זמר מפוחית

קיים פער עצום ובלתי ניתן לגישור לכאורה, בין תוגת המילים בשירי הבלוז לחיוכים המאושרים השפוכים על פניהם של המאזינים והמבטים שבעי הרצון של המוזיקאים מבצעי השירים. הפער הזה היה כנראה בלתי ניתן להסבר, אלמלא באה המוזיקה הנפלאה שמלווה את המילים הללו ומספקת את התשובה. החיוכים החד משמעיים של הקהל שיצא אמש (ה') ממועדון הזאפה בתל אביב, הראו את התשובה הניצחת שקיבלנו שוב במופע של ג'יימס קוטון ולהקתו.

קוטון. נשאר לו כוח בריאות (צילומים: אלי אלגרט) 

"ולהקתו" הוא כינוי מעט מממזער ולא הוגן כלפי ארבעת הסופר-מוזיקאים שמנגנים עם קוטון, כולם בעלי "ולהקתם" משלהם. ההופעה נפתחה בשלושה מתאבנים שיכלו בהחלט להיות מוגשים למנה העיקרית, ונתנו את הטון במשך המופע כולו, שארך כשבעים דקות.

בולט מעל כולם הוא הגיטריסט הניו יורקי סלאם אלן, מוזיקאי בחסד בשנות השלושים שלו, שדקות ארוכות במהלך המופע ניגן כמו בי.בי. קינג, שר כמו אוטיס רדינג ונתן שואו כמו ג'יימס בראון המנוח. נואל ניל בגיטרה בס, מנגן עם קוטון כבר שנים רבות. הבוהן שלו אמש היתה חסרת מנוחה, שלוחת רסן והקפיצה את המיתרים של הגיטרה ואת הקהל ללא הרף. ניל, בן למשפחה של בלוזיסטים לדורותיהם (לאבא קוראים רפול ניל), הביא ללהקה של קוטון, גם את בנו של אחיו, המתופף קני ניל ג'וניור, שמתגורר בטורונטו.

אלן. שואו כמו של ג'יימס בראון

הגיטריסט תום הולנד, שפתח את הערב עם שיר מצויין, מגיע אמנם משיקגו אבל עם כובע הבוקרים, הזקנקן הג'ינג'י וגיטרת הקצב המנסרת שלו, הוא נראה ומנגן כמו אחד מגיבורי הגיטרה של להקות הרוק הדרומיות האגדתיות, לינארד סקינרד או האולמן בראדרס.

יש לו את המוג'ו

אחרי שלושה קטעי פתיחה של ריתם אנד בלוז מדבק ומרקיד שביצעה "להקתו" (כולל "Let the good times roll" המחייב) וג'אם בלוזי איטי, עלה קוטון לבמה. על שולחן לצד כסאו ניצב מגש, עליו היו מסודרות 12 מפוחיות פה שנראו זעירות לצד קוטון גדל הגוף. קוטון שעבר ניתוח בגרונו ב-1994 כבר אינו שר כפי שנהג בעבר, והוא מסתפק כיום בזמר מפוחית נושן. דיינו.

וגם קצת רוקד 

קוטון נחשב בצדק רב לאחד הגדולים ביותר אי פעם בנגינת מפוחית הבלוז. למרות משא השנים, עדיין כוחו בריאותיו ויש לו את היכולת להוציא מהמפוחית את הצלילים החותכים והחודרים שהביאו אותו לפני שנים כה רבות, למשרה הנכספת בלהקה של מאדי ווטרס.

עם עלייתו לבמה, הלהקה שלו עושה צעד קטן אחורה והופכת להיות קשובה לצלילי המפוחית של המבוגר האחראי. קוטון, שעיניו עצומות, והלהקה, מנגנים כמעט ברצף את הקטעים. כשהוא פוקח אותן לראשונה, הוא רואה את הבחור החרדי שיושב סמוך לבמה ומניע את ראשו בהתלהבות לקצב המוזיקה. קוטון מחייך בפעם הראשונה הערב.

את ההתלהבות והכוח של קוטון הצעיר, מחליפים הניסיון והתבונה של זה

המבוגר, שנשמע למרבה השמחה עדיין אינטימי כפי שנשמע גם לפני 40 שנה. צליל המפוחית של קוטון היה תמיד נטוע בבלוז המסורתי. אם מתאמצים מעט, אפשר לשמוע במפוחית של קוטון, את הפועלים השחורים בשדות הכותנה והתירס בדלתא של המיסיסיפי... Do I hear Amen?

"I got my mojo workin" הוא אחד השירים הבולטים בארסנל של קוטון, וכנראה שהמוג'ו שלו עובד, כי למרות גילו המתקדם למדי, 73, קוטון ניגן נהדר והצדיק את הכינוי Superharp, שניתן לו כבר לפני שנים רבות.

ג'יימס קוטון ולהקתו יערכו הערב (שישי) שתי הופעות במועדון הזאפה בתל אביב ומחר שתי הופעות נוספות במועדון הזאפה בהרצליה.