שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הגיג הגדול בשמיים נפתח

    מותו של קלידן הפינק פלויד, ריצ'רד רייט, הזכיר לגיא בניוביץ' שמאז ומעולם היה מדובר בצד השפוי והצנוע של אחד ההרכבים הגדולים בהיסטוריה, מה שגם הוביל לקריעתו ממנו. הספד

    עשו לעצמכם טובה הלילה. לפני שאתם הולכים לישון, תקשיבו ליצירה הנפלאה ביותר שאותה השאיר לנו ריצ'רד רייט, קלידן פינק פלויד שהלך אתמול לעולמו. ליצירה הזו קוראים, באופן סמלי עד כאב, "The Great Gig in the Sky", ההופעה הגדולה בשמים.

     

    רייט, אחד הקלידנים הגדולים של הרוק המתקדם ושל שנות ה-70, והזמרת קלייר טורי, מבצעים שם ביחד את אחד הקטעים החזקים של הז'אנר אי פעם, שנכתב על ידי רייט כאילתור שהחל על פסנתר. כששומעים את הקטע הזה בפעם הראשונה, נותרים ללא מילים. כששומעים אותו עכשיו, אפשר להרכין ראש ולהיזכר בחבר הצנוע ביותר של פינק פלויד, אבל ללא ספק אחד המוזיקאים המוכשרים ביותר שהוליד הרוק.


    רייט. האיש הלך, הקסם נשאר (צילום: Gettyimages Imagebank)

     

    רבים לא יודעים זאת, אבל קולו העדין והצלול של רייט מלווה חלק ניכר מאלבומיהם של הפלויד. יחד עם בארט בהתחלה וגילמור בהמשך, הוא היה פרטנר ווקאלי מושלם. אפשר לשמוע את גילמור ורייט בחלקים נכבדים מ"הצד האפל של הירח", ביצירת המופת "Echoes", ב-"Animals", ואיפה לא בעצם.

     

    בלהקה שבה בלטו אגואים של מוזיקאים מוכשרים עד טירוף - סיד בארט בתחילה, ורוג'ר ווטרס ודיוויד גילמור בהמשך, רייט היה תמיד הבחור המוכשר שברקע. סוג של ג'ורג' הריסון, אם תרצו. אבל כבר מהשירים המוקדמים שכתב ללהקה, בשלהי שנות ה-60 (ואני ממליץ על "Remember a Day" ו"Paintbox" כדוגמאות מייצגות), אפשר היה לראות שיש כאן כישרון גדול.

     

    הדבר המדהים ביותר, לטעמי, היתה היכולת של רייט, כקלידן, לגנוב את ההצגה מבלי לגלוש למופעים וירטואוזיים, ולפעמים חסרי טעם. גדולי הקלידנים של הרוק המתקדם נפלו במלכודת הזאת, מקית' אמרסון ועד ריק ווייקמן. הגיטריסטים המעצבנים האלה מקדמת הבמה תיסכלו אותם, והם דאגו לבצע סולואים מופרזים, לקפץ כמו חולי פרקינסון סביב ההאמונד או לאלתר צלילים צורמניים, שאפילו חתול משוגע לא היה רוצה לשמוע. רייט ידע שהמכונה האדירה הנקראת פינק פלויד חשובה מסכום חלקיה, או מרצונו של כל אחד מהם להתבלט.

     

    אורגניזם חד פעמי

    תקשיבו לקטע מוקדם כמו "Saucerful Of Secrets", מהאלבום השני של הלהקה. איך עולים הקלידים של רייט, מתוך הרעש הלבן והקקופוניה, כמו יד של מלאך שמגיחה מתוך האפלה. איך פוסעים קלידיו בעדינות דרך מסך הצלילים הכבד של "Atom Heart Mother". האקורדים הכבדים, המינוריים, השתלבו תמיד בצורה מושלמת עם התיפוף האיטי במקצב המרובע של ניק מייסון, שהפך לסמל המסחרי של פינק פלויד.

     

    באחת היצירות הידועות ביותר של הלהקה, "Shine On You Crazy Diamond", מתכתבים הקלידים של רייט משך דקות ארוכות עם הגיטרה של גילמור, ויוצרים אורגניזם מוזיקלי חד פעמי, סאונד שלא נשמע מאז ולא יחזור עוד. כשמדברים על קלאסיקה של רוק, מתכוונים לצלילים האלה, שכל המהות שלהם היא חיפוש מתמיד אחרי יקומים חדשים. רייט היה שותף מרכזי לחיפוש הזה של חברי הפלויד, בתקופת הפריחה שלהם מסוף שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-70, בעשור שבו כל אלבום היה נשמע אחרת.

     

    אבל מלחמת האגואים הכריעה את הקלידן הצנוע. העימות בינו לבין רוג'ר ווטרס, שהפך יותר ויותר דומיננטי, הביא למעשה לסילוקו מהלהקה בזמן הקלטת האלבום "The Wall". "רוג'ר", אמר רייט בראיון בשנות ה-90, "הגיע למסקנה שהוא היוצר היחיד בלהקה. דייב ואני פשוט לא הצלחנו להכניס שירים שלנו". ווטרס הואיל בטובו להשאיר אותו לצורך ההופעות של "החומה", כמוזיקאי שכיר בלבד. באלבום הבא, "The Final Cut", רייט כבר לא היה. ווטרס והוא לא דיברו ביניהם מילה במשך 20 שנה.

     

    הוא שב לשתף פעולה עם דיוויד גילמור באיחוד של פינק פלויד המשולשת (בלי ווטרס) בשנות ה-80, ולאחר מכן גם באלבומי הסולו שלו. "אם דיוויד ירצה, אני מגיע לנגן", אמר פעם בפשטות, כששאלו אותו מדוע הוא ממשיך. ב-1996 הוציא אלבום סולו מוצלח יותר מכל ניסיונותיו הקודמים בשם "Broken China" (שבו ניתן לשמוע גם את שינייד אוקונור מזמרת לצידו).

     

    יותר מוזיקאי מקלידן

    ואז, ב-2 ביולי 2005, זה קרה. לראשונה מאז 1981, התאחדו כל חברי פינק פלויד על בימת ה"Live-8", לשלושה שירים בלבד. שנים של תיסכול וטינה נשרו, והקסם הישן נתן את התקווה שאולי זה יקרה. אולי הם עוד יתאחדו.

     

    זה לא קרה. רייט המשיך לשתף פעולה עם גילמור, ווטרס המשיך לנגן לבדו בשדות חומוס, והלהקה שכל העולם רצה שתתאחד – כבר לעולם לא תעשה את זה. "חבורה של קשישים נרגנים, לא יכולתם להתפייס?" כתב טוקבקיסט מתאבל בתגובה לכתבה על מותו של רייט. נראה שלא. לפני כשנה נשאל רייט על האפשרות לאחד את הלהקה כולה. הוא חייך, חיוך של איש מבוגר שכבר ראה הרבה בחיים. "אני חושב", הוא אמר בקולו הבריטי העדין, "שהאיחוד ב'Live-8' היה אירוע חד פעמי".

     

    העדינות של רייט מתקשרת לקוריוז מתוך הופעת האיחוד החד פעמית ההיא. רייט כמעט ולא צולם, עד לקטע שבו חברי הלהקה סיימו לנגן וחבקו זה את זה. אחת הטענות שנשמעו היא שבמאי המופע כלל לא ידע מיהו הקלידן המקשיש עם השיער הכסוף.

     

    בראיון ב-1996, הודה רייט באומללות שמעולם לא למד לקרוא תווים כמו שצריך. "אני ממש לא אוסקר פיטרסון", אמר, "אני רואה עצמי יותר כמחבר של מוזיקה מאשר כפסנתרן או קלידן...".

     

    ואז הוא נשאל את אותה שאלה בפעם ה-300: "אז אולי תתאחדו"? "אני מניח", אמר רייט ביובש, "שיצטרכו לכוון את התאורה כך שתסתיר את כסאות הגלגלים שלנו". לכסא הגלגלים הוא לא זכה להגיע. פטירתו מסרטן היתה מהירה ופתאומית, כמו אקורד נוגה שגווע בחשיכה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים