"כך התמכרתי לקלטות ילדים"
יום אחד החליטו רועי בן יוסף ובת זוגו שצריך לבדוק טוב טוב כל קלטת חדשה של הילדים ולצפות בה לפניהם. מאז, הם צופים. כבר לא בשביל הילדים. ומה המסקנות? הנה הן לפניכם
הכול התחיל לפני שנה וחצי. אשתי ואני החלטנו להתנתק משידורי הטלוויזיה ולקנות DVD, כזה שעובד, ולהעביר את כל המשפחה ל"צפייה מבוקרת". "צפייה מבוקרת", בשונה מ"צפייה חופשית" מעניקה לך - ההורה - את ההחלטה במה הילד יכול לצפות ומתי. לא עוד נתון לחסדי הטלוויזיה. הכוח בידיים שלי.
כך החלטנו על מספר חוקים: אנחנו - אשתי ואני - צופים בקלטת ללא הילדים, קודם לכן. אחר כך, אחד ההורים תמיד יושב וצופה בקלטת יחד עם הילדים. צפייה בקלטות – גג שעה ביום.
את הקלטות סידרנו לפי ז'אנרים: קלטות קומיות - קלטות שמטרת הצפייה בהן היא להצחיק את הילד. קלטות עם מסר חינוכי – קלטות שמטרת הצפייה בהן היא העשרת הילד בתכנים לימודיים שונים. קלטות סיפורים - קלטות שמטרת הצפייה בהן היא העשרת הדמיון וגילוי של צורות חיים אחרות. קלטות מוזיקליות - קלטות שמטרת הצפייה בהן היא לפתח את היכולות המוזיקליות של הילד.
כידוע, שוק הקלטות בישראל רווי בקלטות שונות ומגוונות. וכך, יצאתי לבדי לעולם שכולו טוב. בני משפחתי הפכו לשפני ניסוי וכל קלטת נבדקה בדקדקנות על פי ארבעת הקריטריונים הנדרשים מקלטות ילדים: בעלות מסר חינוכי, קומיות, סיפוריות ומוזיקליות.
לא דיגדג לי
ראשונות הגיעו אליי הקלטות של "דיג, דיג, דוג" של נורית הירש. הקלטות הן מקבץ של שירים העוסקים בנושאים יום יומיים מחיי הפעוט. בני אורי, שהיה אז בן שנה וחצי, מיד התמכר אליהן. בתי עלמה, שהייתה אז בת שלוש, לא גילתה בהן שום עניין והלכה לשחק עם קלטת אחרת.
כמו עלמה, גם אני לא התמכרתי לדיגדוג של "דיג דיג דוג". השירים אומנם קליטים ונעימים, אבל משהו שם חסר. משהו כמו עומק, משמעות, עניין. לאחר מספר צפיות גם בני איבד עניין. מתברר שחרוזים מושרים כמו "אהוד אהוד, אתה כל כך חמוד" - לא מחזיקים מים, או ילד, מול הטלוויזיה.
קומי: אותי זה לא הצחיק. סיפור: אין עלילה בנמצא. מסר חינוכי: ללכת לאיבוד עם אהוד - זה חינוכי? מוזיקלי: פזמונים נעימים, לא מוצארט.
קצת קלאסיקה
החלטנו לטעום מז'אנר חדש, קצת פחות מוזיקלי, ז'אנר הקלטות המספרות סיפור. קנינו את "החתול במגפיים", "שלגיה", ו"סינדרלה". קלאסיקה. אני זוכר איך אני, בתור ילד, אהבתי לשבת על הברכיים של סבתא ולשמוע את הסיפורים הללו.
אבל ילדי גדלו על ברכיים אחרות. אורי ועלמה לא גילו שום עניין בקלטות. אחרי חמש דקות של צפייה, כל ילד היה מפוזר במקום אחר בבית, רק לא מול הטלוויזיה.
כנראה שסיפורי האחים גרים צריכים לעבור בצורה מסודרת מסבתא לנכד או דרך הפילטר של וולט דיסני, כי הדרכים האחרות קשות יותר.
קומי: מה מצחיק באמא מרשעת ששולחת את הבת שלה לבד ליער? מסר חינוכי: חפשי לך טוב טוב נסיך, ולא - אין לך שום דרך אחרת לשרוד. מוזיקלי: מדי פעם מוזיקת מעליות. סיפורים: כן, כאלה שכולנו מכירים ועדיף לשמוע ממישהו שאוהבים.
האמת שקצת התייאשתי. זה לא שלא שמחתי שהילדים שלי לא דבוקים - מהופנטים למסך הטלוויזיה, אבל גם קצת קינאתי במשפחות בהן הילדים יכולים לשבת מול המכשיר המרצד בלי להציק לאף אחד.
יובל או רינת?
החלטתי לבדוק מה עושות משפחות אחרות. התקשרתי לזוג חברים שהילדים שלהם צופים במכשיר בוקר, צהריים וערב. התשובה נחלקה לשניים: יובל המבולבל - לבן ורינת גבאי - לבת.
בגלל שלא הייתה לי שום הכרות עם הדמויות המדוברות, חוץ מחיקויים שלהן שראיתי ב"ארץ נהדרת", החלטתי לנסות. קניתי קלטות של שניהם.
כשאשתי ואני ישבנו לצפות ברכש, ראינו בחור מקריח, קצת מפחיד, שלימד אותנו איך לובשים מכנסיים מהראש וחולצה מהרגלים ושרנו שירים באנגלית עם רינת ויויו. הילדים אהבו. בפעם הראשונה מאז נכנסו קלטות הוידיאו לחייהם, הם ראו קלטת מהתחלה ועד הסוף. ועוד פעם ועוד פעם. בפורים הבן התחפש ליובל והבת לרינת. הצלחה מסחררת.
יובל: מוזיקלי: קול מטריד ששר שירים בני ארבעה אקורדים. סיפור: כמה סיפורים קטנים, כשלכולם אותו מוסר השכל. מסר חינוכי: בשום פנים ואופן. פשוט אין. קומי: מצחיק עד טירוף.
רינת: מוזיקלי: בכל זאת היא רוצה להיות זמרת בארץ אחרת, סעי. סיפור: לא סיפורים, יותר תרחישים קצרים. דידקטי: יש מה ללמוד על המים בעין גדי, המלח מים-המלח ועוד תובנות. קומי: אותי זה לא הצחיק, אבל הילדים מחייכים פה ושם, האמת, יותר מהפרצופים שלי מאשר מהפרצופים של רינת.
יובל המבולבל: מצחיק עם קול מטריד. באדיבות "הופ"
כשטיף התגרש מטף
החלטתי שאני חייב למצוא עוד קלטות. חצי שעה של שקט? אני יכול לקבל יותר. נכנסתי לחנות צעצועים ושאלתי מה הכי הולך? כך חזרתי הביתה עם "טיף וטף" של סמדר שיר ואורנה ומשה דץ. ושוב, ישבנו אשתי ואני לצפות בקלטת. יש בה זוג הורים חמים שאוהבים לחגוג ולשיר עם המון ילדים, הטקסטים נעימים וקליטים וכך גם המנגינה.
עלמה השתגעה על זה. היא רוקדת ושרה מול המרקע וקצת מסתירה לי. אורי משועמם. כנראה שחפלה משפחתית לא עושה לו את זה.
מוזיקלי: מוזיקה ים תיכונית למתחילים. סיפור: חוץ מסיפור הגירושים של טיף מטף, אין. כל שיר מספר סיפור אחר לגמרי. קומי: מה מצחיק? שקוראים לכם דץ ודצה, יותר עצוב, לא? מסר חינוכי: משפחתיות וארץ ישראל במקום הראשון.
משפחתיות וארץ ישראל במקום הראשון. צילום: צביקה טישלר
מבולבלת אך דידקטית
הקלטת הבא שמצאה את דרכה לפתחנו הייתה טולי בילבולי עם דנה דבורין. טולי היא ילדה, בובה, מבולבלת ויפה, אבל הבובה לא יודעת לדבר וזו בעיה, כי "לא מספיק להיות בובה יפה. צריך גם לדעת לדבר". הקלטת מצוינת לטעמי. גם דידקטית, גם מוזיקלית וגם מספרת את הסיפור של הקוסם מארץ עוץ רק עם קן המתקן בארץ פטפטת (אל תשאלו מה זה. מי שלא ראה - לא יבין). הילדים ואני מיד התמכרנו, עד כדי כך שבסוף הצפייה הראשונה עברנו מיד לצפייה חוזרת.
מוזיקלי: שירים נעימים וקליטים, מלאים בחרוזים. סיפור: סיפור של טרנספורמציה מבובה מבולבלת לבובה מסודרת. קומי: אני צחקתי וגם הילדים. מסר חינוכי: לימוד חוקי השפה העברית, זכר-נקבה, יחיד-רבים והפכים.
חסר דרמה, אך דוקר
הקלטת האחרונה, שקניתי בשבוע זה ממש, היא "שמוליק קיפוד". מקבץ של שלושה סיפורים, שמשולבת בהם אנימציה: "שמוליק קיפוד", "הלו הלו", "אבא ואורן והצב". בין סיפור לסיפור ישנו שיר ישן ואהוב. הבן שלי מאוהב בקלטת. הבת קצת פחות.
מוזיקלי: שירים שכולנו אוהבים, קלאסיקה. סיפור: לא אחד, שלושה. סיפור: לצערי, זה קצת חסר דרמה במלוא מובן המילה. מסר חינוכי: התובנות הרגילות, שום דבר חדש.
לאט לאט הלכתי והתמכרתי. קלטות החלו נערמות בביתי והיום, כשהילדים שלי משחקים, אני יושב וצופה בכולן, בעיקר ב"פסטיגל על הזמן".
אחרי צפייה לא מבוקרת בכל כך הרבה קלטות, אני יכול לומר ששוק הקלטות בישראל רווי בקלטות, חלקן טובות יותר וחלקן טובת פחות. למרות כל היומרות: מטרתן היא לגרום לילדים שלכם ליהנות. אל תצפו שהן יחנכו את הילדים שלכם. זה התפקיד שלכם.
