תינוק בדרך? הכלב בדרך החוצה
חומי, נפתח בבשורה הטובה: הולך להיות לנו תינוק קטן בבית. הבשורה הרעה? כדאי שתתחיל לארוז את העצם. למה זוגות נפטרים מהכלב כשהמשפחה מתרחבת?
קצת אחרי שבנה הבכור נולד, לפני ארבע שנים, שרית ברוך ,(32) מוזיקאית ודי.ג'יי מראשון-לציון, החליטה להיפרד מכלבה האהוב רוברט, לברדור מעורב עם רועה גרמני, שגידלה מאז שהיה גור. מייסורי המצפון, לעומת זאת, היא לא נפטרה עד היום. "הוא היה גדול ויפה, ובגיל שבע עדיין היה היפראקטיבי וקופצני," היא נזכרת. "כולם מסביב אמרו לי שכשהילד יוולד זה לא יילך ביחד. כל אחד סיפר לי על מקרים של נשיכות ותקיפות של תינוקות מצד כלבי הבית."
ואיך באמת הכלב התנהג כשחזרתם הביתה עם התינוק?
"באופן הכי עדין שאי פעם ראיתי אצלו. הוא הפתיע את כולנו. מיום שחזרנו הביתה ועד שמסרנו אותו, במשך חודשיים הוא התנהג למופת."
אז מה בעצם הייתה הבעיה?
"בחודשים הראשונים הייתי כל היום אצל אמא שלי עם התינוק ופשוט לא היה מי שיטפל בו ויעניק לו תשומת לב. הוא נשאר לבד שעות. קודם הוא היה כמו התינוק שלי, הוא לא היה זז ממני, היינו הכי קשורים, ופתאום כבר לא היה לי זמן אליו. כל הפינוקים ושמות החיבה, שהופנו פעם כלפיו, הופנו לתינוק. אם הייתי אומרת מילת חיבה לתינוק, הוא היה רץ וקופץ וחושב שאני פונה אליו. הוא היה מאוד מסכן אחרי הלידה, וגם בשבוע שהייתי בבית-חולים. הוא היה לבד בדירה משבע בבוקר ועד עשר בערב, עד שבעלי היה חוזר."
המפגש הכלבי-תינוקי הוליד אי נעימויות נוספות. "הכלב השיר המון שיער," מספרת ברוך. "לפני שהבאנו את התינוק הביתה לקחנו אותו לגילוח במספרה. בעקבות זה התפשטה אצלו פטרייה על העור, שווטרינר אחד אמר לי שהיא תוצאה של דיכאון, משהו פסיכוסומטי. הפטרייה התפשטה וגם אני נדבקתי בצוואר. דווקא הווטרינר, ולא רופא הילדים, אמר לנו שאסור שהכלב והילד יהיו ביחד באותו החדר, צריך הפרדת כוחות, והכלב סבל מאוד מכך שהפרדנו אותו מאיתנו. זהו. עשיתי חישוב אגואיסטי, שבדיעבד אני מצטערת עליו עד היום. שכנעתי את עצמי שזה לטובת הילד ולטובת הכלב."
ברוך מסרה את רוברט לחבר לעבודה של אביה, אב לעשרה ילדים שמתגורר בבית עם גינה גדולה, ושרית הניחה שהגינה והילדים יהיו טובים לכלב. בהתחלה כך היה. "הילדים פינקו אותו, הוא היה כלב ענק ופתאום היה לו חופש לרוץ בחצר ענקית. ביקרתי אחרי חודש והוא כמעט ולא התייחס אליי, לא ספר אותי. אני חושבת שהוא כעס. אבל לקחתי את זה כאילו שטוב לו עכשיו וזהו."
אבל לסיפור לא היה סוף טוב. כעבור שנתיים נעלם רוברט מביתו החדש. כשברוך שמעה על כך, החלה לחפש אותו בכוחות עצמה, אבל לשווא. איש לא מצא ואיש לא ראה. רוברט נעלם. "הרגשתי נורא", היא מסכמת בצער" .כששואלים אותי מה קרה לכלב שלך אני אומרת, אני רצחתי אותו. יכולתי לתת לו לחיות עוד שלוש שנים לפחות ובשקט. חשוב לי שילמדו מהטעו שעשיתי ולא ינהגו כמוני."
בגלל הדיכאון
זוג צעיר מתמסד, ויש להם כלב. בני הזוג וכלבם חיים באושר, ומחליטים להביא ילד לעולם. במקרים לא מעטים סמוך למועד הלידה ובדרך כלל אחריה, הכלב האהוב עד לא מכבר נמסר למשפחה אחרת. הסיבה הרשמית היא ש אפשרות לגדלו ביחד עם התינוק, שהכלב שינה את התנהגותו והפך בלתי נסבל, או שאין מספיק תנאים היגייניים בבית עבור התינוק (רוק, שיער נושר, פטריות, טפילים) ועוד ועוד. האם כאן מעין הפרת חוזה? האם אדם שמאמץ בעל חיים איננו מחויב לגדלו עד תום חייו הטבעיים?
הפסיכולוג יגאל קידר קושר תופעת מסירת הכלבים לאחר הלידה לתופעה מוכרת יותר, הדיכאון שלאחר הלידה. "יש לחץ, ואם הוא מתפתח לדיכאון שלאחר הלידה, אחד הסימפטומים יכול להיות מסירה של הכלב, שמחליפה באופן לא מודע את מסירת התינוק, העול החדש, הגורם הסמוי של הדיכאון. מכיוון שהאם לרוב איננה מסוגלת לפגוע בתינוק, הנפגע יהיה הכלב דמוי התינוק, זה שפעמים רבות קודם פינקו כמו תינוק והעניקו לו סוג של רגשות אימהיים."
גלי בן דוד, ,31 עקרת בית ואם לשלושה מעין ורד, חושבת שפעלה נכון לפני הולדת בנה הבכור, כשמסרה את לוקה, כלבת פיטבול בת עשר. "בדיוק באותה תקופה התפרסמו סיפורים על כלבי פיטבול שתקפו," מסבירה בן דוד. "ופשוט לא הייתי מוכנה ולא הייתי מסוגלת לקחת את הסיכון. היא גם נשארה במשפחה, אצל גיסי, ככה שזה היה קצת יותר קל. אני חושבת שפעלתי נכון. היום יש לנו רק חתולים. אולי בעתיד ניקח שוב כלב. בינתיים הילדים לא מבקשים".
הווטרינר ד"ר אבי פצ'ו מכיר היטב את התופעה המייאשת, לדבריו. את מוסרי בכלבים הוא מחלק לשלוש קבוצות. "ישנם טריליים, שלא יכולים לסבול שערות כלב ליד התינוק, וישנם העצלנים, שמרגישים שטיפול בתינוק זה מעייף מספיק ולמי יש כוח עוד לרדת עם הכלב לטיולים, וישנם העסוקים, שעובדים 18 שעות ביממה ואין להם זמן יותר." ד"ר פצ'ו מוצא אשמה מקורית: החמות. היא מביאה איתה קצת אמונות טפלות, הרבה פאניקה של סטריליזציה מיותרת ופחד מכל מה שעלול לדעתה לפגוע בתינוק (ציפורניים של חתול, למשל.( כאן הדרך למסירת חיית המחמד מתקצרת משמעותית, כי בני הזוג חשים חוסר טחון ונדמה להם שהדור המבוגר יודע טוב יותר מה עדיף"
יש זוגות עם תינוק פלוס כלב למסירה שבאים אליך קודם להתייעץ?
"כמובן. אלא שמתייעצים הם אלה שלא ימסרו. הם רק באים להתייעץ, הם רוצים להשתכנע. הם מחפשים פתרונות. ויש. אני מסביר גם שתינוק שנולד לתוך בית עם בעלי חיים לא יפתח אלרגיות, וזו אמת רפואית."
צילום: AP
עדיף פנסיון
גם א' (השם המלא שמור במערכת,( אם יחידנית בת ,32 מצאה עצמה בהריון פלוס התלבטויות בכל הקשור לכלבתה האהובה בולי. כלבת האמסטף הבריונית אומצה קצת לפני ההיריון והייתה לבת הלוויה הנאמנה ביותר של א' במהלכו, כשסבלה ממצבי רוח קשים והתנחמה בטיולים ממושכים עם המחמדית הצמודה.
"אבל אז נולדה התינוקת," משחזרת א'. "ופתאום סימני התוקפנות שלה גם כלפי ילדים אחרים וגם כלפי בעלי חיים אחרים, התחילו להוות בעיה. היא גם לא קיבלה בשמחה את התינוקת וזה עוד יותר הלחיץ. מצאתי לה בית אצל משפחה של עולים מרוסיה. הם אימצו אותה כבת משפחה אמיתית והיא זוכה שם לפינוק ולתבשילים מיוחדים. היא יפתה מאוד ואפילו הפכה לאם בעצמה."
בדיעבד, היה מוצדק למסור אותה?
"לא. אני חושבת שכלב הוא חבר ולא עוזבים אותו גם אם קשה. צריך לנסות להסתדר ולקחת עזרה, אולי אילוף או ייעוץ. אבל הייתי לבד וזו הייתה התמודדות קשה מדי בשבילי. היום יש לנו כלב מעורב שחי בשלום עם הילדה ועם חתולה. עברנו איתו אלרגיות מורכבות וניתוחים אינספור, ועדיין הוא כאן."
אתי אלטמן, דוברת "תנו לחיות לחיות," מכירה את תופעת מסירת הכלבים עם בוא הילד הראשון ומתנגדת נחרצות. "גם אני הייתי אמא, והיו לי ילדים קטנים בבית, ואף פעם לא עלה בדעתי למסור את הכלבים."
מה את עושה כשאנשים מופיעים אצלך ומוסרים כלב על רקע לידת ילד במשפחה?
"אני מנסה לשכנע אותם להשאיר את הכלב. מסבירה להם שכלב שנמסר באמצע החיים למשפחה אחרת, סיכוייו לשרוד עלובים. אנשים צריכים להבין שלקחת כלב זו עסקה ל15- שנה בערך וצריך לעמוד מאחורי ההחלטה. חוץ מזה, ילדים שגדלים עם כלבים הם בריאים ומחוסנים יותר, ולרוב גם מאושרים ובטוחים יותר בעצמם. הם נדיבים יותר, טובים יותר, פתוחים יותר להבנת הזולת ומרגישים יותר חמלה לאחר."
יש לך עצה מעשית לזוג כזה?
"כן. שיכניסו את הכלב לפנסיון לשבועיים-שלושה הראשונים שלאחר הלידה, עד שיירגעו ויתרגלו לסדר היום החדש."
הווטרינרית ד"ר נועה הראל פחות נחרצת, וסבורה שאפשר למזער את נזקי הנטישה. "זה יכול לעבוד אם עושים מסירה מסודרת, למשפחה שמתאימה לכלב," היא אומרת. "המסירה לאגודות בעלי חיים לא טובה לכלב. מתחיל כאן תהליך של מיחזור: הכלב ייצא וייכנס שוב ושוב, כי הוא כבר מבוגר. הוא יתקשה להתאים עצמו למשפחה חדשה, לא יענה על הציפיות שלה, ויימסר שוב."
