שיחות ליד האח
במציאות נטולת סקס, אקשן ואינטריגות פנימיות מעניינות, משפחת בובליל נותרה לבדה בקרב על העניין שעוד נותר ב"אח הגדול". סמדר שילוני דורשת דילול עצבני, ומהר
התסמונת שוב חוזרת. בשבוע האחרון אנשים מסתכלים עלי קצת אחרת. כשישבתי במזנון סביח מישהו אפילו ניגש אלי ושאל אם הכל בסדר. השאר מחייכים אלי כאילו יש ביננו איזו תקשורת סמויה. לקח לי קצת זמן אבל בסוף הבנתי – אני בוהה. אני הולכת בחוץ ובוהה באנשים, מחכה לראות אם יהיה קצת אקשן, איך הם יתנהגו אם המוכר של הסביח יגיד להם שאין גזוז ענבים. מצפה לשבירה נפשית או לפחות לאיזה מחווה אנושית מעניינת. מקללת את הבמאי שלא מביא את המצלמות המעניינות, מנסה להתקרב כדי לשמוע טוב יותר. החיים הם ריאליטי אחד גדול, מסתבר. וכמו תמיד, זה הכל שאלה של עריכה.
עדיין מוקדם מאוד לקבוע מה הכיוון אליו הולכת הווילה. צבר יכול להכניס את ונסה למקלחת שלו בלב שקט, החיים (בטלוויזיה, כן?) מוכיחים שאי אפשר לשמור דרמות לאחר כך, כי אז אתה תופס את המקום של הדרמות שיבואו אחר כך. מי שישעמם עכשיו יעוף הבית (ואלוהים יודע שהבית הזה זקוק לדילול עצבני, ומהר).
_o&91)
"האח הגדול". כוחה של הברירה הסלולרית (צילום: ערוץ 2)
האמת – גם לא צריך לשמור את הפיקים בהולד. תמיד יהיה מקום לקחת עוד צעד קדימה. הדינמיקה של הבית מכילה גם אנשים מוחצנים שדועכים מהר (מיקי, קרן, ליאון על הגבול) וגם קפסולות בשחרור איטי (שפרה, רנין, צבר) שמבשילות ככל שהברירה הטבעית והסלולרית מנפה את אזרחי הבית. זה יקרה, או כמו שאומר הדורבן, תנסו לראות לאורך.
בובליל יסדר
אז מה היה לנו שם? האמת, לא הרבה. הווילה לוקחת את עצמה ברצינות מעוררת תוגה. יוסי בובליל, דורבן יחיד בסדום, מנסה להקליל קצת. ראבאק, אין סרטים, אין מוזיקה, עוד לא היה סקס, אז הוא לוקח משימה שלא פוגעת באף אחד. אבל בארץ אין דרמה שאין לה השלכות פוליטיות. מבחינתם יוסי בובליל הוא עכשיו הבוגד, והם מנסים לרכב על הגל המוסרי המפוקפק הזה. למזלנו הגדול, עוד לא עבר החוק שמעניק לאזרחי הווילה זכות בחירה. כשהם יבינו שאף אחד בבית לא מתכוון לתת לבובליל ללכת, הם ילמדו את הלקח המר – מה שרואים מהווילה, לא רואים מהטלוויזיה.כי תכל'ס, מה שיש לרוב אנשי הווילה להגיד לא מחזיק, וזמן האוויר שנותן תמורה לשקל שלכם הוא בעיקר המאבק האלים של אבא בובליל בחרקים (אותם הוא מתעקש לכנות כלבים) וסדרת התרגילים המוזרה שהוא עושה כל בוקר (אחרי שהוא מנקה את הבית. לתשומת לבך, שי!). לא סתם הבמאי שם את כל הפילם שלו. כל השאר סתם מעשנים, מבזבזים מים (תסגרו את הברז כשאתם מצחצחים שיניים, פרזיטים!), עורכים השוואות של מי יותר גדול ומנגנים על המיתרים השחוקים – הומו, הומופוב, ערבייה, גזען. היינו שם, עשינו את זה. לא לחינם התייפחה רנין בחדר האח הגדול, והודתה שמאז שנכנסה לבית היא מרגישה טיפשה.
אל תטעו, גם אבא בובליל לא מושלם ("אני מתחננת, שים חולצה!", נשמעה הזעקה ברחבי פייסבוק). אבל הוא לפחות לא מנסה להימנע מסיכונים. המתמודדים האחרים הם כמו ערוץ 2, סולידרים שלא רוצים לעצבן אף אחד, מנסים להישאר על הבלטה שלהם, בונקריסטים. וכשמשחקים בונקר, המשחק נהיה משעמם. אבא בובליל חושב עליכם. הוא רוצה שיהיה מעניין, מה שאי אפשר להגיד על אף אחד מהמתמודדים האחרים.
ואולי זה לא מפתיע שמבלי להתכוון, הסיפור הכי מרגש מגיע מגזרת משפחת בובליל. תחשבו על עינב בובליל ("אינטיליגנטית שכלואה בגוף של פריחה", כפי שהגדירה אותה קרן), איך היחסים שלה עם אביה, תמיד עניין רגיש, נכנסו איתה לסיפור הזה. איך היא בדיוק אמורה לגשר בין שני העולמות האלה, שכל מפגש ביניהם הוא התנגשות אסטרואידים רגשית שעושה ממנה סמרטוט. אם הייתי משפחת בובליל, הייתי מנסה לכתוב יומן אישי במהלך התוכנית, ומוציאה אותו לאור אחרי שלושה חודשים. לא שאבא בובליל צריך את זה, הוא הולך להיות רוק סטאר ביום שהוא ייצא מהווילה, בתקווה שזה יהיה בסוף.
ובקטנה: שלא תחשבו, קשת, שלא שמנו לב ששידרתם את אותה התוכנית בדיוק, בשינויים מינוריים, בראשון ובשלישי. גם הקטע עם האולטרסאונד היה מיותר. לא היה לו שום ערך מלבד הריגוש הזול, המצועצע והשחוק שאמור ללחוץ לנו על הבלוטה. אם אתם באמת רוצים לשנות את פני הטלוויזיה, קלישאות מהסוג הזה חייבות למצוא את דרכם החוצה מהתוכנית. מומלץ לראות את המצלמות במהלך היום, בלי עריכה, בלי מוזיקת רקע, בלי מלמלות. זה הדבר האמיתי.
* בוריס הודח. אין מה להגיד על זה מעבר לזה, וזאת בדיוק הסיבה שהוא הודח. הכח לעם!
בובליל. מישהו חושב עליכם
צילום: גולי כהן
מומלצים
