"אמא, את עושה פרצוץ כאילו בָּלִית זחל"

כשהקראתי את השורות האחרונות של הספר, התחלתי לבכות. אני לא אצטט אותן כאן, כי אתם צריכים להגיע אליהן לפי הסדר. אני גם לא מבטיחה את אותו קתרזיס רגשי לכולם, מצב הרוח ממילא לא היה משהו. אבל המילים באמת יפהפיות ומרגשות. ואז, הפלישתים, שניהם בני חמש כי הם נולדו ביחד, הסתכלו על אמא בוכה ואחד מהם ייצר עבורי שיחה מהסוג שתמיד קשה לי להאמין שהן מתרחשות במציאות:

"אמא, עשית עכשיו שני פרצופים ממש משונים".

"נכון".

"למה?"

"כי אין לי מצב רוח כל כך טוב".

"אלה היו פרצופים נורא משונים. כאילו בָּלִית זחל".

אי, אי אפשר להישאר במלנכוליה קיומית ליד ילדים.

אתם לא ממש צריכים המלצה שלי על ספר ילדים חדש של מאיר שלו. אתם תקנו אותו גם ככה. אבל בכל זאת, כי נראה לי ש"הצלחת שמתחת" טוב במיוחד. בספריו, גם למבוגרים, שלו תמיד נותן תחושה של חבר טוב. מישהו שיכול לאהוב אותך כמו שהוא אוהב את האנשים שהוא כותב עליהם. עכשיו מתברר שהוא אוהב לא רק אנשים. גם צלחות. וגם מסמרים. ושטיחים.

יום אחד, כשאבא סוף סוף מרשה לאפרת לערוך את השולחן, היא מגלה בארון את הצלחת שמתחת. זו שאף פעם לא משתמשים בה כי היא בתחתית ערימת הצלחות. אפרת משוחחת עם הצלחת המקופחת ומחליטה להנהיג צדק ושוויון בארון המטבח. הסיפור מחולק לשני חלקים ובשני אנחנו מתוודעים לאפרת כאמא לילד משלה.

אפרת לא שכחה ו"בבית של אפרת מתחשבים בכלים- / בסכו"ם, במגבות, בכוסות ובספלים. / מתחשבים בכו-ו-ו-ולם, לא רק בצלחת, / גם בסיר ובמברג ובמעיל ובמטפחת / מחוט ועד שרוך, מנעל עד מחט. / לא דופקים על מסמרים בכל הכח / כי הפטיש נורא חזק. / ולא מרביצים במחבט לשטיח / הוא לא אשם שיש אבק".

אלוהים, כמה שאני זוכרת את זה. כשהייתי ילדה, חשבתי לא מעט אחרי שלקחתי ספר מהמדף, אם להחזיר אותו לאותו מקום או לגוון לו. כי מצד אחד, אולי יהיה לו טוב להכיר ספרים חדשים. אבל מצד שני, אם הוא נקשר ממש לספר שלידו? אם הוא החבר הכי טוב שלו? ובאמת השתדלתי לא להעליב בגדים ולא להזניח אף אחד יותר מדי.

ובשולי הסיפור, בעדינות, כמו שצריך, יש גם רמז למשפחות מסוג אחר, לא רק אמא-אבא-ילד. אמא של אפרת בכלל לא מוזכרת. גם לא אבא של עמוס. אבא של אפרת, שהפך לסבא, מגיע כל ערב להכין ארוחת ערב והוא, אפרת ועמוס יושבים לאכול אותה בשמחה ובצחוק ונראה שיופי להם ביחד.

כמו בלא מעט סיפורים בשנים האחרונות, גם כאן נוכח הסיפור עצמו. שמו המלא של הספר הוא "הצלחת שמתחת. סיפור לילדים בשני חלקים". את המעבר לחלק השני עושה שלו כך:

"וזה לא הסוף, יש המשך לסיפור / וגם יוסי מוכן לצייר עוד ציור. / ועל כן, ילדים, כלנו ביחד, / אבא ואפרת והמגירה והצלחת, / ואתם, כמובן, ואולי גם אני, / וגם ההורים שלכם מוזמנים- / בואו נעבור לחלק השני".

יוסי הוא, כמובן, יוסי אבולעפיה, מאייר הבית של מאיר שלו. אני מקווה שהפלישתים ירשו לי להקריא להם את "הצלחת שמתחת" עוד הרבה פעמים. יש זחלים שאני מוכנה לבלוע מתי שרק אפשר.

• הצלחת שמתחת. כתב: מאיר שלו. צייר: יוסי אבולעפיה. הוצאת עם עובד.
  

לחצו כאן לעוד ספרי ילדים.

רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.