"אז אתה יכול לגרום לכל אחת לרצות אותך?"
אחרי דקה או שתיים זה התחיל: "בוא'נה, הבחור המעופף הזה סקסי, הא? הייתי עושה אותו..." היא התחילה להסמיק ולהתנשם בכבדות. המבט שלה התערפל קצת והיא הסתובבה אליי ובקול נמוך וסקסי לחשה: "איילוש, בוא למיטה, בא לי"
ערב. היא ואני יושבים על הספה מול הטלוויזיה מצונפים זה בזו. אחרי שבועיים מטורפים בעבודה, סוף סוף יש לנו זמן קצת לעצמנו. אני פשוט בוהה בחדשות, שאף פעם לא עניינו אותי במיוחד, בזמן שאני מלטף אותה. היא מזפזפת בין הערוצים וממלמלת לעצמה "משעמם" זאפ, "משעמם" זאפ...
"אויש, תשאירי, יש גיבורים".
היא נוהמת בחוסר עניין, אבל משאירה. אחרי כמה דקות שאני מרותק למסך וכנראה גם הפסקתי ללטף אותה מבלי לשים לב, היא התחילה לזוע באי נוחות. "איך אתה רואה את הזבל הזה?"
"זבל? סליחה? זאת אחת הסדרות הכי מצליחות בשנים האחרונות! איך את יכולה לומר שזה זבל? ואופרות הסבון הישראליות הטיפשיות שלך יותר טובות?"
"צודק. טלוויזיה זה זבל.. בוא נעשה משהו יותר מעניין".
"כמו?" אמרתי מהורהר, בטון שלא מראה על עניין לזוז מהתנוחה המרוחה בה נמצאתי. היא נשארה שותקת עם הראש על החזה שלי והמשיכה לצפות בתוכנית. "אני ממש לא מבינה איך אתה יכול להתחבר לכל המדע הבדיוני הזה".
"למה? מה רע בקצת פנטזיות?"
"אין שום דבר רע. פשוט אתה בן אדם מאוד רציונלי. הקשר בין התוכניות שאתה רואה כל הזמן למה שאתה הוא די קלוש".
"קודם כל, אני לא רואה כל הזמן טלוויזיה. זה שאני וחברים שלי נפגשים כל כמה שבועות לראות ברצף את הפרקים של אבודים שפיספסנו לא עושה אותי מכור לטלוויזיה. חוץ מזה, את יודעת זה יכול להיות אמיתי, מה שקורה בסדרה הזו", אמרתי בעוד דמות על המסך הבעירה את היד שלה ושחררה כדור אש. היא קימטה את המצח ואמרה בחוסר אמון אדיש, "כן, בטח".
"נשבע לך, יש אנשים עם יכולות מיוחדות דומות".
"תכף תגיד לי שאתה אחד כזה".
ניתקתי את המבט מהטלוויזיה ונעצתי מבט בצד של הפנים שלה, שנחו לי על החזה. היא הסתובבה אלי בחיוך אחרי שהרגישה שאני בוהה בה. "לפעמים אתה כזה ילדותי".
"רוצה הוכחה?"
"אויש, נו באמת. ילד מפגר".
"למה אתה בוהה בי ככה? אתה רוצה סקס?"
הסתכלתי עליה במבט עמוק בעיניים ולא הסטתי את המבט. אחרי כעשר שניות היא חייכה בחוסר נוחות. "מה? למה אתה בוהה בי ככה? אתה רוצה סקס?"
"עוד מעט חמודה, תני לזה דקה או שתיים".
"דקה או שתיים למה?"
"את תראי".
היא החזירה את מבטה לטלוויזיה. "אתה והשטויות שלך".
אחרי דקה או שתיים זה התחיל. "בוא'נה, הבחור המעופף הזה סקסי, הא? הייתי עושה אותו..." היא התחילה להסמיק ולהתנשם בכבדות. המבט שלה התערפל קצת והיא הסתובבה אליי, עם המבט הזה שלה שמוכן להתנפל עלי. בקול נמוך וסקסי לחשה: "איילוש, בוא למיטה, בא לי".
"כן אני יודע, אבל לא".
"מה לא?" היא התחילה לטפס עלי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
"תקשיבי, זה לא את כרגע. אני לא הולך לעשות איתך כלום".
היא תפסה אותי בכוח והתחילה להפשיט אותי.
התיישבתי עליה והחזקתי לה את הידיים צמודות לספה
קצת תנופה, קצת כוח, והתהפכו היוצרות. התיישבתי עליה והחזקתי לה את הידיים צמודות לספה. היא התחילה לנוע בחתוליות מתחתי. "נו, אני מ-מ-ש רוצָה אותך".
"גם אני רוצה אותך בייב, אבל עוד כמה דקות זה יעבור". החזקתי אותה במצב הזה עד שראיתי את הסומק בלחיים שלה מתחיל לדהות. קמתי ממנה, "אני אכין לך תה. זה יעזור לך להרגיש יותר טוב".
כשחזרתי ראיתי אותה מעוכה על הספה, צופה בשידור חוזר של חברים. "אני ממש מצטערת, אני לא יודעת מה נכנס בי", אמרה.
"רצית הוכחה, לא? הוכחה לכך שיש כאלה דברים במציאות", לקחתי את השלט, החזרתי לגיבורים והצבעתי על המסך.
"אתה רוצה להגיד לי שהחרמנות שלי עכשיו היתה בגללך?"
"זה מאוד פשוט. את יודעת מה זה פרומונים? ההורמונים האלה שחיות ואנחנו מפרישים שגורמים שינויים בהתנהגות של חיות אחרות מאותו המין? כמו כלבה מיוחמת שמושכת כלבים זכרים. את איתי?"
"כן, אני איתך", אמרה במבט נדהם, "אבל אני שוקלת אם להכיר אותך להורים שלי היה כזה רעיון טוב. אתה לא שפוי".
"אז כשגדלתי, לא הבנתי למה כל כך הרבה בחורות רוצות אותי רק כשאני רוצה אותן. עד שהגעתי לשיעור באוניברסיטה שמתעסק בנושא של הורמונים, ואז, אז נפל לי האסימון. הלכתי לבדיקות דם פעמיים. פעם אחת בלי שעשיתי כלום. ופעם אחת אמרתי לעצמי שאני רוצה את האחות שלקחה לי דם. הראשונה חזרה תקינה והשנייה.. טוב, השנייה חזרה לא תקינה", אמרתי בחיוך.
"אתה אומר לי עכשיו בעצם שאתה יכול לגרום לכל בחורה לרצות לשכב איתך?"
"אכן כן. בעצם לא, זה לא עובד אם לא מריחים אותי. וזה חבל, כי יש לי בוסית תתרנית..." אמרתי בחצי גיחוך.
היא נתנה לי סטירה. "אני לא מאמינה עליך! לחשוב דברים כאלה!". היא קימטה את המצח, ונפקחו לה העיניים לרווחה. "עשית את זה לי?".
זאת היתה טעות לדבר על זה, ועכשיו המוח שלי צעק 'סכנה! סכנה!' אז ניסיתי למזער נזקים: "בואי נאמר, אבל רק נאמר, שכן. מה זה משנה? את אוהבת אותי כבן אדם?"
הפנים שלה התרככו. "כן, ברור, אחרת לא הייתי חברה שלך כבר שנה. בעצם אני כבר לא יודעת מה לחשוב.. אולי זה אתה משפיע עלי?"
"לא, אני יכול רק להשפיע על הדחפים המיניים שלך. ויש לך חתיכת דחפים לפעמים", חייכתי חיוך מלא שיניים. "אבל אם את אוהבת אותי בתור מי שאני, מה זה משנה אם אני גורם לך לחוות סקס איכותי, חסר עכבות ומשחרר? ואני מדבר היפותטית, כן?"
"אתה יודע מה, זה לא באמת משנה. אהבה זה מה שמשנה באמת".
הכתוביות רצו על המסך. "אתה בא למיטה?" צעקה לי מהחדר השני.
"כן, שנייה, אני מסדר רגע את הבלגן".
פתאום היא הופיעה בסלון ונשענה על המשקוף בשילוב ידיים. "תגיד, בפגישה הראשונה שלנו, כשאמרתי לך שאתה הראשון ששכבתי איתו בדייט הראשון, זה אתה גרמת לי לעשות את זה?".
כיווצתי את השפתיים והתיישבתי בחזרה על הספה. העברתי ערוץ. "אה, יש 'באטמן מתחיל' בערוץ הסרטים. אני חושב שאני אשאר לראות".
היא נעצה בי מבט רושף והידיים שלה שולבו ביתר מתיחות.
היא לא שמעה את זה, אבל המוח שלי צעק "סכנה! סכנה!"
האימייל של א.
