זה היה רק משחק של החבר'ה, משחק השמות
ידעתי שזה לא יהיה קל. שמות כמו חווה, חדווה, חיה, חבצלת וחנה לא היו פופולריים בקרב חילוניות מתחת לגיל 40, ואני מתחתי את קו הגבול שלי ב-29 וחצי. התחרות היתה צמודה, ורועי המדורג שני היה מעט יותר גבוה ממני וגם נאה יותר. הייתי מוכרח להסתמך על החוש השישי ועל הקסם האישי שלי. סיפור
"לי חסרות עוד א', ל', ו', ב', ס' וק' ", אמר אריאל בהבעה של ייאוש שקט. האמת היא שעם שם כמו אריאל אהרונובסקי לא היה לו הרבה סיכוי לנצח מלכתחילה, אבל החבר'ה פירגנו לו על ההתקדמות. "רגע, מותר שמות לועזיים?", שאל פתאום. "בטח, אם יש לך", עניתי. "אה, אבל רייצ'ל זה ב-ר' ", אמר בדכדוך.
הבא בתור היה רועי. "אני צריך להשלים ש' ופ' וזהו", אמר בגאווה. מצבו היה טוב משזכרתי והוא סיכן את ההובלה שלי, אליה הגעתי בזכות עבודה קשה, התמדה והרבה זיעה. "ומה איתך, אביש?", שאלתי. לאבישי היו חסרות ארבע אותיות, מה שקבע סופית את סדר התחרות.
"תורך, זיו", אמר לי אבישי. "לי", הכרזתי בחיוך שבע רצון, "חסרה רק ח' וזהו". השלושה עיכלו לרגע את מה שאמרתי, ואז רועי שאל בזהירות, כדי לא לפגוע, אם אני בטוח.
התחלתי למנות על אצבעות יד ימין: "זוהר, יעל, ורד, איילת, יערה", ויד שמאל, "נועה, ויקי, ענבל, מיטל". רק הזרת השמאלית נשארה כפופה. "זיו אחינועם...", מלמל לעצמו אריאל, האיטי של החבורה, בעוד שני האחרים משלימים עם מיקומם. "וואלה אחי, אתה צריך רק עוד ח' וזהו".
ידעתי שזה לא יהיה קל. אחרי הכל, שמות כמו חווה, חדווה, חיה, חבצלת וחנה לא היו פופולריים בקרב בחורות חילוניות מתחת לגיל 40, ואני מתחתי את קו הגבול שלי בגיל 29 וחצי. התחרות היתה צמודה, ורועי המדורג שני היה מעט יותר גבוה ממני וגם נאה יותר (על פי טעמם של אנשים מסויימים). הייתי מוכרח להסתמך על החוש השישי ועל הקסם האישי שלי כדי לקטוף את המקום הראשון הנכסף.
אחרי שסוכם סבב העדכונים ישבנו וקישקשנו אל תוך הלילה על בחורות, אופנועים, משחקי אן.בי.איי ובחורות. כשסיימנו להעלים משולשי פיצה ולרוקן פחיות בירה נעלנו את הישיבה השבועית של "האגודה למען שוויון לנשים" (מטרתנו: לתמוך בכך שכמה שיותר נשים יהיו כמה שיותר שוות) והתפזרנו לדירות הרווקים שלנו.
ישבתי ונרקבתי מול סרט אקשן גרוע, כשהסלולרי שלי הבהב עם סמס חדש מרועי: "אחי, יש שירן אחת אצלי בסלון, ואני הולך לסגור איתה פערים".
בן של אלף זונות. ידעתי שאני חייב לפעול, ומהר.
מקלחת זריזה, החולצה הטובה שלי, הג'ינס החדשים מעל תחתוני המזל, שפריץ של האפטרשייב היקר והחוצה. יצאתי לציד.
הפאב השכונתי מתחת לבית לא היה יעד אטרקטיבי במיוחד - אחרי שנתיים הכרתי שם כבר כמעט את כל הפרצופים והשמות. הייתי זקוק למשהו אחר.
אזור הקרבות הבא שחשבתי עליו היה דאנס-בר חדש וטרנדי שעדיין לא יצא לי לבחון, במרחק הליכה מהדירה שלי. קהל קטן התגודד ליד הכניסה, אבל בזכות הפרצוף האשכנזי שלי וקצת חוצפה הצלחתי לעבור את הסלקציה בשתי דקות ונכנסתי פנימה.
צפוף, רועש ומחניק מסיגריות, בדיוק כמו שאני אוהב. המקום היה הומה אדם ואחוז הבחורות היה גבוה - סביבה עתירת מטרות, ואני חמוש ומצוייד.
זה מתחיל במבט. היא מסתכלת וגם אני. מי ישפיל עיניים קודם? ברור שהיא, אני לא חדש בעסק. סגרתי את המרחק בינינו.
"היי, תקשיבי, זה ממש מביך שאת נועצת בי מבטים ככה, כמו איזו חתיכת בשר", אמרתי.
גבירותיי ורבותיי, יש לנו חיוך.
"אתה חמוד", היא אומרת בקול חמוד.
"חמוד זה סנאי... תגידי חתיך, תגידי מסוקס. לא חמוד".
הפעם היא צחקה, וחשדתי שהיא קצת שיכורה. "לא, אתה חמוד סקסי...".
נו, מילא. "איך קוראים לך?"
"רעות". אחחח, רעות, זה לא טוב.
"טוב, רעות, תקשיבי, חברים שלי בדיוק הולכים הביתה... אז אולי תתני לי את המספר שלך ונדבר?"
היא רשמה את המספר שלה על מפית, קיפלה לחצי והגישה לי אותה אחר כבוד. אולי תזכי להרטיב את הסדינים שלי בהזדמנות אחרת. נשיקה על הלחי - ולהמשך החיפושים.
סובבתי אחריה את הראש, ולפתע התנגשתי במישהי
חמודה בשעה שלוש. "היי, מה שלומך הערב?", חייכתי אליה. היא חייכה חיוך מאופק אבל המשיכה ללכת. סובבתי אחריה את הראש, ולפתע התנגשתי במישהי. לגמרי בטעות. "אחח, תסתכלי לאן שאת הולכת!" תפסתי אותה בהפתעה.
"מה, אבל אתה התנגשת בי!"
"את צודקת, אבל זו לא אשמתי – כוח בלתי נראה משך אותי אלייך".
היא גיחכה.
"יש לך בעיה?", שאל אותי המתאבק לשעבר שהגיח פתאום והניח יד מגוננת סביבה.
"לי? ממש לא..." אמרתי. "רק שאלתי את החברה שלך אם אתה פנוי", קרצתי לו.
הוא עשה פרצוף מבועת ונסוג ממני, מושך אותה אחריו.
בחורה יפהפיה ובחורת-הלווין המכוערת שלה עמדו ועישנו ליד השירותים. "ערב טוב, בנות", פתחתי בקול השדרן שלי. "אני מההנהלה, והערב יש לנו תחרות בה ניתן לזכות בפרסים", אמרתי בפ"ה רפה. "האם שמהּ של מישהי מכן, עלמות חן, מתחיל באות ח' במקרה?". הסתכלתי לכיוון היפה, אבל היא שתקה ונשפה עשן.
"זאת נוגה, ואני יעל", אמרה לי חברתהּ בעיניים עוגבות. "אבל אתה יכול לקרוא לי 'חמודה שלי', אם זה עוזר לך".
לא הייתי קורא לך אפילו אם היה מעורב בעניין פרס כספי.
פילסתי דרך לבר העגול, נדחקתי ליד מישהי שחיכתה לקוקטייל והזמנתי בירה. דווקא חמודה. "היי, אני בא לפה הרבה", גיששתי.
היא זרקה מבט ואז גילגלה עיניים, עשתה פרצוף של גועל ושירבבה את קצה הלשון בין השיניים. מכוערת מגעילה. וגם שמנה.
רק כשהברמן חזר עם הגולדסטאר שלי זיהיתי אותו - אלון המאגיסט. אוי, כמה שאני שונא אותו. "אהלן, איש, מ'מצב?" "אחלה, איך אצלך?", החלפנו את הברכות המקובלות ועוד קצת קישקושים, ולפתע הבזיק לי רעיון. "תגיד", חקרתי אותו, "אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל יש סיכוי שאתה מכיר כאן בחורה שהשם שלה מתחיל באות ח'?"
הוא בחן אותי לרגע, ואז חייך במלוא שיניו. "זה יום המזל שלך, אחי", אמר והצביע לעבר בלונדה חמודה שישבה לבד בשולחן פינתי. "זאת חלי אייזנברג, אתה יודע – הבת של...", הנהן לעברי. "היא אחת מהקבועות פה. מגיעה כל ערב". נפרדתי לשלום וחתרתי למגע.
נראה היה שחלי נמצאת שם לבד, למרות שאולי היא פשוט חיכתה שאיזו חברה תחזור מהשירותים. צפיתי בה כשמישהו ניגש אליה ונשען על השולחן. הוא שואל, היא עונה. היא שואלת, הוא עונה. היא מאבדת עניין. הוא מהסס והולך. לוזר.
הלכתי בנונשלנטיות לשולחן והתיישבתי לידה. לקחתי שלוק מהבירה לפני שהקדשתי לה תשומת לב. "היי, מצטער שחיכית כל כך הרבה. לקח לי קצת זמן להגיע, אבל עכשיו אני כאן", צעקתי מעל המוזיקה.
היא בחנה אותי בביקורתיות. "למה אתה מדבר כל כך חזק?", היא שאלה.
"אני?", התפלאתי, "למה את שומעת כל כך חזק?".
היא חייכה.
"איך קוראים לך?", רציתי לוודא.
"חלי", חיוך ועפעוף, "ואיך קוראים לך?", שאלה אותי.
"אני זיו". הושטתי יד ללחיצה, והיא לקחה אותה.
"נעים מאוד זיו", גלגלה את השם שלי בפה שלה, ואני ניצלתי את ההזדמנות לעשות לה עוד יותר נעים באמצעות עיסוי-זיו המפורסם של גב היד שלה. היא לא משכה אותה בחזרה.
בחנתי את הכוסות הריקות על השולחן – הבחורה יודעת לשתות. "אז, אההה... את פה לבד?"
"אני פה לבד", אישרה, "ואתה?"
הנהנתי. היא לא נראתה שיכורה, אלא מתגרה. "אז מה מקום כזה עושה מסביב לבחורה כמוך?", שאלתי בחיוך הממזרי ביותר שהצלחתי לגייס. היא משכה את היד השנייה שלי אל המותניים שלה ומבלי להתיק את עיניה מעיניי אמרה: "תזמין לי חשבון ותגלה".
שמעתי את האוברדרפט שלי נאנח במחאה
הזמנתי לה חשבון וגם שילמתי את החשבון (כל הכוסות הריקות באמת היו שלה). השארתי 250 שקל (לא כולל הטיפ, שגם אותו נתתי) על מגוון קוקטיילים עם שמות מפוצצים ושמעתי את האוברדרפט שלי נאנח במחאה. התחלנו לפלס דרך לכיוון היציאה, היא לפני ואני אוחז במותניה, ודמיינתי את הכבוד וההערצה שאזכה להם בקרוב משלושת חברי האגודה האחרים, שלא לדבר על כך שהם ישלמו על הבירות שלי במשך שנה שלמה.
אוויר הלילה התל-אביבי היכה בנו במלוא לחותו כשיצאנו מהפאב הממוזג. "אני גר ממש קרוב", לחשתי לה באוזן והתחלתי למזמז אותה כהכנה לאחר-כך. הטיזרית נשכה לי את השפה התחתונה, לרגע הרגשתי כמו דג שנתפס בקרס. כמה דקות מאוחר יותר כבר היינו מתחת לבנין שבו גרתי, והיא חיבקה אותי מאחור בזמן שפתחתי לנו את הדלת.
ברגע שהדלת נטרקה מאחורינו היא לקחה פיקוד. היא דחפה אותי בברוטליות לחדר השינה, זרקה אותי על המיטה וטיפסה עלי. ידיה היו בכל מקום, ואני שכבתי נוהם מהנאה כשהיא החליקה את ציפורניה על החזה שלי. היא הסירה רק את פריטי הלבוש ההכרחיים משנינו במשיכות חזקות ובלי גינונים מיותרים פשוט זיינה לי את הצורה.
היא רכבה עלי בפראות, ידיה על החזה שלי, עוד ועוד ועוד. זיעה דקה פרצה בו-זמנית מכל הנקבוביות שלי, ואז היא קימרה את הגב שלה לאחור רגע לפני שגמרה בקול ששון וקול שמחה. שניות ארוכות נשארנו ללא תנועה, מתנשפים. ניצחון!
אפילו לא חיבוק. ללא ספק - הסטוץ המושלם
בדיוק כשהתחלתי לחשוב שהערב הזה לא יכול להיות מוצלח יותר, היא קמה והתחילה להתלבש. אפילו לא חיבוק. ללא ספק - הסטוץ המושלם. שילבתי ידיים מאחורי העורף והתמתחתי על המיטה באנחה של עונג כשחיוך חתולי מרוח על פניי ובהיתי בה נועלת את המגפיים מבעד לעיניים חצי עצומות.
היא התקרבה אל המיטה ונעמדה לידי. "מה אתה כבר כל-כך מאושר?", שאלה אותי בשעשוע.
"כי הרגע זיינתי בחורה סקסית לאללה", אמרתי לה.
החיוך שלה התרחב. "את מבינה, זה סוג של משחק שאנחנו משחקים בחבר'ה... הראשון שיצליח לאיית את השם שלו עם השמות הפרטיים של בחורות שהוא שכב איתן ינצח. שם המשפחה שלי הוא אחינועם, ואת עזרת לי להשלים את הח', האות האחרונה".
התכוננתי לתגובה נדהמת, כועסת, נעלבת. אבל היא רק המשיכה לחייך. "זיו...", היא גילגלה את השם שלי בפה הנהדר שלה, ואז צחקה. "אתה טועה".
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שחלי הוא רק שם חיבה. בתעודת הזהות קוראים לי רחל. אז אני חוששת שלא ניצחת במשחק הקטן שלכם אחרי הכל".
החיוך שלי נעלם.
"אבל אני, לעומת זאת", אמרה וחייכה חיוך של טורפת, "דווקא כן ניצחתי, בזכותך". עיניה נצצו בקור. "כי כל מה שהיה חסר לי בשביל לאיית 'אייזנברג' היה הז' שלך!".
טריקת הדלת הדהדה הרבה אחרי שהיא הלכה.
"חמוד זה סנאי... תגידי חתיך, תגידי מסוקס. לא חמוד"
צילום: index open
מומלצים
