שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כנרת "חיה" בוסני בטלוויזיה לפנות ערב
    "שֵׁמוֹת שֶׁנָּמַקּוּ בְּחֶשְׁכַת הַשָּׁנִים. אוֹתִיּוֹת סְתוּמוֹת, חֲסֵרוֹת שַׁחַר. בְּזִכְרוֹנִי, יוֹשְׁבוֹת הֱיִיתֶן. שָׂם, הַרְחֵק, בַּפִּנָּה הָעֲזוּבָה שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן". שיר של יחזקאל נפשי, משורר ומגיש ברדיו

    צְחוֹק יְלָדִים שִׁכּוֹרֵי עֹנֶג, תַּחֲנוֹת רַכֶּבֶת, בָּתֵּי סֵפֶר עֲזוּבִים,

    מִגְרַשׁ מִשְׂחָקִים.... יָמִים אֲחָדִים מִבֵּית הַסֵּפֶר ע"ש אֶחָד-הָעַם....

    תְּמוּנוֹת מְהוּהוֹת, הֶבְזֵקֵי רֶגַע....

    לֹא. אֵין זֹאת אֶלָּא כִּי הַתְּמוּנוֹת הַלָּלוּ בָּרָאשִׁי הֵם.

    כִּנֶּרֶת

    בּוֹסָנִי, עוֹרָהּ הַשָּׁחֹם מַבְהִיק לְנֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת שֶׁל אַפְּרִיל,

    צוֹעֶדֶת כְּאַיָּלָה קְסוּמָה, כְּמִתּוֹךְ מִיתוֹס אַגָּדִי, בְּרַחֲבַת בֵּית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן וְהִיא

    כְּאַפְרוֹדִיטֶה הָאֱלִילִית אֲשֶׁר נָפְלָה בְּקֶרֶב בְּנֵי הָאָדָם.

    וְהָיָה זֶה יְדִידִי מֵאוֹתָם יָמִים, מָתִי סְוָּוטִיצְקִי  (שֶׁנִּכָּר הָיָה בּוֹ בִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי)

    שֶׁלָּחַשׁ בְּאָזְנַי: "רֶאֵה יְחֶזְקֵאל. הִנֵּה, נַעֲרָה זוֹ תְּהֵא לִי לָאִשָּׁה. הַיֹּפִי הַזֶּה, שֶׁלִּי הוּא".

    וַאֲנִי נִחַמְתִּי בְּלִבִּי, שֶׁכֵּן הִתְקַנֵּאתִי בּוֹ. בּוּשָׁתִי הִיא שֶׁהִכְרִיעַתְנִי.

    וְאָכֵן, מִקֵּץ זְמַן מַה, מִקֵּץ חֳדָשִׁים מִסְפַּר, הָיָה זֶה הוּא שֶׁאֲסֵפָה לְחֵיקוֹ.

    מִירִי שָּׁלְקוֹבִיץ, מָאיָּה אֶלְדַר, לִיטָל, שָּׁרִית גְּרִינְבֶּרְג, הִילָּה בִּיטוֹן, חַבְרוֹתַיִךְ ......

    הֵיכָן הֵם כַּיּוֹם. הֵיכָן כָּל אֵלוֹ.... שֵׁמוֹת שֶׁנָּמַקּוּ בְּחֶשְׁכַת הַשָּׁנִים. אוֹתִיּוֹת סְתוּמוֹת, חֲסֵרוֹת שַׁחַר.

    בְּזִכְרוֹנִי, יוֹשְׁבוֹת הֱיִיתֶן. שָׂם, הַרְחֵק, בַּפִּנָּה הָעֲזוּבָה שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן,

    תַּחַת הֶעָץ הַמָּט לִפֹּל. הַנְּעָרִים צוֹבְאִים עֲלֵיכֶם בַּלַּהַט. מְחַזְּרִים

    בְּעָצְמָה, בְּרַעַשׁ יַלְדוּתִי. בַּחֲשָׁשׁ.

     

    אֶמֶשׁ, בְּתָכְנִית הַטֶּלֶוִיזְיָה, סָמוּךְ לִשְׁעַת חֲצוֹת, שַׁבְתִּי וּרְאִיתִיךְ שׁוּב.

    מִי הָיָה מַאֲמִין, אֱלֹהִים. שְׁתַּיִם-עֲשָׂרָה שָׁנָה חָלְפוּ מֵאָז, וְהִנֵּה אָת מוֹפִיעָה לְנֶגֶד עֵינַי.

    וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּלִבִּי עַל הַטֶּלֶוִיזְיָה בַּמְּאוּם, לֹא יָכֹל הָיִיתִי שֶׁלְּהָסִיר אֶת עֵינַי מִן הַמָּסָךְ,

    מִלְּהַרְהֵר בָּךְ, בְּלֶכֶת הַזְּמַן הַהוֹלֵךְ וְנָמֵס, בְּגוֹרַל הָאָדָם, בֶּדִּינוּ.

    כִּנֶּרֶת "חַיָּה" בּוֹסָנִי, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדְעִי כִּי אֵין עַתָּה נֶפֶשׁ אָדָם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֵינָהּ

    מְכִירָה אֶת סִפּוּר גְּבוּרָתֵךְ, אֶת הִתְמוֹדְדוּתֵךְ הַקָּשֶׁה לְנֹכַח רְצוֹן הָאֱלֹהִים.

    הַכְּוִיּוֹת, הָאֵשׁ הַמַּאֲכֶלֶת, הָרָעֵב לְחָיַיִם. הַחַיִּים עַצְמָם. הַפִּגּוּעַ. עָשָׁן סָמִיךְ בְּלֵב תֵּל-אֲבִיב רְחוֹב אָלֵנְבִי.

    מִתַּמֵּר הַשָּׁמַיְמָה. בֵּית הַקָּפֶה בּוֹעֵר, קוּרְס תַּחְתַּיִךְ. תַּחַת אֵלָה, מִּלִּים לֹא יְתָאֲרוּ יָפְיָהּ בְּתוּכֶּן.

    צְחוֹק יְלָדִים שִׁכּוֹרֵי עֹנֶג, תַּחֲנוֹת רַכֶּבֶת, בָּתֵּי סֵפֶר עֲזוּבִים


    "צחוק ילדים שיכורי עונג, תחנות רכבת, בתי ספר עזובים". צילום: גלעד קוולרצ'יק

     

    אַחַר כָּךְ הַהִתְמוֹדְדוּת הַקָּשָׁה. הַשִּׁקּוּם, לֵידָה. נִתּוּחִים אֵין קָץ.

    חֲוָיוֹת אֵלּוּ, אִישׁ לֹא יָבִין. אֵין זֹאת אֶלָּא תַּהֲלִיכוֹ הָאִישִׁי שֶׁל אָדָם אֲשֶׁר חָוָה זֹאת עַל בְּשָׂרוֹ.

    אַךְ אֲנִי רָאִיתִי אֶת יָפְיֵךְ הָאַגָּדִי מֵאָז, אֲנִי רָאִיתִי. שָם, בַּטֶּלֶוִיזְיָה. תַּחַת הַצַּלָּקוֹת, תַּחַת הַכְּוִיּוֹת הַקָּשׁוֹת,

    הַמַּבָּע שֶׁהִשְׁתַּנָּה, הַדְּמָעוֹת. בְּרוּחִי רָאִיתִי אֶת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר בּוּשְׁתִי מִפָּנֵיּהָ. אָז, שָׁנִים הַרְחֵק קֹדֶם לָכֵן.

    בָּרָבוֹת הַשָּׁנִים, שָׁמַעְתִּי כִּי מָתִי אִבֵּד אֶת שְׁפִיּוּת דַּעְתּוֹ, וּמִתְגּוֹרֵר עַתָּה בְּחֶזְקַת מְטַפְּלָיו.

    לִיטָל זָכְתָה בִּפְרָס כַּסְפִּי גָּדוֹל (לוֹטו?), וְעָזְבָה אֶת הָאָרֶץ אִם מִשְׁפַּחְתָּהּ.

    מָאיָּה, כִּמְדֻמַּנִי נִשְּׂאָה לְאֵיזֶה סוֹחֵר עָשִׁיר, וְהִיא עַתָּה מִתְגּוֹרֶרֶת בִּירוּשָׁלַיִם.

    עַל מִירִי, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה לְלִבֵּךְ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ וְלֹא כְּלוּם. הֵן לְגַבֵּי שְׁרִיַּת.

    גַּם הִלָּה נִטְרְפָה עָלֶיהָ דַּעְתָּהּ.

    אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּחַדְרִי, עוֹבֵר בְּיָדִי עַל הָרְשִׁימָה הַקְּצָרָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, וּמֵבִין שֶׁאֵין בְּכֹחָהּ

    לְּשָּׁנוֹת דָּבָר. הֵן אֶפְשָׁר הָיָה לַךְ לְסַיֵּם אֶת הַכֹּל בָּרֶגַע אֶחָד.

    מִבַּחוּץ, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת רִכְבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַמֵּנִיחַ אֶת הָעִתּוֹן הַיּוֹמִי עַל סַף בִּיַּתִּי.

    הַבֹּקֶר לֹא אֵצֵא אֵלָיו. לֹא אֲבָרְכֵהוּ לַשָּׁלוֹם. לֹא.

    הַיּוֹם, בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, כְּשֶׁאוֹר הַשַׁחַר הַכָּחֹל נָסוּךְ עַל הַכֹּל בַּיִּפְעָה,

    הָיִיתִי אֹמֶר בַּנֹּחַם כִּמְעַט, דַּעְתִּי נְתוּנָה לִדְבָרִים אֲחֵרִים.

    כִּנֶּרֶת "חַיָּה" בּוֹסָנִי, סָמוּךְ לִשְׁעַת בֹּקֶר, יוֹשֵׁב אָדָם אֲשֶׁר שָׁכַחְתְּ מִזְּמַן,

    שַׂעֲרוֹתָיו הוֹלְכוֹת וּמַאֲפִירוֹת בַּחֶדֶר, וְהוּא רוֹשֵׁם לָךְ שׁוּרוֹת אֵלּוּ. רְשִׁימָה קְצָרָה.

    מַה לּוֹ עַתָּה וּלְצַעַר הָעוֹלָם. מַה הוּא מֵבִין עַתָּה.

    אֲנִי כּוֹתֵב עַל אֲפֵלָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִשְׁלֵי.

     


    נפשי. צילום: הילה כדורי

     

    יחזקאל נפשי - משורר ומתרגם משירה אנגלית והודית לעברית.עורך ראשי לתערוכות "שיח-משוררים" לצד נעמי שלו. בעל פינה להקראת שירה, מידיי יום שני, ברדיו ת"א.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נפשי. כנרת "חיה" בוסני בטלוויזיה לפנות ערב
    צילום: מוטי קיקיון
    7 לילות
    מומלצים