לא עוצר באדום
בין אם בהשראת מותו של ג'יימס דין או של חבר קרוב - אינספור שירים נכתבו על תאונות דרכים. בשנות ה-60 אפילו היה ז'אנר מוזיקלי שלם לנושא. הנה כמה מהשירים החזקים ביותר
זה התחיל בתאונה קלה: הרולס רויס של סרז' גינצבורג נתקלה באופניים של התיכוניסטית היפה מלודי נלסון. זה הרגע שהתחיל את אחד מאלבומי המופת של שנות השבעים, וזה גם רגע אחד מאוחר מדי. במקרה של גינצבורג, התאונה הקלה נגמרה ברומן אסור שנמשך לאורך האלבום כולו. במקרים מציאותיים יותר זה בדרך כלל נגמר בעצמות שבורות, ולפעמים גרוע מכך.
דיוויין קומדי - Daddy's Car
להתמזמז באוטו זה נפלא: יש פרטיות, מוזיקה לבחירתכם, מזגן, ובמקרה שהעניינים מתחממים, תמיד יש את המושב האחורי. רק תדאגו לעשות את זה בזמן שהאוטו חונה, ובמקום בטוח. ניל האנון מהקומדיה האלוהית קורץ לשירי התאונות הרומנטיות מהסיקסטיז כשהוא מוציא זוג להתמזמזות במכונית ונהיגה שתויה ברחבי העיר. זה נגמר במכונית שמתמזמזת עם עץ.
שלום חנוך (ר' להלן) שר על החופש והסיכון שב"מכונית החדשה של אבא". אצל להקת סווייד, "אבא'לה" הוא "האמריקאי העצוב" ג'יימס דין, אבל הסוף הוא אותו הסוף: מכוניתו של דין התנגשה במהירות גבוהה במכונית אחרת, והוא נהרג בגיל 24. סווייד כתבו שיר אבל על דין האגדי, וגם על כל רודפי הריגושים שההצלחה גורמת להם לחשוב שהם בני אלמוות.
רדיוהד. ניצל מכרית אוויר
כמו רוב שירי OK Computer, גם זה טקסט שמורכב מכמה סצינות שונות שלא בהכרח מתחברות לסיפור ליניארי אחד. אבל דבר אחד ברור כאן: המספר נדהם מכך שהוא שרד, מכך שכרית אוויר הצילה את חייו. כמו חגורת הבטיחות, גם כרית האוויר היא פריט חובה בכל מכונית מודרנית, חשוב והכרחי יותר מכל ספוילר נוצץ או רדיודיסק שקורא גם mp3.
מוניקה סקס - 180
"לנסוע על מאה שמונים, לבלות שבוע בקופת חולים" - וזה עוד במקרה הטוב. גם תאונה קלה, כמו התנגשות בפגוש של האוטו שלפניך, עשויה להיות קטלנית והרת אסון ככל שמהירות המכונית גבוהה יותר. נהגים רבים חושבים שנסיעה על 120 תביא אותם הביתה מהר יותר. האמת הקשה היא, שנסיעה כזו מקטינה את הסיכויים שלהם להגיע הביתה אי פעם.
המכשפות - נסיעה מהירה
לנוכח מותה הטראגי של ענבל פרלמוטר בתאונת דרכים, מצמרר במיוחד להיזכר בשיר הזה מהאלבום הראשון של המכשפות: "נסעתי במסלול השמאלי, ניסיתי לעקוף את הפחד שלי", שרה פרלמוטר, עד ש"אני נתקעתי במקום, נתקעתי באותו מקום". הצמרמורת הזו צריכה להזכיר לנו שבנוסף לעייפות, אלכוהול ושאר גורמים מטשטשים, מסוכן מאוד גם לנהוג בסערת רגשות (למעשה, זה אפילו כתוב בספרון ההכנה לתיאוריה). המוח שלנו לא מתרכז בכביש, אנחנו מתוחים ולא מגיבים כראוי, וכשאנחנו לחוצים אנחנו נוטים לדרוך חזק יותר על הגז.
(גיא חג'ג')
פחות משנתיים אחרי מותו הטראגי של הבסיסט שלה קליף ברטון, הוציאה מטאליקה אלבום בשם "And Justice For All…" אלבום מופתי שלימים נהפך לקלאסיקה גדולה. ברטון מת בתאונת אוטובוס בשבדיה בזמן סיבוב ההופעות של הלהקה. הוא הועף מהאוטובוס שהתהפך ונפל תחתיו.
פרל ג'אם. החיו נשיקה אחרונה
באותו אלבום, הראשון עם בסיסט הלהקה לשעבר, ג'ייסון ניוסטד, ישנה יצירה אחת מרתקת המוקדשת לברטון ולאירוע המצער: "To Live Is To Die" היא בעצם יצירה אינסטרומנטלית שמורכבת חלקה מקטעים שברטון הצעיר כתב, אך הלהקה לא הספיקה להקליט. לקראת סופו של הקטע הארוך, זמר הלהקה ג'יימס הטפילד גם מדקלם שיר קצר ומצמרר העוסק במוות, אותו כתב ברטון.
ב-1991 נהרג בתאונת דרכים חברו הטוב של אביב גפן, ניר שפינר. בעקבות מותו, גפן יצר את "לבכות לך" וכתב: "לנצח אחי, אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע". הוא נתן את השיר לאריק איינשטיין, שהעניק לו גרסה בלתי נשכחת באלבום "יש לי אהבה".
ב-4 בנובמבר 95', גפן ביצע את השיר על בימת עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, רגעים ספורים לפני שראש הממשלה יצחק רבין נרצח. השיר, שנכתב על חברו הקרוב של גפן, הפך להמנון ישראלי של ממש ולשיר על האובדן של כולנו.
מוקי – מרכבות המוות
במרץ 2006 הפיקה עמותת אור ירוק יחד עם תחנת גלגלצ פרויקט מיוחד על מנת להילחם בקטל הנוראי בדרכים. התוצאה הייתה שיר חזק של מוקי שאת מילותיו המצמררות כתב חיים חפר ועל הלחן היו אחראים דני "פילוני" קרק ושלומי שבן. בשיר, לו קראו "מרכבות המוות (תספור את החבר'ה)", שר מוקי: "אז תספור את החבר'ה, כמעט כל המחזור הלך, ליאור נרדם על ההגה, על האקליפטוס הגדול נמרח". חיים חפר המשיך לתאר בשיר מקרים שונים ומזוויעים בהם נהרגו צעירים בתאונות. כנראה שמוקי והוא ידעו שלפעמים צריך להעביר את האינפורמציה הקשה מכל גם בשירים ולא רק בכותרות בעיתונים.
שלום חנוך – במכונית החדשה של אבא
"בבוקר תקום ותפתח ת'עיתון, בתחתית העמוד שלפני אחרון, פנים של ילד שמצא את מותו, במכונית החדשה של האבא". כך שר שלום חנוך בשירו "במכונית החדשה של אבא", שיר שיצא ב-94', מתוך האלבום "א-לי-מות".
חנוך כתב את השיר בעקבות האירוע הנוראי שהתרחש שנה קודם לכן בכביש הערבה: ארבעה צעירים, שהיו בדרכם חזרה מחופשה באילת, התנגשו חזיתית במשאית, לאחר שנסעו במהירות מופרזת והנהג איבד את השליטה. ארבעת החברים נהרגו במקום. הצעירים תיעדו את חופשתם בוידאו, עד לרגע ההתנגשות. "אני אוהב את החיים, את המתח באוויר", כתב חנוך, "חבקי אותי, אל תדאגי!"
(אור ברנע)
גל שירי תאונות הדרכים של שנות השישים
מותו של ג'יימס דין הביא בסוף שנות החמישים ותחילת השישים לגל של שירי פופ (מהסוג שזכה לכינוי "באבל גאם") שגוללו סיפור רומנטי ויפה שנגדע בתאונת דרכים. השירים אמנם נטו למלודרמה ועשו רומנטיזציה להרג הנוראי, אבל הצליחו להיות דרך יעילה להביא לתודעת כל הצעירים שרק זכו ברשיון נהיגה שיש תוצאות הרות אסון למירוצי מכוניות בכבישים העקלקלים. אגב, אחד הלהיטים האלה, "Last Kiss" של וויין קוקרן מ-1962 זכה לתחייה בשנות התשעים בזכות חידוש מצליח של פרל ג'אם. הנה עוד דוגמאות בולטות.
שאנגרי-לאז - Leader Of The Pack
השאנגרי-לאז היתה להקת בנות שהתמחתה בשירי אהבה לבחורים קשוחים. להיטה הגדול ביותר עסק במחזר של אחת הבנות, מנהיג חבורת הרחוב. לאחר שאבא שלה מכריח אותה להיפרד מהחבר, היא צופה בו נוסע אל האופק במהירות מופרזת בלילה הגשום: "התחננתי שיאט, אבל לא אדע לעולם אם שמע אותי". השיר נגמר ברעשי אופנוע וזכוכית מתרסקת.
ריי פיטרסון - Tell Laura I Love Her
אחד מפסגות הפופ המתקתק של שנות השישים, פריט חובה בכל אוסף מהתקופה. זהו שיר על זוג נאהבים צעירים, טומי ולורה. טומי רצה להתעשר וראה שלט המפרסם מירוץ מכוניות שהפרס בו הוא אלף דולר: "הוא היה הנהג הצעיר ביותר במקום... איש לא יודע מה קרה באותו יום, איך המכונית שלו התהפכה בלהבות, אך כשהוציאו אותו מהגרוטאה המעוקמת, הוא אמר, 'מסרו ללורה שאני אוהב אותה' ".
אולי סוחט הדמעות והרגשות הגדול מבין שירי הז'אנר, "Teen Angel" עוסק בבחורה בת 16, שנוסעת במכונית עם החבר שלה. המכונית נתקעת על פסי רכבת, ולמרות שהשניים יוצאים מהמכונית בזמן, הנערה רצה חזרה לאוטו לקחת משהו, ונפגעת מהרכבת החולפת. כשחילצו אותה, רואה החבר שהיא אוחזת בטבעת שנתן לה - החפץ שבגללו חזרה למכונית.
ג'אן אנד דין - Dead Man's Curve
השיר שילב כאן בין שתי אופנות - אופנת שירי הסרפינג של הביץ' בויז, ואופנת "שירי תאונות הדרכים". גם כאן מדובר במירוץ מכוניות בעיקול בעל השם הלא מבטיח "עיקול המתים". המוזיקה אולי עולצת, אבל המסקנה היא, שלשם לא חוזרים. למרבה האירוניה, עבר ג'אן ברי ב-1966 תאונת דרכים שכמעט קיפדה את חייו, והוא נאלץ לעבור שנים של שיקום.
(אילת יגיל)
לפנייה לכתב/ת 
