קצת איפוק. ותגיעו הביתה בשלום
בניגוד להשקפה הנפוצה בתרבות המערבית בה סיפוק הצרכים עומד בראש סדר העדיפויות, התפיסה היהודית היא שדווקא האיפוק והסבלנות הם שעושים אותנו מאושרים, הרבה יותר מאשר סיפוק מיידי של כל תאווה וצורך. אז איך זה שברגע שאנו נכנסים למכונית רבים מאיתנו הופכים לאנשים אחרים?
ימי הרחמים והסליחות הם ימים של חשבון נפש. אי אפשר שלא לחשוב על יקירים שליווינו השנה לבית עולמם לאחר שניספו בתאונת דרכים, על אנשים טובים ויקרים שמאושפזים לעיתים לשנים רבות ללא יכולת שיקום ועוד.
רבים מאיתנו מכירים ויודעים שגם הם ניצלו לא פעם בחסדי ההשגחה מתאונה שלעיתים הם היו הגורמים למצב שנוצר. כמה פעמים אני עצמי נהגתי כשאני עייף מדי, כשאני מתוח ועצבני, כשאני לא מרוכז? כל אלה מקדמים באופן ניכר את האפשרות שאהיה מעורב בתאונת דרכים. ואנו שואלים את עצמנו: מה נעשה בעניין ולא עשינו עוד?!
אין צורך להכביר מילים עד כמה דברים אלה הם מגופי תורה והם קשורים לכמה מצוות עיקריות בתורתנו, בהן: 'לא תרצח'; 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'; 'לא תעמוד על דם רעך'; 'לפני עיוור לא תתן מכשול'; 'ואהבת לרעך כמוך' ועוד ועוד. גם דיון בעצות טכניות שנראות מתאימות יותר לדיון בסדנה לנהיגה מונעת - הרי אלו הם דברי תורה ממש שאנו מחוייבים בהם, וגם עליהם נאמר הפסוק: ''ושננתם לבניך. ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך...''.
עוד יש לדעת שכשם שקיימות הכנות קודם התפילה, בבחינת "היכון לקראת א-לוהיך ישראל" – כך יש הכנות לפני הנהיגה והן אינן נופלות בחשיבותן מהכנות שלפני התפילה, ואף עולות עליהם משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
מדרש על הסבלנות
הפעם נכתוב על הסבלנות והאיפוק על הכביש."מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן (ריננו חכמים, שמא רבי עקיבא גדול מרבי אליעזר הגדול?). יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו" (בבלי, תענית כה,ב).
היכולת שלנו להתאזר בסבלנות גם כשהתנועה בסביבתנו לא מתנהלת באופן המתאים לנו, היכולת לנהוג באיפוק גם כשמישהו לפנינו או לצידנו נוהג שלא כשורה, היא אבן יסוד לתיקון האווירה השוררת בדרכים.
לא אחד ולא שניים מאיתנו משתדלים לאמץ מידות אלו בהנהגתנו היומיומית. אנו שומעים חרפתנו ולא משיבים. איננו קופצים בראש, אלא ממתינים עד שיגיע תורנו לקבל משהו או לדבר. אני בטוח שציבור נכבד בחברתנו מעדיף לאמץ כדרך חיים את דרכו של רבי עקיבא. בכלל, האיפוק והסבלנות הם ערכי יסוד ביהדות. לעומת ההשקפה הנפוצה בתרבות הסובבת אותנו בה סיפוק הצרכים והמאוויים עומדים בראש סדר העדיפויות של האדם המערבי, אנחנו מאמינים שדווקא האיפוק והסבלנות – כיבוש היצר, הם שעושים אותנו מאושרים, הרבה יותר מאשר הסיפוק המיידי של כל תאווה וצורך. אורחות החיים של התורה והמצוות סובבים סביב ציר זה.
משום מה, ברגע שאנו נכנסים למכונית וסוגרים את דלתה רבים מאיתנו נהפכים לאנשים אחרים. אנו מאבדים את היכולת להעביר על מדותינו, ושוכחים את הסבלנות והאיפוק, כאילו איננו מכירים אותן כלל. והלא על הכביש אנו צריכים להן שבעתיים!
לפני עשרות שנים היה נוהג לומר מורי לנהיגה: זכות קדימה על הכביש מקבלים, ולא לוקחים. באמירה זו מתמצית הנחיה לנהיגה נכונה וזהירה. הדבר הראשון שאני חייב להקפיד עליו כשאני נוהג על הכביש הוא להיות בערנות מתמדת ובריכוז מרבי בנהיגה, גם אם הכביש ריק ומכוניתי היא היחידה במקום. ברגע שנהיגתי מתייחסת לנהגים נוספים שמסביבי אז תעמוד למבחן יכולת האיפוק ומידת הסבלנות שלי. אז אני עומד למבחן - האם ראוי אני להיקרא תלמידו של רבי עקיבא?
הרב אלישיב קנוהל הוא רב קיבוץ כפר עציון
הקטל בכבישים
צילום: חגי אהרון
מומלצים
