שתף קטע נבחר

"ילדים שבאו מהגיהנום אל גן עדן"

מתוך סיוט, מתוך גיהנום, של חיים בבית שהזיק להם, של מצב חירום שבו הם בסכנה קיומית - מגיעים ילדים לבית משפחת קלט חירום. צופית גרנט ביקרה בגן העדן הזה

"אנחנו אנשים שכל הזמן מקטרים: זה לא טוב, ההוא לא עושה. את שומעת על מישהו שמכה ילדים, מישהו שרוצח - איפה אנחנו? מה אנחנו עושים בחברה כדי לשנות?" אומרת ב', אם אומנת במשפחת קלט חירום במרכז הארץ. ב' מגדלת בביתה חמישה ילדים שהוצאו מבית הורים בצו בית משפט. "יש לנו שלושה ילדים ואחרי שהם עזבו את הבית, רצינו לתת, לעזור, לעשות. הרגשתי שלתרום כסף זה לא מספיק. הרגשתי שהלב מתפוצץ. רציתי לתת מעצמי".

  

 

את הדברים הללו מספרת ב' לצופית גרנט, שבאה לבקר בבית במסגרת פרויקט ynet: "הילדים של כולנו". "הסיבה שאני הגעתי למקום שבו אני לא שורדת - אני חיה, אני יודעת לחיות טוב - זה בזכות זה שתמיד היו לי משפחות שאימצו אותי, כמו הדודים שלי", נזכרת צופית בזמן שהיא מאכילה את אחד הילדים.

 


 

"מאחר וגדלתי מגיל מאוד צעיר בלי ההורים שלי, באופן הכי טבעי, למרות שהיו לי הורים, המסר שלי הוא שמשפחה אומנת יכולה להכתיב את המשך ההישרדות של הילד, את הבחירות שהוא יעשה בעתיד. ילד שנפגע, בכל אספקט שאנחנו מדמיינים, ובסופו של דבר מגיע למשפחות קלט שיש בה המון חום ואהבה ובסיס של מה שהורים צריכים לתת וילדים צריכים לקבל - זה יכול להיות בעצם הדבר שבונה את האישיות של הילד להתפתח נכון".

 

"משפחת קלט היא משפחה שקולטת אליה בכל שעות היממה ילדים במצבי חירום, הנמצאים בסיכון מידי, כאלו שנפגעו בתוך משפחתם או שהוריהם אושפזו או נאסרו", מסבירה אורית שלום, עו"ס קלט בעמותת "אור שלום". "המשפחות קולטות עד חמישה ילדים, השוהים בבית עד שנמצא להם פתרון ארוך טווח, כמו משפחת אומנה או מישהו ממשפחתם הביולוגית".

 

הילדים של כולנו:

 

"אחרי שהחלטנו להיות משפחת אומנה", ממשיכה ב' לספר. "התחילו לדבר איתנו על להיות משפחת קלט. בהתחלה נבהלנו. זה לא ילד אחד שאת נקשרת אליו ומשנה את ההרגלים שלו. זה ילדים שכל הזמן הכול משתנה אצלם. הם באים עם הרגלים מהבית ועד שאת מסדרת אותם - הם עוזבים אותך. ידענו מראש שלזה אנחנו נכנסים. אני נקשרת מאוד לכולם וקשה לי להיפרד, אבל יש איזה סוויץ בראש שאני ובעלי עושים - כשאנחנו יודעים שילדים באו מגיהנום ואנחנו שולחים אותם אחר כך למשפחה אומנת טובה.

 

"זה שינה לי את החיים" מספר ד', אב המשפחה. "יש יותר עבודה קשה, אבל הסיפוק שמתלווה לזה הוא דבר אדיר. אי אפשר להשוות אותו - לא לכסף, לא לכלום. זה אהבה, אהבה לילדים. לא ידעתי שאוכל להיקשר לילד שהוא לא נכד שלי. זה דבר שממלא את הבית בצחוק, בכיף. אני לא יודע אפילו מה הסיפור שלו. זה לא מעניין אותי. הילד הזה היה במצב שהיו צריכים להביא אותו אלי, הוא היה צריך לקבל חום ואהבה וזה התפקיד שלי".

 

"אין כמו לתת מעצמי", מוסיפה ב'. "אי אפשר לתאר את ההרגשה הזו. זה ממלא את החיים באושר. הבית פתאום מלא חיים". 

 

"כאן יש אפשרות לדבר היחידי בעצם שאנחנו קיימים בשבילו", מוסיפה צופית. "לעשייה אמיתית, עם אחריות, רגישות, עוצמה. מה שאני רואה בבית הזה זה אור. יש פה אנשים עם ילדים - עם חינוך מושלם, של נתינה, של אהבה ואני עוד יותר רואה אישה שיותר מאשר קשה לה - טוב לה. אני חושבת שיכולים רק לקנא בה.

 

"הקושי הוא פיזי, טכני, אבל נפשית את בורכת", אומרת צופית לב'. "את מקבלת כמו שאת נותנת. הבן הצעיר שלך אמר לי: 'היתה לי ילדות מדהימה, עם זוג הורים מופלאים' ומה שאפשר לראות בבית הזה הוא כמו שאמרת ש'מתוך הגיהנום נכנסו לגן עדן חמישה ילדים'".

 

"זה לא מפסיק לרגש, לא מפסיק לגעת" מוסיפה שלום. "היכולת לשנות לילד בנקודת זמן ספציפית - ממצב של בכי, של אוזלת יד, של יאוש - לבוא אליו ולתת לו את הטיפול שהוא צריך בנק' הזמן הזו - אני חושבת שעשינו את חלקנו".

 

"כי מה הילדים?" מוסיפה צופית. "הם לא יודעים שאמא שלהם מסטולית כי היא לקחה קראק. הם לא יודעים שאמא שלהם זונה. הם רק רוצים שיאהבו אותם. הם לא שופטים אף אחד, אפילו לא כשאנחנו לא טובים אליהם. כל מה שהם מבקשים זה: 'הבאתם אותנו לפה, תנו לנו לאכול, תנו לנו אהבה, תנו לנו חיבוק, תנו לנו לישון, תרחצו אותנו כשאנחנו מחרבנים כי אנחנו לא יודעים לעשות את זה לבד וזה הכול".

 

  • חתמו כאן על הטופס המקוון, כדי להתנדב להיות משפחת אומנה או משפחת קלט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים