לפני ואחרי: אם וילדיה קיצרו את קיבותיהם - וירדו 204 ק"ג
שלושת בני משפחת מארי – האם מישלין והילדים ניב וגל - עברו ניתוח לקיצור קיבה בבית החולים סורוקה וחייהם השתנו לבלי הכר. שנתיים אחרי הניתוחים הם כבר לא זוללים ג'חנונים ולאפות ומסתפקים בחצי גביע של מעדן חלב
את השינוי בחייו חב ניב לניתוח קיצור הקיבה שעבר, ושבעקבותיו הלכה גם כל המשפחה: אחותו גל 16) וחצי) ששקלה בעבר 112 ק"ג והיום שוקלת 65 ק"ג בלבד, ואמו מישלין (43) ששקלה 146 ק"ג והפחיתה בעקבות הניתוח 74 ק"ג.
מהפך בעקבות צו גיוס
עד שנת 2004 היו חייה של משפחת מארי מלאי שמחה. אבי המשפחה, חזי, היה אדם גבוה ששקל כמעט 190 ק"ג. חזי ניהל עסק לאלומיניום, אבל האהבה האמיתית שלו הייתה המטבח. הוא לא רק אהב לאכול, אלא גם אהב לבשל למשפחתו ארוחות שחיתות, כך שכל ערב בבית המשפחה הפך לחפלה.
"אני זוכרת לילות שלמים של חינגות במרפסת," נזכרת מישלין. "יושבים מול הטלוויזיה ופותחים שולחן. ערב אחד זה ג'חנון ובצקים בכמויות ולקינוח גלידה, ערב אחר זה סטייקים על האש עם הרבה פיתות ולאפות, ואת הכל מורידים עם ארגזים של קולה קרה."
מהר מאוד הפכה הנטייה הקלה להשמנה של מישלין לעודף משקל מדאיג, וגם הילדים הפכו לכבדים יותר ויותר. אלא שהמשקל העולה לא פגע בשמחת החיים של בני המשפחה ולא גרם להם לחדול מחגיגת האוכל.
בשנת 2004 מת חזי במפתיע מדום לב בשנתו והוא בן 43 בלבד. גם זה לא גרם לבני המשפחה לחשוב על שינוי משמעותי באורח החיים. לכל היותר מישלין פצחה בדיאטה נוספת, שבסיומה הורידה 10 ק"ג והעלתה אחר כך 15 ק"ג.
מה שהביא למהפך היה צו הגיוס הראשון שקיבל ניב בשנת .2005 "הגעתי ל160- ק"ג והיה לי ברור שבמשקל כזה לא יגייסו אותי. רציתי לא סתם לשרת, אלא התעקשתי ללכת ליחידה קרבית. רציתי להיות שריונר כמו סבא שלי. אבל איזה שריונר אפשר להיות כשאתה שוקל 160 ק"ג? התחלנו לדבר על זה בבית, ואז צץ השם של ד"ר אליעזר אבינוח מסורוקה."
אחרי. "לא מסכנת את הילדים אלא מצילה אותם" (צילום: ישראל יוסף)
ד"ר אבינוח עשה לפני שנים ניתוח קיצור קיבה לאחת מקרובות משפחתה של מישלין. זה היה ניתוח במתכונת הישנה, שכללה אז את פתיחת הבטן וקיצור המעיים תחת הרדמה מלאה ותוך סיכונים רבים. מישלין חששה, אבל אחרי שהתחילה לברר הבינה שהיום ישנן שיטות חדשות ושהניתוח לא מסובך ומסוכן כפי שהיה בעבר.
מישלין גילתה שהניתוח עדיין נעשה היום בהרדמה מלאה, אבל במהלכו מחדירים לפי הקיבה טבעת סיליקון, שמהווה שסתום בפתח הקיבה שדרכו אפשר להעביר רק מעט מזון, ובדרך כלל רק מזון רך או נוזלי. הטבעת סוגרת על הקיבה העליונה הקטנה וגורמת לתחושת שובע כבר אחרי חצי גביע מעדן חלב.
מישלין, ניב וגל נפגשו לשיחה עם ד"ר אבינוח ובסיומה החליטו לעבור את הניתוח כולם ביחד. "בהתחלה פחדתי נורא," נזכרת מישלין. "אחרי הכל אני אם חד הורית, וחששתי שהניתוח יסתבך ויקרה לי משהו, ואז מי ידאג לילדים שלי? שלא לדבר על השאלות וההערות של חברות וקרובי משפחה שאמרו 'איך את עושה דבר כזה? מילא שאת מסכנת את החיים שלך, אבל למה לסכן את הילדים'? לכולם עניתי שאני לא מסכנת את חיי הילדים שלי אלא מצילה אותם. האמנתי בנחיצות של הניתוח והאמנתי בד"ר אבינוח."
החיים שלנו השתנו
בנובמבר 2006 נכנסו גל וניב לניתוח בסורוקה. ד"ר אבינוח ניתח את שניהם. הניתוח ארך פחות מחצי שעה, ובסיומו הועברו שניהם לחדר התאוששות. סידור מיוחד איפשר למישלין לישון בין שני ילדיה ולהשגיח עליהם בעת שהתאוששו. "במשך יומיים שכבתי ביניהם, דואגת ומדלגת בין ה'אמא כואב לי' של גל לבין ה'אמא תביאי לי כדור' של ניב. התפללתי שהכל יעבור בשלום."
אחרי שלושה ימים שוחררו גל וניב לביתם. "דאגתי לרוקן את המקרר מכל הג'אנק פוד – הגלידות, הבורקסים, הג'חנונים, הכל," אומרת מישלין. "רציתי מקרר בלי פיתויים. לא הבנתי אז שגם אם אתה טובע בתוך ג'אנק פוד, אתה לא יכול להכניס לפה יותר מחצי כוס כל פעם." כחודש לאחר מכן עברה גם מישלין את הניתוח. מאז הפך בית משפחת מארי למעדניית חלב צנועה. לחנגות הזלילה, לחבילות הסטייקים ולארגזי הקולה לא נותר זכר. "זה מאוד חסכוני," מחייכת מישלין.
היום אורח החיים של מישלין, ניב וגל שונה מאוד מבעבר. בבוקר ובצהריים הם כמעט לא אוכלים דבר ומסתפקים בחצי כוס מים ואולי בכוס קפה. בצהריים או אחרי הצהריים הם יכולים להתפרע עם צלוחית פסטה קטנה או עם מעדן יוגורט, שגם אותו בדרך כלל לא יצליחו לסיים. באירועים משפחתיים, מספרת מישלין, "אם עד הניתוח הייתי עסוקה במה שיש על השולחן ובצלחת, היום אני בעיקר על רחבת הריקודים ובקושי מתיישבת לשולחן." לדבריה, באירועים מיוחדים ובחגים היא מתקשרת לד"ר אבינוח, ובזריקה קטנה הוא 'פותח' את טבעת הסיליקון.
ואכן, גם שנתיים אחרי הניתוח הקשר עם ד"ר אבינוח לא הסתיים. מבחינת בני משפחת מארי הוא הפך לחלק מהמשפחה. הקשר איתו לא מתמצה רק בהרחבת הטבעת מדי פעם, אלא הוא משמש גם כתובת להתייעצות ולשאלות.
מדי שנה מבצעים ד"ר אבינוח וחבריו במחלקה הכירורגית בסורוקה 700-600 ניתוחי הצרת קיבה. אבל הייחוד של המחלקה הזו הוא בעובדה שהיא מבצעת את הניתוח גם בילדים ובבני נוער. למעשה, הילד הצעיר בעולם שעבר ניתוח לקיצור קיבה היה בן 9 ועבר את הניתוח בסורוקה. את הירידה בגיל המנותחים מייחסים במחלקה להצלחה הרבה של הטיפול.
לדברי ד"ר אבינוח, כמעט לא ידוע על סיבוכים למי שעברו את הניתוח הזה, כיוון שלא מדובר בניתוח שבו חותכים או קושרים איבר כלשהו, אלא רק מחדירים טבעת לגוף. לעיתים קורה שהטבעת זזה ממקומה, ואז יש צורך בניתוח תיקון או בהתערבות כלשהי.
ההצדקה לניתוח כזה תלויה ביחס בין הגובה למשקל של המנותח. לדוגמה: מי שגובהו 1.60 מ' צריך לשקול לפחות 101 ק"ג כדי לקבל אישור לעבור את הניתוח.
בגדול, מי ששוקל מעל 100 ק"ג יימצא קרוב לוודאי ראוי לניתוח. ד"ר אבינוח מדגיש שכשמדובר במנותחים צעירים יש חשיבות מכרעת לשכנוע ההורים בנחיצות הניתוח. "על ההורים להזדהות עם המטרה של הניתוח ולהסכים
עם ההכרח לבצע אותו, כדי שיוכלו לסייע למנותח הצעיר. שליש מהמנותחים הצעירים הם בנים או בנות להורים שעברו בעצמם את הניתוח.
"עיקר הבעיה אצל מבוגרים שבאים לעבור את הניתוח היא בריאותית," מסביר ד"ר אבינוח. "הם מתחילים לסבול מהשמנת יתר, מסוכרת ומבעיות בפרקים. אצל ילדים ונערים הבעיה היא איכות חיים. אצלם הבעיה היא להיות מקובלים בחברה ולהינצל מההערות האכזריות של בני גילם. אם פעם בני נוער וצעירים בכלל היו מחזה נדיר אצלנו במחלקה, היום כ6%- מהמנותחים שלנו הם בני נוער וילדים שסובלים מהשמנת יתר."
לפנייה לכתב/ת 
