יהי רצון מלפניך: צרור ברכות לרווקים ורווקות
הברכה המקובלת היא שנה מתוקה כדבש. אני לא מבינה למה לאכול דבש כשאפשר לאכול שוקולד, ומשום מה אף אחד לא מאחל לי "שתהיה לך שנה מתוקה כמו פרלין של גודייבה". אבל למה להיות קטנונית? שתהיה שנה מתוקה, במינונים נכונים
ומחר עוד יום שממרומיו נראה למרחק" (שמרית אור)
ראש השנה אצל רוב האנשים הוא זמן לחשבון נפש, שאלת שאלות ועריכת מאזנים, אבל גם לקבלת החלטות לקראת השנה החדשה. זה הזמן להרכיב את המשקפיים הוורודים ולהתחיל את השנה החדשה ברגל ימין (אצלי היא נעולה מגף זהב, אבל שכל אחד ראוי שיבחר מה שמתאים לו). מכל הלב של גולדי, קבלו שלל ברכות לשנה החדשה:
"יהי רצון מלפניך... שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
אני יודעת שהברכה המקובלת היא שנה מתוקה כדבש. באופן אישי אני לא מבינה למה לאכול דבש כשאפשר לאכול שוקולד, אבל משום מה אף אחד לא מאחל לי "שתהיה לך שנה מתוקה כמו פרלין של גודייבה", או "שתהיה לך שנת עוגת טריקולד משובחת". אבל למה להיות קטנונית? שנה טובה ומתוקה, במינונים נכונים. יש מקום לכל הטעמים, החמוץ, המלוח, כשמהטעם המר אפשר לנסות להימנע, אבל לא חייבים להיבהל ממנו. כי בסופו של דבר הזוגיות האמיתית, המתנהלת במציאות ולא בסיפורי האגדות, היא כזו שטועמת מכל הטעמים.
למרות שידידי אומר: "מיותר מדי דבש מקבלים צרבת", נאחל לכל אחד למצוא לעצמו אהבה טובה ומתוקה.
"יהי רצון מלפניך... שנהיה לראש ולא לזנב".
מין טוב הוא כמו צנצנת דבש - יכול להיות מתוק כאילו כיכבתם בסצינה של דניאל סטיל, או דביק (בעיקר אם המזגן לא עובד) מהסוג שמביא זבובים לא רצויים. מין טוב, בכל מסגרת של יחסים, ישדרג את השנה כאילו הייתם פו הדב המחזיק בצנצנת הדבש.
כמובן, הברכה המושלמת תהיה כזו שתאחל שהראש הגדול והראש הקטן (בלי להעליב אף אחד) יהיו על אותו אדם ויתפקדו בסינכרוניזציה מוצלחת, כזו שתגרום לשכנים לרצות למכור את הדירה שלהם בגלל הרעש שאתם עושים.
אז שלא להכביר במילים, אפשר פשוט לאחל: שנהיה לראש המיטה ולא למרגלותיה.
"יהי רצון מלפניך... שירבו זכויותינו כרימון".
אם אנחנו רווקות ורווקים, הזכויות שלנו הן לצאת לדייטים ולהישבע זו הפעם האחרונה, להתלונן על זה שכל מי שמתחיל איתנו הוא ערס אנאלפבית, לרטון על אתרי היכרויות נלוזים שמלאים בזייני שכל (אפילו בזיינים מוצלחים כבר אי אפשר להיתקל שם...). יש עוד זכויות, כמו לישון לילה שלם בלי תינוק שמתעורר, להיות ספונטני כי אין מי שתלוי בך ולעשות שופינג מטורף בלי לשמוע "כמה נעליים אשה כבר צריכה?".
ובכל זאת, אני מאחלת לוותר על הזכויות האלה ומחליפה ל: שירבו מחזרינו כרימון.
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
עכשיו שכל בחורה תלך למראה ותסתכל על בבואתה: לפעמים אנחנו האויב הגדול של עצמנו. בהקשר הזה אני מאחלת קבלה עצמית טוטאלית של כל אחד את עצמו.
ובמה עוד הדברים אמורים? לרווקים יש "אויבים" נוספים שמזכירים להם בלי סוף את רווקותם: הנשואים הממורמרים בנישואיהם שמנסים להשמיץ את מוסד הרווקות רק כדי שיהיה מי שיסבול איתם. המוכר במכולת שכל שישי שואל מחדש איך עוד לא נמצא הבחור שיסחוב את שישיית המים כי זה לא תפקיד של בחורה, ואפילו נהג האוטובוס שאומר מדי בוקר: "יפה כמוך, איך בעלך לא מפחד לתת לך לצאת מהבית". מובן שאי אפשר לשכוח את הדודות המצקצקות ובלי לומר מילה מבטן מסגיר את "עד שתתחתני אני אגיע לקבר, אז בשביל מה התאמצתי למצוא תיק תואם לכובע הנוצות אם לא לחתונה שלך?". כל אלה לא חייבים ממש להסתלק, הם פשוט יכולים להגיד את הכל רק אחרי שאני מסתלקת מטווח הראייה שלהם.
אז ליתר דיוק אפשר לאחל שאם לא תסתלק לה הרווקוּת, יסתלקו אלה שמזכירים אותה כל הזמן.
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתיקרע רוע גזר דיננו...."
רוע גזירה? ובכן, ברוח האופטימית שמביא החג אני מסרבת לחשוב על רווקוּת כעל גזירה רעה. מה כן יכול להיחשב כך מבחינתי? לדוגמה, דייט גרוע שבסופו כל מה שמתחשק לעשות זה להצטרף למנזר השתקנים ולעבוד את האל עד יום מותי. גזירה רעה יכולה להיות גם מין מזדמן שהחל בקול תרועה רמה ונגמר ב...נו... לא בגמירה. ועוד כהנה וכהנה גזירות: בחורים שנראים מבטיחים אבל מבטיחים רק את מקומם לעצמם, בחורות כוסיות בבר השכונתי שגורמות לאותם בחורים לא להבטיח כלום, טיימינג לא מוצלח שברגע שאת ירדת למכולת הוא חזר מטיול עם הכלב ולא נפגשתם, כבל של חברת חשמל שהתקלקל שבגללו לא היית מחוברת לאתר היכרויות בזמן שהבחור שלך בדיוק חיפש אותך. ועוד כהנה וכהנה גזירות שהופכות את הרווקוּת לדין הנתפש כגזירה רעה.
אם כן, לא נותר לאחל שלמרות כל אלה, יתקיימו דייטים טובים, שגם אם לא יולידו זוגיות, לפחות יולידו ערב נעים או היכרות טובה עם אדם חדש, או סתם יענה על האיחול הקודם הקשור לראש. כי אחרי הכל בדייט טוב אמורים לפרוח, ולא לברוח.
"שהחיינו"
ברכת "שהחיינו" מלווה בדרך כלל בנשיאת עיניים למעלה ליושב במרומים, ואם את ממש פולניה אמיתית מייד-אין-וורשה, גם בספיקת ידיים שכל תושבי השכונה ישמעו.
אני מאחלת לכל הסבתות שיגידו את הברכה הזו השנה. כשמדובר בסבתא שלי מדובר בברכה שתיאמר לאו דווקא בזמן שתקבל הזמנה לאירוע באולמי-שמלת-פאייטים באחת הפריפריות, אלא בשל האבק שהיא תפסיק לנקות פעמיים בשבוע מהנדוניה שלי. כן, אני מתהדרת בנדוניה שכוללת לא פחות מסט סירים, מחבת טפלון וסט מצעים עם דוגמה פרחונית מזעזעת. יש גם מגבות בצבע פסטל (כשחושבים על זה, פלא שלא מצאתי בעל?).
לכבוד ראש השנה אני מקווה שברכת "שהחיינו" תישמע בבתים רבים, כל אחד ואחת בקונוטציה שהוא או היא מאחלים לעצמם.
"כל שנה מתחילה בסימן שאלה ואנחנו נמצא לה תשובה" (עמוס ברזל)
אז שנה חדשה תכף מתחילה. כמו כל דבר חדש, זה יכול להיות מרגש ומפתיע, או מאיים ומפחיד. מאחלת לכל אחד שיבחר באפשרות הראשונה. כי אחרי הכל, אופטימיות היא לא מילה גסה.
