שתף קטע נבחר

הבטיחו וקיימו

חמישים שנה אחרי שעלתה לראשונה על הבמה ועשתה היסטוריה, להקת המחול של אלווין איילי לא רק שאינה מזדקנת אלא מצליחה להישאר עכשווית, רעננה ומאתגרת מתמיד. פלא שהקהל הישראלי לא נתן לה לרדת מהבמה?

בזכות החוויה שהעניקו אמש (ג') רקדני להקת המחול אלווין איילי לקהל הצופים שגדש את המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, אפשר אולי לשקול לסלוח להם רטרואקטיבית על היעדרות ארוכה מדי של עשר שנים מאז הפעם האחרונה שקפצו לבקר בישראל. 50 שנה אחרי שהוקמה להקת המחול החד פעמית הזו, אפשר לומר בבטחה שהיא פה כדי להישאר. קשת הצבעים המרהיבה שלהקת אלווין איילי מציעה רחוקה מלדהות ולא רק שהיא אינה מזדקנת, באורח פלאי נראה שרקדני הלהקה, שחלקם נמצאים בה יותר מעשור, מצליחים להפוך את הקלאסיקה לעכשווית, מעודכנת ורעננה, כאילו השנים רק משביחות אותה.


מתוך "Revelations". שירי גוספל ובלוז מתוך התפילות (צילום: Andrew Eccles)

 

איילי, שהלך לעולמו לפני כמעט 20 שנה, השאיר אחריו מורשת אדירה ולהקה שהיא מתנה בזכות היכולת המופלאה של רקדניה להביא לידי ביטוי את יצירותיו שתמיד מספרות סיפור, גם כשהנרטיב נוטה למופשט, ושומרות במקביל על סגנונו שמשלב בלט, מחול מודרני, הדהוד רחוק של מחול שורשי עם אלמנטים פולקלוריסטיים, ואיך אפשר בלי קצת אבק כוכבים שקורץ לברודווי.

 

יוֹבַל או לא, בעידן שלא מפסיק לשכפל הצלחות, לְשַבֶּט ולהעתיק שטאנצים עד כדי מחיקת זהויות, טביעת האצבע שהשאיר איילי יחידה במינה. אף אחד לא יכול לרקוד אותו כמו הלהקה שהשאיר למשמרת בידיה הנאמנות של ג'ודית ג'יימיסון, ששומרת באדיקות על ערכיו ורוח יצירתו. הסכנה שמאיימת בדרך כלל על מהפכנים שהופכים למיתוס ונושאים אחר כבוד את התואר "קלאסיקה", היא שיִגְמְרוּ כמוצג מוזיאוני בפורמלין. להקת המחול של איילי היא היוצא מן הכלל שמצליח לשבור את התזה.  


קליפטון בראון מתוך "ציפור האש" של מוריס בז'אר (צילום: Andrew Eccles)

 

אין רגע דל

הערב הורכב בעיקרו מעבודות עבר מוכרות ואהובות שהן חלק קבוע מהרפרטואר של הלהקה. כך למשל הסולו הנפלא של איילי, "Reflections in D" בביצוע עוצר נשימה של הרקדן עמוס ג'מקאניק ג'וניור או כמובן חותמת ההיכר של הלהקה, "Revelations", שנעל את הערב בחגיגת חיים אחת גדולה.

 

גם "The Golden Section" של טווילה תארפ מתחילת שנות השמונים נחשבת ליצירה שהיא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר של הלהקה, ובכל זאת מה שהתחדש בתפריט המשובח שהוגש לקהל הישראלי הפעם הוא ביצוע לא רע ליצירתו של הכוריאוגרף המנוח מוריס בז'אר, "ציפור האש", שמביא פרשנות אלגורית של היוצר לאגדה על לידה מחודשת. היצירה, שנוצרה בשנת 1970 ובמקור מבוצעת בנעלי אצבע, מלווה בסימפוניה הדרמטית והגרנדיוזית של איגור סטרווינסקי ונוגעת במאבק של הרוח על שמירת האש האידיאולוגית.

 

קליפטון בראון, סולן היצירה ומרקדניה הבולטים של הלהקה בגלגולה החדש, הוא ההשראה שמלבה את האש שנדמה שכבתה בעולם קונפורמיסטי אפור. איכשהו סגנונו של בז'אר ששואב מהקלאסי מרגיש מעט זר לרקדני הלהקה.  


"The Golden Sections" של טווילה תארפ. רענן, צעיר ומפתיע (צילום: Andrew Eccles) 

 

ביצירתה של תארפ, עם זאת, נראה שרקדני להקתו של אלווין איילי שוחים כמו דג במים. בניגוד ליצירתו המהודקת, מדויקת ואצורה משהו של בז'אר, אצל תארפ מדובר באנרגיות מתפרצות ותנועה שמאפשרת לרקדנים להפגין את מגוון יכולותיהם. העבודה, שמלווה במוזיקה שכתב דיוויד ביירן, סולן להקת Talking Heads, משוחררת איברים, מחויכת, אתלטית מאוד, רוחשת ואין בה רגע דל. זו חגיגה גדולה ומלאת הומור ושמחת חיים שאי אפשר לשבוע ממנה. ההצלחה הגדולה של היצירה הזו בתוך הרפרטואר של להקת אלווין איילי היא בתרגום "כתב היד" של תארפ ל"שפה המדוברת" של הרקדנים על הבמה. 

 

להרגיש רוקנרול

גם הפעם היתה זו יצירתו של איילי, "Relevations", שהוציאה את קהל הצופים המעונב במשכן לאמנויות הבמה מגדרו. בעולם שממהר להשתנות נחמד לחזור מדי פעם לעוגנים שהם מעין מאחזי נצח על זמניים. "Revelations" היא סימן ההיכר הבולט של הלהקה ומחווה למורשת התרבותית האפרו-אמריקנית.

 

שירי גוספל ובלוז בונים את האווירה כשהכוריאוגרפיה מציגה על הבמה קהילה, שנפרדת לפרודות ומתכנסת בעצמה. התנועה זורמת כמו חשמל דרך כפות הידיים והרגליים. קשה מאוד להישאר אדיש לחוויה הכמעט רוחנית שמתחזקת בשילוב בין המוזיקה לנעשה על הבמה. הסולו "I Wanna Be Ready" שמבצע קליפטון בראון, מושלם. בראון שולט שליטה מלאה בכל שריר ושריר בגופו. זהו למעשה מפגן בלט מכשף שמפרק את רצף התנועה לניואנסים.

 

גם ה-Pas De Deux בביצוע הזוג לינדה סלסט סימס וגלן אלן סימס מהפנט, שלא לדבר על הטריו "Sinner Man", פסאז' מלא הומור על חוטאים ואש הגיהנום. "Rocka My Soul In The Bosom Of Abraham" הפך מזמן לקאלט, אז שלא תגידו שלא הזהרנו - יש סיכוי שתזמזמו אותו בשבועות הקרובים ללא הפסקה.

 

במפגש עם עיתונאים עם נחיתתה של הלהקה בישראל אמרה מנהלתה האמנותית, ג'ודית ג'יימיסון: "אנחנו כאן לתקופה קצרה. לבדר, לחנך, להרים את מצב הרוח, לגרום לכם להרגיש טוב עם עצמכם כבני אדם". ג'יימיסון הבטיחה והלהקה קיימה. אין מה לומר, החבורה החד פעמית הזו עושה לך בפירוש להרגיש רוקנרול.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
להקה חד פעמית
צילום: andrew eccles
הופכים את הקלאסיקה לעכשווית
צילום: אנדרו אקלס
הדהוד רחוק של שורשי עם אלמנטים פולקלוריסטיים
צילום: andrew eccles
לאתר ההטבות
מומלצים