחסר כל התגנדרות חיצונית. אך מרצו הרב, רצונו החזק, כושר הארגון והביצוע שלו העמידוהו בראשם של האנשים אשר קרבונו לגאולה. מדי עוברי בחיפה, אוהב אני להיפגש איתו, לשוחח על דא ועל הא, להזכיר נשכחות, להעלות דמויות שונות מכאן ומשם. מעט מעט נשתנה האיש, אף על פי שבינתיים הפך לסבא, בשעה טובה... וגם חדרו הפשוט לא נשתנה: עשרה כסאות ליד הקירות, ועל שולחן הכתיבה – פעמון מנחושת, זכר ל"פטרייה"... וזה הכול.

     

    האיש החשוב בפרוזדור

    ביום, בו קבע לי שיחה על נושא "מרתק", הוכרחתי לחכות קצת בחדר מזכירתו. אמרו לי, כי אדם חשוב מן הקריה יושב אצלו. ראיתי בשעה שנפרד מאבא חושי: זה היה היועץ המיוחד לעניינים מדיניים במשרד החוץ, מר ראובן שילוח. בפרוזדור ליד החדר ישבו כבר כמה אנשים וחיכו למר חושי: ערבים, דרוזים, אנשי צבא וחברי אגודות מקצועיות שונות. אך אין אבא חושי מפר את הבטחתו: בשעה 10:00 בדיוק נכנסתי לחדר והפעם – שמעתי את הסיפור המרתק ביותר שיצא אי פעם מפיו ואשר רק אגדות וקטעי אמת מתהלכים עליו בקרב המוני העם: סיפור המעשה על 130 הימים, שבהם הסתתר אבא חושי - לרוב, בידיעתם של קצינים אנגליים גבוהים – מפלוגות השוטרים ומגדודי הצבא הבריטי, שנצטוו למצוא אותו מת או חי...

     

    חושי הדליק סיגריה והסתכל בעגילי העשן העולים לתקרה. רגעים אחדים שקע בהרהורים, אולי אף פקפק אם כדאי לגלות כבר את הכול, אך פתאום זקף קומתו, הסתכל במבט חודר אל העיפרון שהחל רץ על גביי הנייר ופתח: "על המאסרים העתידים לבוא ביוני 1946 ידענו זמן רב לפני כן. הרי כעשרה ימים לפני שהחל גל המאסרים, פרסמנו רשימה מלאה של כל האנשים העומדים להיאסר, לתימהונם הרב של אנשי הצמרת הבריטית. אך כנראה שהם החליטו לא לדחות את מזימתם ו"השבת השחורה". 29 ביוני 1946, לא נפלה עלינו כרעם מן השמים".

     

    ערב "השבת השחורה" נסע אבא חושי לנתניה כדי להרצות באספה פומבית, מטעם מפא"י, לפני פועלי התעשייה. ביום ו' אחרי הצהריים הגיע אליו רץ מיוחד מטעם "מקור מוסמך וטוב יותר מאשר הש"י" שהודיע לו, כי באותו לילה עומדים לבצע מאסרים גדולים. כך הובאה לידיעתו של אבא חושי ההחלטה של מוסדות הביטחון העליונים, שעליו להתחמק בכל הדרכים ובכל האמצעים מן המאסר, כי הדבר דרוש להמשך הפעולה. אף על פי כן החליט להוציא אל הפועל את העבודה הנ"ל שעברה בהצלחה רבה ובהשתתפותם של מאות פועלים.

     

    בלילה ה"היסטורי" לא עזב את נתניה. הלך לישון במלון "מטרופול" ואף נפגש שם פתאום עם מושלה האנגלי של שכם, שהכירו היטב. בשבת בשעה 4:00, נודע גם במלון, כי נתניה הותקפה על ידי כוחות חזקים של צבא וטנקים. לאחר מכן נודע, כי ד"ר יוסף נאסר. "כל אותה השבת", אמר מר חושי, "נשארתי במלון ודרך החלון ראינו את השוטרים והחיילים עם רוביהם המכודנים. אך בלילה קמתי ממיטתי, יצאתי אל הרחוב והתחלתי נודד במשך 130 יום".

     


    אבא חושי (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

     

    הוא הלך בלוויית בנו בן ה13 בחשכה ותוך זהירות קפדנית. האב והבן עברו ברגל דרך כפרים ומושבים יהודים ונתעכבו זמן מה באביחיל, שאף היא הייתה מוקפת שרשרת של צבא. במשך שלושה ימים הסתובבו בכפרים בצורת "משחק חתול ועכבר" וביום הרביעי הופיעה פתאום משמרת חזקה של אנשי השורה (ארגון ההגנה) והובילום, במכונית פרטית, לחיפה. הבן הוסע הביתה, אך האב הפך לנע ונד ממש עם כל הקשיים שהיו קשורים במעמד בלתי נוח זה.

     

    פגישות, סבל, חיים במערה

    כמה שבועות הסתובב בחיפה ובסביבותיה. בשעות היום הסתתר היטב ובמקומות בטוחים ובלילות היה יוצא להיפגש, רחוק מעיני הקהל, עם אנשי מפתח שונים. אך רק מעטים, בודדים, ידעו את מקום הימצאו שהפך לאחד ה"סודות הצבאיים" הכמוסים ביותר באותם הימים. באותם השבועות הגיעו אליו, בפעם הראשונה, שליחים מיוחדים מכפרים ערבים במקומות שונים בארץ והציעו לו את "חסותם המלאה והבטוחה ביותר". באמצעות ידידים משותפים הגיע פעם אחת גם רץ מיוחד מכפר גדול בארץ זרה וביקש לקחת את אבא חושי "תכף ומייד". באחד הימים נערכה פגישה בינו לבין אחד המנהיגים המוסלמים הידועים בא"י והלה התחנן לפניו: "אנא, ידיד נפשי ונפש אחי, בוא לביתי. אמסור לך חדר גדול בהרמון הנשים שלי... הרי אין מקום בטוח ממקום כזה!". אבא חושי הודה אך לא הלך אחרי הידיד.

     

    ועוד פגישה שלא תישכח: מנהיג חשוב מארץ שכנה שיגר למקום היחבאו של אבא חושי משמר מזוין ומכונית פרטית והציע לו את ארמונו בארץ שכנה. המשמר המזוין הצליח לעבור דרך הגבול ודרך שרשרות צבא והגיע עד הכרמל. אנשי המשמר התנהגו בזהירות מופתית ואמנם הגיעו עד המקום שבו נמצא "האויב של הבריטים". אף על פי כן "נודע" לבריטים, כי א. חושי מסתתר באחד מכפרי הדרוזים. גם יהודים רבים "ידעו" כי הוא נמצא בביתו של שייח דרוזי מפורסם. במשך כמה שבועות נערכו חיפושים בכפרים דרוזיים, אך באותו הזמן ירד חושי כמעט בכל לילה לחיפה, נפגש עם חברים, השתתף בקביעות בישיבות מפקדת ה"הגנה" של הצפון ואף לגם קפה אי שם בבית קפה.

     

    גנרל גייל, מפקד הצפון, ידע…

    באחד הימים נודע, כי הגנרל ברקר הידוע, המפקד הראשי של הצבא הבריטי בארץ, החליט למצוא את אבא חושי בכל מחיר. את המשימה הטיל על גנרל גייל, מפקד הצבא בצפון. אכן, זמן מה לאחר שנתקבלה הידיעה הנ"ל, התחיל את הצבא בפעולה רבתי. נערכו סריקות קפדניות וכוחות צבא עצומים, מצוידים בנשק חדיש ובמכשירים מיוחדים, עסקו במלאכה הקשה – כי מפקדם, הגנרל גייל, לא נהג בהם ברצון רב. אף על פי כן כמעט נתפס אבא חושי הפעם: הסביבה שבה הסתתר, הותקפה בטנקים והסריקה יכלה להסתיים בתוצאות ממשיות. אך בחצות הלילה יצא אדם אחד לקראת החיילים. פעם ופעמיים עצרוהו, כמובן. הוא נדרש להוכיח את זהותו ועשה זאת. הייתה לו תעודת זהות "אמיתית ב100%" – על שמו הקודם: אברהם שנלר. והכול עבר בשלום, כי הקצינים והחיילים התייחסו לתעודה באימון ושוטרי חרש לא נמצאו באותה סביבה. כך הצליח להתחמק, כמעט ברגע האחרון. בחשכת הלילה מצא את הדרך למקום סתרים אחרון: מערה גדולה בהר הכרמל, בסביבת טירה. א. חושי מדגיש כאן: "היו אלה הלילות האיומים ביותר שפעם עברו עליי – הצד הבלתי נעים ביותר בכל הקריירה שלי. ליד הכניסה למערה יצבו שועלים או זאבים ובתוך המערה נשכוני עטלפים. ואני הייתי יחידי לגמרי ובידיים ריקות".

     

    יותר משני ימים לא יכול להישאר במערה נוראה זו. שוב התחיל נודד ופעם אחת גרם לסנסציה שלא הייתה כמוה מקודם: באמפיתיאטרון של חיפה נערכה אספת עם גדולה, בהשתתפות 3000 אנשים, בקשר לבחירות לקונגרס הציוני. באספה נאמה גב' גולדה מאירסון ופתאום – באמצע הנאום ולתימהונו הרב של הקהל – הופיע על הבמה, ליד שולחן הנואמים, אבא חושי. הוא אמר מילים אחדות. הקהל עמד על רגליו והריע לאין סוף כאילו שיגעון קבוצתי אחז אותו. אגב, כאשר נסע באותו לילה לאספה, שוב נפגש בפלוגת חיילים שערכה חיפושים מדוקדקים בכל הסביבה. רוחו לא נפלה: הגיש את תעודת הזהות – על שם אברהם שנלר – החיילים אמרו "אוקיי", חייכו ואף כיבדוהו בסיגריה. אמנם חיפשו ברשימה, שהוכנה על ידי המשטרה, אך חשוד בשם שנלר לא מצאו בה כמובן.

     

    130 יום שגרמו למחלה קשה

    בנדודים אלה עברו עליו 130 יום. בתקופה מסוימת, כאשר החיפושים גברו ועצבנותם של האנגלים הגיעה לשיאה, ירד לנהלל. כך, פשוט בערב ירד לחיפה, ונסע לקיבוץ הגדול, לא רק להסתתר בו אלא גם לנוח קמעא ולאכול ארוחה חמה. ישב שם זמן מה, אך הוחלט כי המקום אינו מתאים. מייד יצא לכפר ערבי אחד ואחרי כן לכפר ערבי שני. היחס אליו היה מצוין, כן. באחד הכפרים גויסו כמעט כל הגברים לשמירה על האורח. אין ספק, כי כולם הסתכנו, היות ואף מכפרים אלה עמד א. חושי בקשר מתמיד עם חבריו לעבודה ולביטחון. שליחים נאמנים ומסורים, שהיו מוכנים להקריב את חייהם,יצאו וחזרו אל הכפר ובכיסיהם מכתבים, פתקאות, תזכירים והודעות שונות לחוות דעתו של האסיר מרצון.

     

    אך בסופו של דבר חלה. בגלל התנאים הבלתי נורמליים, בייחוד לרגל הנדודים וחוסר תרופות, החל סובל מחושי - קיבה קשים ולרגע נדמה היה, כי א. חושי יכרע תחתיו. אך גם משבר זה עבר בשלום. כשגברו ייסוריו, שוב התיישב במכונית ובדרך המלך חזר לחיפה. אין לדעת אם הכירו אותו. אך עובדה היא, כי אבא חושי הופיע בפנסיון בודנהיימר והתנהג כאדם רגיל, הנמצא בטיפול ובהבראה. 

     

    "הבריטים לא יכלו בוודאי לתאר לעצמם, כי לכך יגיע ", מחייך חושי, בהזכירו פרק זה של נדודיו. וזה היה כבר סוף המעשה. כאשר התחיל מבריא, שחררו הבריטים את כל אלה שנאסרו ב"שבת השחורה". אבא חושי חזר הביתה. אנשי צבא ובולשת בריטיים סיימו את המשחק בצורה "הוגנת", כיאה לאנשי ספורט כמנוצחים. אף פעם לא באו לביתו או למשרדו, כדי לחקור אותו.

     

    באדיבות ארכיון עיתון "ידיעות אחרונות"

     


    אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.

     

                                 לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet 


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים