שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    חשבון נפש פוליטי: פעם הספיק חופן דולרים
    אולמרט לא לבד - ב-1977 התפטר ראש הממשלה יצחק רבין בעקבות פרשיית כסף לא חוקי. אך להבדיל מאולמרט, רבין לא המתין לחוקרים. איך הפיצו עובדי השגרירות את השמועה על חשבון הדולרים של לאה רבין, מדוע לא פרסם אורי אבנרי את הסיפור ואיך גולדה קשורה לעניין? מסע בנבכי עולם מוסרי אחר

    לאהוד אולמרט יש כמה סיבות טובות לחשבון נפש אישי לקראת יום הכיפורים. הסתבכותו עם מעטפות הכסף של טלנסקי היא רק אחת מהן, אבל הראשונה לחשבון נפש פוליטי. אולמרט איננו ראש הממשלה הראשון בישראל שמתפטר בגלל כסף לא חוקי. יצחק רבין ז"ל קדם לו בממשלתו הראשונה, בגלל חשבון הדולרים שהחזיקה אשתו לאה בבנק אמריקני.

     

    לרבין נתן הבוחר הישראלי הזדמנות שנייה. אלמלא נרצח יתכן שהיה מקבל גם שלישית. לאולמרט לא ישחק המזל הזה, בגלל שחסרים לו אומץ הלב והיושרה הפוליטיים שהיו לרבין בשעת המבחן המוסרית למנהיג. רבין לא המתין לחוקרי המשטרה ולא התפתל בהכחשות אומללות, אלא הסתלק מהבמה למרות שהוחלט להעמיד לדין רק אותה.

     

    "אין מקום להפריד בינינו, אני נושא באחריות כמוה", אמר רבין, ולא נאחז בקרנות המזבח המשפטיות. הוא העביר לשמעון פרס את ניהול הממשלה יחד עם הנהגת מפלגת העבודה והמועמדות לראשות הממשלה אם תזכה בבחירות הקרובות. וזה אותו פרס שהיה אז יריבו המושבע, שר הביטחון "החתרן הבלתי נלאה" בממשלתו, אשר פיגר אחריו בשברי אחוז בבחירת המנהיג במרכז המפלגה. איפה נמצא עוד אנשים כאלה היום.

     

    במהפך של בחירות 1977, חשבון הדולרים של אשת ראש הממשלה היה רק הקש ששבר את גבה של העבודה, והחליף את שלטונה הכמעט נצחי בליכוד. הבוחר מאס בה אחרי מחדל יום הכיפורים ופרשיות שחיתות קודמות, מסעירות פי כמה, שנגעו לכמה מבכירי המפלגה.

     

    צחוק הגורל, אבל לחשיפת חלק מהן, כשנה לפני חשבון הדולרים, תרם ח"כ צעיר ושאפתן מהליכוד, אהוד אולמרט שמו.

     

    אפילו לא כותרת ראשית

    החשבון של לאה רבין נכנס להיסטוריה בהיותו המקרה הראשון בתולדות ישראל של הסתלקות ראש ממשלה מתפקידו, בגלל סקופ עיתונאי שאפילו לא עשה כותרת ראשית. הוא עשה גלים למרות שנקבר בתחתית העמוד הראשון. גישה אופיינית לשמרנות עורכי העיתונים של הימים ההם, שסלדו מרכילות הנוגעת לראשי המדינה.

     

    חלקו השני של הסיפור, שהוליך את בעלת החשבון לבית המשפט, בכלל הוצנע בעמוד פנימי. רק במקרה צדה אותו עינו החדה של היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, לימים נשיא בית המשפט העליון. אלמלא כן, חוקיות החשבון לא היתה נחקרת, כתב אישום לא היה מוגש, וכל פני ההיסטוריה היו אחרים.


    שער "ידיעות אחרונות" לאחר התפטרותו של יצחק רבין

     

    הסקופ רשום על שמו של דן מרגלית, אז כתב "הארץ" בוושינגטון. לימים נודע כי המידע על חשבון הדולרים הגיע שנה קודם לידי יגאל לביב, כתב "העולם הזה", השבועון שהיה אז הכתובת העיתונאית לחשיפת שחיתויות השלטון.

     

    לביב הוביל את הפרסומים שחשפו את הפנים המכוערות של בכירי העבודה, בראשם אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים שהתמנה לנגיד בנק ישראל והסתבך בפרשת שוחד. למרבה הפלא דווקא פרשת החשבון נגנזה שם בקול דממה דקה.

     

    אורי אבנרי, עורך השבועון, הטיף שנים, כמעט בקול יחיד, להסדר מדיני עם הפלסטינים במסגרת שלום כולל עם מדינות ערב. שיחות אישיות שהיו לו עם רבין נטעו בו את האמונה כי מצא פרטנר קשוב לרעיונותיו. אבנרי חשש שחשיפת חשבון הדולרים בשיא פרשיות השחיתות, תפיל את ממשלת רבין ותביא לניצחון הליכוד בבחירות 77'.

     

    השיקול הפוליטי לקדם את השלום הכניע את השיקול העיתונאי של אבנרי הלוחם בשחיתות הפוליטית, שסיסמתו היתה "בלי מורא, בלי משוא פנים". הוא הקדים להזהיר את רבין כי סוד חשבון הדולרים נחשף, ולטובתו כדאי שיסגור אותו מבלי להשאיר לו זכר. רבין העביר את הבקשה לאשתו אבל היא כנראה התעלמה, ולבטח לא נזהרה.

     

    עובדי השגרירות הפיצו את השמועה

    כך נצפתה לאה רבין לרוע מזלה בסניף בנק נאשיונל בוושינגטון, במהלך ביקור רשמי של הזוג רבין בארה"ב במרס 77'. הבנק שוכן בקרבת שגרירות ישראל, ועובדי השגרירות נמנים על לקוחותיו, לרבות השגריר רבין בין 1968 ל-1973. החשבון אמור היה להיסגר לאחר תום כהונתו, כדרישת החוק הישראלי, אך לאה רבין לא באה לשם כדי לסגור אותו.

     

    עובדי השגרירות שהזדמנו לבנק כמוה, עקבו אחר מעשיה והפיצו את השמועה על חשבון הבנק הפעיל. בסוף אותו שבוע היא נלחשה במסיבה שנערכה בבית הנספח הצבאי אלוף אברהם אדן. פמליית רבין כבר הרחיקה לניו-יורק ועמה כתב "הארץ" דן מרגלית. אשתו ליאורה באה למסיבה בגפה וקלטה את השמועה מפליטת פה של איש ביטחון.

     

    ליאורה טלפנה לדן ודיווחה מה ששמעה, שהתלבט מה לעשות בתפוח האדמה הלוהט. אם הסיפור אמיתי הוא ראוי לפרסום. מצד שני, מי אוהב להתעמת עם ראש הממשלה שנודע ברגישותו לפרסומים בענייניו הכספיים? מרגלית ביקש תגובה מדוברו של רבין, דן פתיר, אבל רמז כי "לא יחטט תחת עורו של רבין אם יפרסם הכחשה חד-משמעית ולא ישקר".

     

    פתיר התחמק. תגובה רשמית לא מסר (לימים גילה רבין למרגלית כי בעת ההיא לא רצה לשקר ולכן העדיף לשתוק). מרגלית חזר לוושינגטון וביקש להפקיד בחשבון של לאה רבין צ'ק של 50 דולר. הצ'ק התקבל. מספר החשבון נרשם על גבו והעניק למרגלית אישור לקיומו. אבל במערכת "הארץ" לא התלהבו מהסקופ ולא הבליטו אותו.

     

    מרגלית התעלם מבקשת המערכת להניח לנושא והמשיך לחקור. הוא גילה כי דודהּ של לאה, פרופ' דוד נחמנסון מניו-יורק, הוא מיופה הכוח שלה הממונה על החשבון בהעדרה מארה"ב. מרגלית טלפן אליו, והאיש גילה לתומו כי מסמכי החשבון אכן נשלחים אליו אבל הוא נוהג להשמידם, כי לאה רבין אמרה לו שהיא לא זקוקה להם.

     

    נחמנסון היה מודע לפרסום בישראל אבל לא קשר אותו למרגלית. החלק המשלים הזה של הסיפור, הגורלי בדיעבד, נקבר בעיתון במקום עוד פחות בולט מהפרסום הראשוני וגם לא הדהד כמוהו, למעט הנורה האדומה שהדליק אצל אהרון ברק, היועץ המשפטי לממשלה. ברק החל לחשוד שמדובר כאן בהעלמת ראיות לעבירת מטבע חמורה.

     

    חוקי הפיקוח על מטבע זר אסרו בעת ההיא על תושבי ישראל להחזיק בארץ או בחו"ל יותר מסכום זניח, למעט אם הם עובדים או אנשי עסקים בחו"ל. במסדרונות השגרירות התלחשו על ממדי החשבון של משפחת רבין. האומדנים נעו בין סכום סמלי שנותר מתקופתם בוושינגטון, לסכומים משמעותיים שהצטברו מההרצאות לאחר מכן.

     

    אין מתנדבים

    לביצוע החקירה שדרש ברק לא נמצאו מתנדבים. עצם דרישת היועץ המשפטי הביכה את צמרת הממשלה. החשד הראשוני רמז על חשבון משותף לזוג רבין, אבל לאיש לא היה אז מושג וניסיון מי ואיך מטפלים בראש ממשלה שהסתבך בפלילים. המשטרה היתה עסוקה בחקירות דחופות אחרות, ובממשלה התלבטו אם למנות ועדת שרים או ועדת מנכ"לים.

     

    ברק הכריע בוויכוח. הוא הורה לטפל במשפחת רבין כמו באזרחים מהשורה והתיק עבר לאגף הפיקוח על מטבע חוץ באוצר שטיפל בעברייני מטבע. רובם היו דגי רקק. התיקים נסגרו בתשלומי כופר. הכרישים שהבריחו וסחרו בדולרים שחורים השכילו להתחמק או פעלו בעצימת עין של הרשויות, שהיו מעונינות לשמור על פער יציב בין הדולר השחור לשער הרשמי.

     

    אבל גם באוצר לא רצו להתעמת עם ראש הממשלה. היועצים המשפטיים התחמקו אחרי הטראומה שסחבו מתקופת גולדה מאיר. היא אילצה אותם לסגור תיק חקירה של איש ציבור, שנפתח על סמך הלשנה שהוא מחזיק חשבון דולרים שמן, אותם גבה מתרומות שאסף בחו"ל. גולדה חששה שפרסום החקירה ימוטט את מערך איסוף התרומות לישראל, וציוותה לסגור עניין בכופר של לירה אחת.

     

    על צו הכופר המגוחך החתימו את סגן היועץ המשפטי של אגף הפיקוח, עורך דין צעיר וחסר ניסיון. אריה מינטקביץ חתם על הטופס בהכנעה וברגשות מעורבים. הטיעון של גולדה לא נשמע לו מופרך, אבל העסקן שלא נענש נחרט אצלו כסמל לשלטון מושחת, והוא נשבע שלעולם לא ייתן לו יד. ב-1977 הפילו עליו את תיק רבין, שוב כברירת מחדל נוחה לביטחונם של הממונים עליו. הוא ראה בתיק הזדמנות להוכיח את האני מאמין שלו.

     

    לחקירת הנפשות הפועלות קדמה חקירה סמויה בארה"ב. זו העלתה כי החשבון של הזוג רבין בסניף הבנק בוושינגטון אמנם נסגר ב-1973 לאחר עזיבתם, אבל לאה רבין פתחה חשבון על שמה בסניף הבנק בניו-יורק, עם ייפוי כוח לפרופ' נחמנסון לטפל בענייניו. בחשבון הזה הצטבר סכום של עשרות אלפי דולרים. מהסניף בוושינגטון היא יכלה להמשיך להוציא ולהפקיד כספים.

     

    המידע התקבל בירושלים באנחת רווחה. הוא חסך לפחות את אי הנעימות הכרוכה בחקירת ראש הממשלה. מאחורי הקלעים גברו הלחצים של שר האוצר יהושע רבינוביץ על אהרון ברק להסתפק בתשלום כופר. אבל ברק כבר אימץ את חוות הדעת של מינטקביץ לחקור רק את לאה רבין, כמו שקיבל לאחר מכן את המלצתו להגיש נגדה כתב אישום.

     

    חקירתה התקיימה במשרדו של עורך דינה משה אלכסנדרוני. היא באה לבדה. מינטקביץ מסרב לשחזר את פרטי החקירה. מי שעקבו אחריה סיפרו שמינטקביץ הציג שאלות מהכתב והיא השיבה במשפטים יבשים ובקוצר רוח. לא היה טעם להכחיש את העובדות שהוצגו. בתום משפטה הקצר היא שילמה קנס של 250 אלף לירות (כ-42 אלף דולר באותה תקופה).

     

    חודשים ספורים אחר כך נחשד גם אבא אבן בהחזקת חשבון דולרים. מינטקביץ ניגש לחקירתו בטוח יותר בעצמו. אבן טען שהחזיק את הדולרים בהיתר רשמי. מינטקביץ לא הסתפק בהכחשה. הוא חיטט בארכיונים וחקר את מזכירותיו של אבן. ההיתר לא נמצא, וברק סגר את התיק בהנחה שאבן, כאישיות בינלאומית, פעל בתום לב שהיה לו היתר.

     

    הדמיון בין רבין לאולמרט

    מינטקביץ יצא נשכר מפרשיות הדולרים של רבין ואבן. חקירותיו עשו מוניטין ליושרתו, שיטותיו היסודיות ובמיוחד לנחישותו בהתמודדויות ללא מורא עם חזקים ממנו. כישוריו שדרגו את מעמדו באוצר. כשהתמנה ליו"ר רשות ניירות ערך, הוא היה הראשון שהעניק למוסד שיניים חדות ונהפך לאימת הבורסה ושוק ההון.

     

    יצחק רבין בישר לעם ישראל על החלטתו לפרוש מהנהגת מפלגת העבודה כמועמד לראשות הממשלה בבחירות 77', בשידור טלוויזיה דרמטי שנקבע לחצות ליל ה-7 באפריל. הוא דחה את הבשורה כי היה חובב ספורט שלא רצה להחמיץ את שידור משחק הגמר של מכבי באליפות אירופה בכדורסל, ובעיקר לא לקלקל לעם ישראל את החוויה.

     

    רבין הרבה לשחק טניס. הוא היה משוגע לספורט לא פחות מאהוד אולמרט. אבל בעניין הזה מתחיל ומסתיים כל הדמיון ביניהם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ח"כ צעיר ושאפתן. אולמרט ב-1977
    צילום: סער יעקב, לע"מ
    הכהונה הסתיימה, החשבון לא נסגר. יצחק ולאה רבין בבית הלבן
    צילום: סער יעקב, לע"מ
    צילום לע"מ
    גם הוא נחשד. אבא אבן
    צילום לע"מ
    מומלצים