ארץ חדשה, שפה חדשה

מה לא נכתב כבר על ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל? איש נמוך קומה ותקיף שהפך סמל ומופת למנהיג שלצד עיסוקו בענייני השעה ובצרכיו החומריים של העם, ידע לתת את דעתו על ענייני הרוח והתרבות. מאז ועד היום, לא קם פוליטיקאי שייחס חשיבות כה גדולה לשאלות השפה והחינוך העברי במדינת היהודים. מבקריו ראו כמובן את הצד השלילי שבעיסוק זה. הפילוסוף היהודי ישעיהו ברלין, שצולם כשהוא מלווה את בן גוריון במסעות רכישת הספרים שלו בלונדון, ייחס תכונה זו למאבק הפוליטי בין בן-גוריון לחיים ויצמן ואמר "דוד בן-גוריון רצה כל חייו להיחשב אינטלקטואל מפני שטעה לחשוב שויצמן היה אינטלקטואל".

שני מסמכים המוצגים בתערוכה "כחול על גבי לבן" מאירים צד זה באישיותו של דוד בן-גוריון. הראשון מדגים עד כמה עמוקה הייתה מעורבותו בענייני שפה ותרבות, השני מעיד על המעמד המיוחד שהיה לסופרים ולמורים בעיני ראש הממשלה הראשון. תקיפותו של בן-גוריון, נטייתו לשים עצמו מומחה לכל עניין וסגנונו הצנוע, שהבליע סמכותיות שגבלה ברודנות, נוכחים היטב גם במסמכים אלה.

לכל ישוב יש שם

כך, בניסוחו המעודן, מורה ראש הממשלה לוועדה לקביעת שמות להקפיד לשנות את שמותיהם של הישובים שהוקמו על אתרים שנשאו שמות ערביים. החשיבות הרבה שייחס בן-גוריון להענקת שמות עבריים עולה מתוך השורות הבאות. "אם הערבים קוראים מקום בשם ראס-אל-מצרי, ודי-אל-מצרי, ג'בל-אל-מצרי, אסור לנו לקבל שם זר זה, שמזקיק (מלשון זיקה, א.ל.) אדמת המולדת לארץ זרה. כשם שאין אנו מכירים בבעלות הפוליטית של ערבים על ארצנו – אין אנו מכירים בבעלותם הרוחנית, ואין אנו נזקקים לשמות שנודף מהם ריח ערב!".

אין כאן גזענות עיוורת או ביטוי לתחושה של עליונות תרבותית על הערבים. שינוי שמותיהם של ישובים ואתרים מערבית לעברית היה חלק ממהלך כולל של ממשלת ישראל באותן שנים, שמטרתו הייתה שינוי זהותה של הארץ. כפרים ושכונות שננטשו יושבו בעולים חדשים, על אלו שלא יושבו ננטעו יערות של קק"ל וכל השמות שונו מערבית לעברית.

שלטון בפתקים

בן-גוריון אהב פתקים. אומרים שכשרצה שדבר מה יתבצע, לא כתב תזכיר מסודר אלא פתק קטן בכתב ידו, שהוגנב לאיש הנכון ברגע הנכון. כמה מהפתקים הללו הגיעו לתערוכה וביניהם פתק שנמסר למנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, טדי קולק. "לכל מסיבה ממלכתית יש להזמין קודם כל נציגי סופרים ומורים ואמנים. זוהי הוראת רה"מ".

פתק למנכ"ל משרד ראש הממשלה, המורה לו להזמין מורים וסופרים לאירועים ממלכתיים, מתוך התערוכה "כחול על גבי לבן" של גנזך המדינה, המוצגת במוזיאון ישראל (באדיבות גנזך המדינה)

בימים טרופים אלה, כשדעתם של הסופרים כבר לא נחשבת ומורים יוצאים לרחובות כדי להפגין למען משכורת שניתן לחיות ממנה, מרגש לראות פתק מראש הממשלה שמוקיר את מעמד הכותבים והמלמדים. אבל אצל בן-גוריון כמו אצל בן-גוריון, הרגע המרגש לא עובר בלי איזה מרפק קטן בצלעות.

אלו שיתבוננו בתעודה המקורית, המצולמת כאן, ישימו לב שהמילה "ואמנים" נמחקה. מדוע ויתר בן-גוריון על נוכחותם של האמנים? במה היו שונים בעיניו מהסופרים? האם חשש שהם יביכו אותו בהתנהגותם או שמא חשש מדעותיהם הפוליטיות? תשובות לשאלות אלו טרם נמצאו, אך התעודות הללו מוכיחות שהזקן אולי מת מזמן, אבל הוא עדיין יודע לייצר פרובוקציה טוב יותר מהצעירים של היום.

ביום רביעי: מי התריע על הסכנה שבייבוש אגם החולה? 

אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.

                             לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet