אלוף לא צריך לבקש סליחה

אכן "אין סליחה לגרשון הכהן". אין לו סליחה כיון שהוא לא צריך לבקש סליחה. אני מוכן לקבל את הביטוי "אין סליחה לאריק שרון" כיון שהוא הדרג המחליט. עליו ניתן לבוא בביקורת הקשה ביותר. ואכן נראה שרוב הצבור וההנהגה בישראל רואה היום את גודל הטעות והאיוולת שבמעשהו. אך קצין בצה"ל המשמש ככלי בידי הדרג המדיני היה צריך לבקש סליחה אם הוא היה מפר את הוראות הדרג המדיני. כיון שאז הוא היה מפורר את המדינה במו ידיו. ואין סליחה למי שמפורר את מדינת ישראל.

אם כל חייל ומפקד ינהג לפי אמונתו ודעתו האישית והפוליטית, אנא אנו באים? האם יהיה עוד צבא למדינת ישראל? האם יקום עוד מנהיג שיוכל להוציא את העם למלחמה? הרי אנו מפולגים על כל שאלה. שאלות של כיבוש שטח או החזרתו הם במובהק נושאים שהדרג המדיני חייב לקבל עליו החלטה. לפעמים היא תמצא חן בעיננו ולפעמים מאד לא. עלינו להשפיע במאמצים רבים על הדרג המדיני שיקבל את עמדותינו. יש דרכים רבות לעשות זאת. לפעמים השמאל ייכשל במאמציו לשכנע (ראה את ההתיישבות ביש"ע, ולפעמים 'הימין").

היום סירוב בקטיף, מחר ביש"ע

אם גרשון הכהן היה מפר פקודה בעקירת גוש קטיף. היה קם אלוף אחר ומפר פקודה הדורשת ממנו לשמור על ישובי יש"ע, או פקודה הדורשת ממנו להיכנס לעזה או לכבוש את דרום לבנון. הדבר היחיד היחיד שעוד נשאר מחוץ למחלוקות המרות המשסעות את המדינה הוא צה"ל. גם צה"ל הפך לשק חבטות, ואם נמשיך לחבוט בו נשאר עם הושענא מדוללת ומרוסקת. אני משוכנע עד עמקי נשמתי שהרבנים הגדולים שפסקו בעד סירוב פקודה קיבלו חוות דעת חד צדדיות.

אני משוכנע שהם לא קיבלו חוות דעת אחרות שהצביעו על גודל השבר הבלתי הפיך שהיה נוצר לו היה תהליך גורף של סירוב פקודה. ועל הסכנה הממשית לביטחון ישראל שתגרם עקב כך. היום כל קצין בצה"ל נמצא תחת סכנה שיועמד למשפט בחו"ל על "פשעי מלחמה כביכול" (ראה פרשת האלוף דורון אלמוג שנאלץ להימלט מלונדון), חישבו שכל קצין יתחיל לעשות חשבונות על עתידו אם יבצע פקודה זו או אחרת.

פרשת השבוע 'שופטים' מצווה עלינו "שום תשים עליך מלך" ונחלקו חכמים בשאלה האם זו מצווה חיובית שעל ישראל לבצע בלי קשר לרצונם, או שזו מצווה שמוטלת עלינו רק אם נדרוש זאת. ואכן הפרשה פותחת במה שנראה כאילו מינוי המלך תלוי ברצונו של העם: "כי תבוא אל הארץ....ואמרת אשימה עלי מלך כל הגויים אשר סביבותי".

ואכן כל המתבונן בפרק התנכ"י המתאר את הפעם הראשונה שעם ישראל ביקש מלך יכול להיווכח בסכנה הטמונה במלך ובעצם בכל שליט. שמואל הנביא אליו מופנית הבקשה שימנה לעם מלך "ככל הגויים", מזהיר את העם אזהרות נמרצות משרירות ליבו של המלך, ובעצם מהאסון שיכול להתגולל על העם במינוי מלך עם סמכויות בלתי מוגבלות.

נכון, ראש ממשלה בישראל איננו מלך. מדינת ישראל איננה מונרכיה, אלא דמוקרטיה, וההבדלים עצומים. אך עדיין בכל שלטון ריכוזי ואף דמוקרטי מקופלת עוצמה בלתי מבוטלת. התורה בסופו של דבר דורשת מאיתנו לייצר מסגרת שלטונית ברורה ועוצמתית ועם זאת התורה מודעת לגודל הסיכוי כמו הסיכון שטמון בעוצמתו של השליט. ישנם מלכים בימי בית ראשון שהצעידו את העם קדימה ובראשם דוד המלך. וישנם מלכים שדרדרו את העם והמיטו עליו גלות. חז"ל, קבעו אפילו שישנם מלכים שאין להם חלק לעולם הבא, לא פחות, בשל מעשיהם הנפשעים.

ביקורת ואפילו חמורה ביותר על השליט מותרת (בגבולות החוק והמוסר, כמובן), ביקורת על מבצעי הוראות הדרג המדיני בתחומים המופקדים בידיהם הינה חמורה ומאיימת להרוס, לא פחות, את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.