חיזור לסבי: חשש מפני דחייה וגם חשיפה כפויה
איך בנות מתחילות זו עם זו? אילו היתה תשובה אחת לשאלה זאת זה היה מוזר. כמו אצל סטרייטים, אין דרך אחת. אפשר לפגוש לסביות באוטובוס, בעבודה, בלימודים, במקומות בילוי ובאתרי אינטרנט. כן, אפילו כאן, בערוץ יחסים
זה ככה עם כל לסבית שתפגשי, גם בזוגיות וגם מחוצה לה. אבל איך זזים מהנקודה הזו אל הדייט הראשון או אפילו אל המשפט הראשון, זה החלק שאני לא מצטיינת בו במיוחד. אני חנונית שלא ממש טובה בלהתחיל דברים, לא בנונשלנטיות ולא בכלל. אני מאלה שיעשו עיניים, יגששו אצל חברה טובה אם ההיא פנויה בכלל, ואז אולי אולי יעזו להגיד שלום ביישני. אני לא טובה בלהתחיל, ורוב חברותיי הלסביות מרגישות בדיוק אותו הדבר.
אז איך בנות מתחילות זו עם זו?
אילו היתה תשובה אחת לשאלה הזו זה היה מוזר. אין דרך אחת להתחיל עם מישהי, וזה נכון גם בקהילה וגם אצל הסטרייטים. אפשר לפגוש לסביות בכל מקום – מהאוטובוס ועד למקום העבודה, דרך מקומות בילוי ואתרי אינטרנט. יש כמה אתרי היכרויות לנשים בלבד שעושים את החיים קצת יותר קלים לחנוניות שבינינו.
בעיה ידועה בקהילה היא שלא פשוט לפגוש נשים לסביות במקומות "רגילים", שאינם משוייכים לקהילה. המורכבות הזו נובעת מכך שלחששות הרגילים של התחלה נלווה גם החשש שמא הצפצוף על הגיי-דאר אינו אלא טעות מרה, שעלולה לשים את שתיכן במצב לא נעים. ייתכן ותיאלצו לצאת מהארון למען הבירור, ולא קל בהכרח לעשות זאת כשזה קורה במקום העבודה. לכן, הרבה יותר קל להתחיל עם מישהי בפיקניק של לסביות או במסיבת נשים מאשר באמצע הרחוב או בעבודה.
מצד שני, רבות הלסביות שלא ייצאו למקומות קהילתיים, לא תתפסו אותן מתות בפיקניק של "הבית הפתוח", ובעיקרון לא ממש מסתובבות גם באתרי ההיכרויות. אז איך פוגשים את אותן נשים נפלאות, שלהן עולם מלא מחוץ לקהילה? צריך להעז. לברר דרך חברה אם היא בכלל "בקטע", ולנסות לעשות משהו מעבר ללעשות לה עיניים (כאמור, אני לא ממש טובה בדברים אחרים).
עניין ה"יציאה מהארון" נלווה להתחלות במקומות רגילים
אני חושבת שההבדל היחידי בין סטרייטים ולסביות בהקשר הזה הוא עניין ה"יציאה מהארון" שנלווה להתחלות במקומות שאינם שייכים לקהילה. זו אולי ההתלבטות השונה היחידה, מעבר לחששות הרגילים שהביישנים מורגלים בהם – שמא נספוג דחייה. הדחייה אצלנו עלולה להוות גם שיחת היום במקום העבודה, או חשיפה שלא חפצנו בה במקומות אחרים בהם לא רצינו שחיינו האישיים יהיו גלויים לכל. אם תתחילי עם מישהי שיסתבר לך שאינה לסבית במקום שבו לא רצית להיחשף, את עלולה לעמוד במצב לא נעים, אל מול שמועות ושאר מרעין בישין שנובעים מרכילות.
אם היא לא מוכרת לציבור, אבל את עדיין רוצה לברר, שמא טעית והיא סטרייטית למרות הצפצופים על הרדאר והעובדה שהיא מהממת – את ניצבת בפני מבחן אומץ קטן. יכול להיות שתיאלצי לצאת מהארון בפני מישהי מהעבודה או מהלימודים כדי לברר זאת. דילמה לא קטנה נלווית תמיד לבירור שכזה, שכן יציאה מהארון במקומות לא קהילתיים היא תמיד שאלה גדולה – יקבלו אותי או לא? איך יגיבו? האם אהפוך לשיחת היום לחודש הקרוב?
פתקים סמי-אנונימיים בפורומים לסביים
יש הרבה נשים שמנסות להשאיר פתקים סמי-אנונימיים בפורומים לסביים באינטרנט, בתקווה שאם היא קוראת שם (לסביות רבות קוראות באחד משני הפורומים המרכזיים ללסביות באינטרנט) תבוא התשובה והמיוחלת, ואולי, אם היא לא בזוגיות, תצאו לדייט.
ייתכן שתצליחי באמצעות סמול-טוק לחלץ ממנה מידע על חייה האישיים. אבל אם היא אינה ששה לצאת מהארון במקום העבודה, הלימודים או במעגל חברתי מסויים – מישהי מכן תצטרך לעשות את הצעד הראשון.
אם עשית את הצעד הראשון, היא לסבית, קבעתם דייט והכל נראה מצויין, עכשיו רק נשאר לך להתמודד עם מערכת יחסים לסבית, שזה אולי האתגר הקשה ביותר ממילא. הרבה הרבה יותר מן הצעד הראשון והפרפרים שבבטן.
אם לא הצלחת להשיג ממנה מידע, היא לא ענתה לך בפורום, לא מוכרת לציבור חברותייך הלסביות, לא הצלחת לאתר את הכרטיס שלה באף אחד מאתרי ההיכרויות ועדיין לא הצלחת להבין אם היא לסבית או סטרייטית ואם היא בכלל מעוניינת, לא נותרה לך ברירה – תצטרכי לבדוק מקרוב.
את גם עלולה לעמוד בפני הדילמה הקבועה המלווה את חייהם של הומואים ולסביות, "לצאת" או לא "לצאת" בפני אדם חדש. זה תמיד עניין גדול, גם אם אתם כבר 200 שנה מחוץ לארון ויש לכם טור לסבי בערוץ יחסים של ynet כבר המון זמן.
במקרה הכי גרוע, עשו מה שאני הייתי עושה: כותבת עליה ומראה לה אחר כך, בחיוך ביישני ולחיים סמוקות.
לפנייה לכתב/ת 
