שתף קטע נבחר
צילום: index open

לא התגעגעתי אליה, אלא למה שהיא ייצגה

לא משנה כמה שמחתי במה שיש לי, בהתעסקות בעניינים הרבים והתחביבים שפיתחתי, לא משנה מה עשיתי או עם מי הייתי - היא עדיין היתה שם, בפינה חשוכה במחסן אפרורי בתת מודע שלי. מחכה והורסת לי את הניסיונות לקשר חדש. לא עוד

התגעגעתי.

 

עברו בדיוק שנתיים, וזה מה שגורם לי לכתוב את המילים האלה. אף פעם לא חשבתי שבקצת פחות מחודשיים אוכל למצוא את כל מה שחיפשתי בבחורה. ויותר מזה, שאבין, אדע ואקבל את זה. לא חשבתי שארגיש ככה מעולם.

 

רצה הגורל ודרכינו נפגשו חודשיים לפני פרידה ידועה מראש. בתמימותי חשבתי שזה יהיה כיף, חודשיים לא מחייבים של סקס, הנאות חומריות ושיחות מעוררות. לצערי, התאהבתי.

 

לא אמרתי את זה במילים, אמרתי את זה במעשים. בחיבוקים, בליטופים, בשפת גוף ובחיוכים. בשיחות על מה יהיה אחרי. ביטאתי אהבה כמו שאף פעם לא ביטאתי. ואחרי חודשיים היא טסה לה.

 

עברו שלושה חודשים של התכתבויות אינטנסיביות, שיחות טלפון והרבה כוונות. ביקור קצרצר במולדת, ביקור קצרצר אצלי. "שמע, הציעו לי עבודה, הרבה כסף, זה יהיה להרבה זמן".

 

הרבה זמן...

 

"אבל למה קשה לך? הרי ידעת שזה ייגמר. איך הרשית לעצמך להיקשר ככה? אתה לא בסדר".

 

לא בסדר? אני? אני באמת מתנצל.

 

היא הוסיפה "אל תכעס".

 

לא כועס, מאוכזב. אי אפשר לכעוס עליה. רוצה להיפרד, או לפחות להגדרתה אין ממה להיפרד, יש מה להפסיק. אז הפסקנו. שבועיים אחר כך היא טסה לה לחיים חדשים. פה ושם שיחות קטנות והתכתבויות קטנות. משתדל לא לחשוף רגשות יותר.

 

אחרי שלב האכזבה הגיע שלב הכעס, אבל עדיין אתה משתדל לא להישמע קטנוני ולא להראות את מה שהצטבר בתוכך. החיים הרבה יותר קלים מבעד למסך מחשב.

 

עונה בנונשלאנטיות, "סתם, איזו בחורה... ממש בקטנה"

שואלים אותך לשלומך, החברים, המשפחה, אנשים שרק הכרת. מה יש לענות על זה? נשבר לי הלב? רמסו אותי? אז אתה עונה בנונשלאנטיות, "סתם, איזו בחורה... ממש בקטנה, אין מה לדאוג". בתוך תוכך אתה רוצה להצטנף בתנוחת עובר במיטה ולזנוח את העבודה והלימודים החדשים. אין לך כוח לכלום. אבל אתה ממשיך כמו זומבי. לא מרגיש יותר מדי טעם לזה, אבל ממשיך בכל זאת.

 

ככה עבר לו הזמן. יום אחרי יום וחודש אחרי חודש.

 

בכל הזמן הזה הייתי עם מספר בחורות, ואפילו היו לי כוונות רציניות לאחת מהן. אבל לא משנה כמה הדחקתי אותה מהמחשבות שלי, לא משנה כמה שמחתי במה שיש לי, בהתעסקות בעניינים הרבים והתחביבים שפיתחתי, לא משנה מה עשיתי או עם מי הייתי - היא עדיין היתה שם, בפינה חשוכה במחסן אפרורי בתת מודע שלי. מחכה. מחכה והורסת לי את הניסיונות של קשר חדש.

 

היא ניסתה ליצור קשר במין צעד לא מחייב

אחרי כל הזמן הזה, היא חזרה. ניסתה ליצור קשר במין צעד לא מחייב. סתמי. זה היה סתם. בהחלט סתם. לא הרגשתי כלום. התברר שהיא הגיעה כבר לפני כמה זמן. אפילו לא כעסתי על כך שלא ידעתי על זה. אחרי שנודע לי, באחד מאתרי הריגול הפופולריים בימים אלה, הסתכלתי על תמונות שלה. לא הרגשתי כלום. התמונות לא עוררו בי שום דבר. כל זה, אחרי שבאופן שיטתי התחמקתי מהתמונות האלה ומהפרטים שלה במשך שנתיים, רק כדי לא לעורר את השדים של העבר. אין יותר קטנוניות, אין רצון להכאיב לה. זה פשוט עבר לי מעל הראש.

 

בכל הזמן הזה, שרץ-חלף לו במהירות הבזק, לפחות במבט לאחור, גדלתי, התבגרתי ויותר מכל הבנתי משהו על עצמי:

 

לא התגעגעתי אליה, התגעגעתי למה שהיא ייצגה.

 

התגעגעתי להרגשה הזו של לרצות לקום בבוקר עם פנים מחייכות לידי, פנים שאומרות "בוקר טוב" רק במבט.

 

התגעגעתי לנגיעות המחשמלות שאומרות "אני רוצה אותך". עכשיו , מחר ולנצח.

 

התגעגעתי להתכרבלות מול הטלוויזיה מבלי לדבר.

 

התגעגעתי לליטופים בלילה עד שאחד מאיתנו נרדם.

 

התגעגעתי לחשיפה הזו, של מישהו שאתה יכול להיפתח אליו. לדבר על הכל.

 

התגעגעתי לאהוב.

 

עכשיו, אחרי שבועיים מההבנה הזו, אני כותב את המילים האלה. זה מכתב פרידה. טאטאתי את הזכרונות הטובים-רעים אל מתחת לפני השטח ומרחתי חיוך על הפנים. הפעם חיוך אמיתי.

 

עכשיו, אני באמת פנוי לקשר. רגשית, פיזית ומנטלית. הבאה בתור תזכה.

 

אני ממשיך הלאה, היי שלום.

 

שנה טובה של התחלות חדשות!

 

האימייל של א.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הרי ידעת שזה ייגמר. איך הרשית לעצמך להיקשר?
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים