7 חטאים: התרמיות הגדולות בתולדות המדע

אלוהים מדבר אל יוהאן ברינגר

חוקר המאובנים בן המאה ה-18, יוהאן ברינגר, היה איש מדע אך גם איש אמונה. הוא לא יכול היה להתעלם מקיומם של מאובנים, שהעידו על חיות אשר הילכו על פני כדור הארץ מאות אלפי שנים לפני כתיבת המקרא, אז הוא הגה תיאוריה לפיה המאובנים הונחו על פני הארץ על ידי אלוהים, על מנת לבחון את אמונתם של בני האדם. ב-1726, גילה ברינגר כמה מאובנים שתאמו להפליא את התיאוריה שלו. מאובנים של חיות מים לצד מאובני עופות וזוחלים וביניהם מאובנים עם אותיות בעברית ובערבית שיצרו יחדיו שמות קדושים. הוא מיהר לפרסם ספר בו שטח בפני העולם את התיאוריה שלו, הפעם בליווי הוכחות חותכות.

לאחר פרסום הספר שב ברינגר לאתר בו מצא את המאובנים, רק כדי למצוא בו מאובן חדש, הפעם עם שמו שלו. מיד הבין כי נפל קורבן לתעלול של כמה קולגות שהכירו את רעיונותיו וניצלו את להיטותו להוכיחם. במאמץ נואש, ניסה ברינגר לרכוש את כל העותקים של ספרו על מנת שלא יגיעו לאף קורא. הוא נכשל, התרמית שנחשפה רק הועילה לפופולאריות של הספר והוא הפך לרב מכר בין-לאומי.

הענק מקרדיף

כשנתגלתה ב- 1869 גופתו של ענק מאובן בגובה של כ-3 מטרים, במהלך חפירת באר בחווה בקרדיף ניו-יורק, ב- 1869, געשו הרוחות. הייתכן שמאובן זה הוא הוכחה לסיפור המקראי על הנפילים שהילכו בארץ? האמת הייתה, כרגיל, הרבה פחות מופלאה.

ג'ורג' הול, מוכר טבק אתאיסט מניו-יורק, מצא עצמו יום אחד בוויכוח עם כומר מתודיסטי על אמיתות סיפורי המקרא. לטענת הכומר, אפילו הפסוק "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם" מבראשית ו', פסוק 4, הוא אמת לאמיתה. חיש קל, ניצל הול את הזדמנות הפז למתוח את ידידיו המאמינים וגם לעשות קצת כסף מהצד. בשיתוף פעולה עם חוואי שבחצרו קבר את ה"ממצא" שהיה לא אחר מפסל גבס שיצר, הוא החל במתיחה. חשיפת ה"ממצא" הכניסה כסף רב להול וגרמה לסערת רוחות. אך בדיקה קפדנית קבעה כי מדובר בזיוף מרושל למדי.

למרות הקביעה המדעית הפארסה המשיכה כאשר מפיק האירועים פ.ט. בארנום שידע להריח טרנדים, החל להציג רפליקה של הענק, שמשכה קהל רב. הול לא נשאר חייב ותבע את בארנום. בארנום מצידו טען שמדובר במתיחה על מתיחה. השופט, שהמקרה המוזר של הענק לא שעשע אותו כלל, סרב להתייחס לתביעה ושני הלצים נאלצו למשוך ידם ממנה.

הגולגולת מפילטדאון

ביום חורפי וגשום אחד, בשנת 1908, הוזעק צ'רלס דאוסון, עורך דין בריטי משגשג ואנתרופולוג חובב, לאתר בנייה ליד העיירה פילטדאון שבאנגליה. דאוסון הוזעק לאתר לאחר שפועלים שעסקו בחפירת בור לחצץ גילו בו רסיסים של גולגולת עתיקת יומין. לאחר חיפושים ותהליכי שיחזור שארכו כ-4 שנים, החזיק דאוסון תחת ידיו את מה שנראה כתגלית המאה: גולגולת אנושית בעלת לסת של קוף. גולגולת פילטדאון הייתה מוכרת במשך עשרות שנים כממצא מדעי בעל חשיבות ראשונה במעלה, המוכיח את דבר קיומו של שלב מעבר אבולוציוני בין הקוף לאדם. אלפי מאמרים וספרים נכתבו בעקבות התגלית פורצת הדרך.

אך היו מדענים שלא התרשמו מהתגלית של דאוסון והטילו ספק באותנטיות של הגולגולת. אחד מאותם ספקנים היה האנתרופולוג קנת' פייג' אוקלי, שפרסם ב-1953 מחקר בו גילה כי הגולגולת אינה עתיקה כפי שחשבו (עד לפרסום מחקרו סברו שהיא בת כ-50 מיליון שנה) והיא שייכת לאדם שחי בימי הביניים. הלסת הקופית, קבע אוקלי, שייכת לאורנג-אוטן כשר למהדרין ולא לאדם, והשיניים הן בכלל של שימפנזה.

היה ברור כי מישהו שתל את העצמות בבור החצץ בפילטדאון על מנת לחמוד לצון או על מנת לעשות מהן רווח מדעי. החשד המיידי נפל כמובן על דאוסון, אך למרבה הצער עורך הדין הממולח לא היה שם כדי לשאת נאום הגנה חוצב להבות. הוא מת עוד בשנת 1916 ולקח עימו לקבר את הפיתרון לאחת התעלומות הגדולות של תולדות המדע, מי זייף את גולגולת פילטדאון?

הבלתי מושחתים?

מנואל אליזלדה ג'וניור (Manuel Elizalde Jr.), היה בעל אדמות עשיר ונהנתן, שכיהן בשנות ה-70 כשר לענייני מיעוטים של הרודן הפיליפיני פרדיננד מרקוס. ב-1971 חשף בפני העולם תגלית מדהימה. במעמקי יערות הגשם של האי מינדנאו (Mindanao), נתגלה שבט בשם "טאסאדיי" (Tasaday), שבניו ובנותיו נותקו מסביבתם למשך 1000 שנים. בני השבט חיו חיים פשוטים וטהורים, כמו בעידן שלפני המהפכה החקלאית. הם התגוררו במערות ולבשו עלים לגופם. שפתם לא הכילה מילים כמו "אויב" או "מלחמה" והם השתמשו בכלי אבן. בעקבות הגילוי הפכו ה"טאסאדיי", ולא פחות חשוב מכך אליזלדה, לסלבריטאים. הם הופיעו על שער המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק", זכו לביקורים מצד כוכבי קולנוע ומחקרים רבים נכתבו אודותיהם.

מספר חודשים לאחר הגילוי, הכריז הממשל של מרקוס על שטח מחייתם של ה"טאסאדיי" כעל אתר סגור בפני מבקרים, בנימוק שחשיפת יתר לעולם המודרני תזיק לאנשים העדינים והתמימים. רק ב-1986, לאחר נפילת שלטונו של הרודן הפיליפיני, יכלו שוב מדענים ועיתונאים לבקר את ה"טאסאדיי". אוסוולד איטן, עיתונאי שוויצרי, יצא לחפש אותם בלוויית הכתב המקומי ג'ואי לוזנו. צמד הכתבים ביקשו לגלות אילו שינויים חלו באורח חייהם של בני השבט בעקבות החשיפה לעולם המודרני. המראות שגילו היו של מודרניזציה קיצונית ביותר, אולי קיצונית מדי. שבט ה"טאסאדיי" הפך לקהילה של חקלאים, לובשי ג'ינס וחולצות טי-שירט, שדיברו בשפתם של השבטים המקומיים כאילו הייתה שפת אימם. בירור קצר העלה כי מנואל אליזלדה תאב הפרסום והתהילה, שילם לקבוצה של חוואים מקומיים על מנת שיתחזו לשבט קדמון. ככל הנראה, נרקחה המזימה על מנת להציג את שלטונו של מרקוס כשלטון נאור המגן על האוכלוסייה השבטית.

תרמית ההיתוך הקר

מה לא היינו עושים בכדי למצוא אנרגיה חלופית, זולה, זמינה ויעילה שתשמש אותנו לגאולת המין האנושי? שמו של פלא זה הוא "היתוך קר" שמשמעו – היתוך גרעיני בטמפרטורת החדר. ב-1989 זוג כימאים מאוניברסיטת יוטה, סטנלי פונס ומרטין פליישמן, הכריזו קבל עם ועדה על תגלית תהליך ההיתוך הקר. לאחר התרגשות רבתי בקהילת המדע, החלה הספקנות לכרסם בהצלחה וכאשר הצמד הסיר את מאמרו מכתב העת המדעי נייצ'ר, סרב לענות על שאלות, ולא סיפק פרטים על הניסוי בכדי שיהיה ניתן לשחזרו, החלו להישמע קולות של תרמית. למרות שמספר מדענים תומכים בצמד זה, הרי שדרך התנהלותם הבלתי מקצועית תיזכר להם לדיראון עולם.

תרמית השיבוט הגדולה

מכל המקרים בהם נתפסו מדענים עם המכנסיים למטה, מתבלט סיפורו של הוואנג וו-סוק (Hwang Woo Suk) בשל השילוב הנדיר בין הצלחה חסרת תקדים לכישלון מהדהד. המהירות המסחררת שבה צנח מלך השיבוטים מהפסגות דלילות החמצן של עולם המדע אל התהומות השמורות עבור הרמאים השפלים ביותר, הותירה את העולם כולו פעור פה והפכה את המדען הדרום קוריאני בן ה-55 לדמות טראגית.

בפברואר 2004 הדהים וו-סוק את העולם כשפרסם מאמר בכתב העת "סיינס", בו טען כי הצליח לשבט תא גזע עוברי בטכנולוגיית "השיבוט הרבייתי". במאי 2005 פרסם וו-סוק מאמר נוסף, בו דיווח על יצירת 11 תאי גזע עובריים, ששובטו מ-11 בני אדם שונים. עוד זה מדבר, והישגו הגדול ביותר (והיחיד בדיעבד) של וו-סוק, בא. ב-4 באוגוסט נולד "סנופי", הכלב המשובט הראשון בהיסטוריה, תוצרת מעבדתו של וו-סוק. מניותיו של המדען הנועז הרקיעו שחקים. הוא מונה לעמוד בראש המרכז העולמי לחקר תאי גזע ובמולדתו הופיעה דמותו על בולי דואר. ואז הגיעה הנפילה.

בנובמבר 2005 הודיע שותפו של וו-סוק, ג'רלד שאטן מאוניברסיטת אדינבורו, כי הוא מפסיק את עבודתו עם המדען בשל אי סדרים שונים סביב גיוס תרומות הביציות לשיבוטים. מכאן החל כדור השלג להתגלגל. אחד מעוזרי המחקר של וו-סוק, דיווח לעיתונות כיצד שילם לנשים 1,400$ עבור תרומת ביציות. תשלום על תרומת ביצית לצרכי מחקר נחשב עבירה על החוק ברוב המדינות ולאוניברסיטת סיאול לא נותרה ברירה אלא לערוך חקירה מקיפה סביב עבודתו של בכיר מדעני המדינה. ואז התגלה הנורא מכל, ב-29 בדצמבר הודיעה אוניברסיטת סיאול כי כל טענותיו של וו-סוק בדבר שיבוט תאי גזע עובריים היו שקריות וכי אין בידו הוכחות מדעיות למידע שהציג במאמריו המלומדים. הוא פוטר בבושת פנים מכל תפקידיו באקדמיה וכיום הוא עוסק באופן פרטי בדבר האחד אותו ידע לעשות באמת, שיבוט חיות מחמד לכל המרבה במחיר.

אסיר מספר 1

בהשוואה לתרמיות השערורייתיות שנסקרו עד כה, קשה להבין כיצד ראוי ד"ר אריק פולמן להיכנס לרשימה היוקרתית הזו. פולמן, אמריקאי שהתמחה בחקר של בעיות במערכת העיכול כתוצאה מזקנה, נחשב אמנם עד לפני כ-4 שנים למדען פורה ומוערך, אך אף אחת מ"תגליותיו" לא הכתה גלים בתקשורת ובעולם המדע כמו התגליות שהופיעו עד כה ברשימה. את מקומו בין 7 הרמאים הגדולים של תולדות המדע קנה פולמן בזכות היותו המדען הראשון שנשלח לכלא בגין זיוף ממצאים מדעיים.

ב-17 במרץ 2005 הודה פולמן, במסגרת עסקת טיעון, כי זייף ממצאים ב-10 מתוך 200 המאמרים שפרסם במהלך קריירה מטאורית של 20 שנה. הוא הודה גם כי זיוף הממצאים עזר לו להשיג מענק של יותר מחצי מיליון דולר מהממשלה הפדרלית. לטענת פרקליטי ארה"ב, פולמן השיג לאורך השנים מענקי תמיכה בסכומים הקרובים ל-3 מיליון דולר, הכל בהתבסס על תוצאות מפוברקות. העובדה כי המדען השאפתן לא רק הוליך שולל את עורכי כתבי העת המדעיים, אלא שדד את הקופה הציבורית, היא ששלחה אותו לרצות עונש מאסר של שנה ויום. מסתבר שלהתעסק עם מגזינים ואוניברסיטאות זה דבר אחד אבל מי ששולח יד לארנק של הדוד סם ישלם וישלם בימי מאסר.