כפרות. בגלל המסורת

פרץ הרחמים על התרנגולים בערב יום-הכיפורים לא ממש מצליח לשכנע אותי בכנותו. רובם ככולם של המוחים על מנהג ה"כפרות" הם זוללי עופות לתיאבון כל ימות השנה. לא ראינו אותם מפגינים מול המשחטות, המספקות להם את כרעי העוף, הפרגיות, והסטייקים. הדבר המדיד שינה מעיניהם הוא דווקא מנהג יהודי שיסודותיו בהררי קודש.

בשם הרחמים על התרנגולים מותר גם להונות את הציבור, כפי שעולה ממאמרה של הד"ר יעל שמש. "גדולי ישראל בכל הדורות התנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים", היא כותבת בקביעה פסקנית, ומביאה ציטוטים סלקטיביים. האומנם הגינות ויושר אינטלקטואלי אינם מהמידות שעליהם יש להקפיד ערב יום-הכיפורים?

גדולי ישראל איתנו

הבה נעשה קצת סדר בדברים. מנהג הכפרות בתרנגולים הוא קדום מאוד, והוא מוזכר בימי ה"גאונים". אמנם היו מגדולי ישראל שערערו עליו, אך רובם ככולם של הפוסקים תמכו בו. האר"י ז"ל וגדולי המקובלים הראשונים ציינו את מעלתו של מנהג קדוש זה, ובעקבותיהם קיבלו את המנהג גם בני עדות ספרד, שבדרך-כלל נוהגים על-פי דברי מחבר השולחן-ערוך.

הד"ר שמש הביאה ציטוט מדברי הרב עובדיה יוסף שליט"א, כדי ליצור רושם שגם הוא נגד המנהג, וזו הטעיית הציבור. בספרו 'ילקוט יוסף' כרך ה (מועדים), הוצאת תשמ"ח, עמ' 75, הוא כותב בבירור: "המנהג בכל תפוצות ישראל לעשות 'כפרות' בערב יום-הכיפורים, דהיינו שנותנים לשחוט תרנגול לכל אחד מבני הבית, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש עוד מימות הגאונים".

הרמ"א, וכל הפוסקים האשכנזים, תומכים במנהג זה ללא סייג, ובשולחן ערוך הרב המנהג מובא ללא שום הסתייגות, דבר המוכיח כי נתקבל לחלוטין בעם-ישראל. ברור אפוא כי המשפט "גדולי ישראל בכל הדורות התנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים" רחוק מאוד מן האמת.

לנהוג בתרנגולים בעדינות

צריך להפריד הפרדה ברורה בין המנהג עצמו, לבין מכשלות שאותן צריך למנוע. אם נוצר לחץ על השוחטים, זו מכשלה שצריך לטפל בה, אבל אין לזה קשר לעצם המנהג. לחץ על השוחטים יכול להיות בכל משחטה, ועל הממונים לדאוג שיהיו שוחטים במספר הדרוש, כדי שיוכלו לעשות את מלאכתם נאמנה.

כמו-כן הטענה על התנאים שבהם מוחזקים העופות אינה קשורה לעצם המנהג. אני מוכן להצטרף לכל קריאה שנועדה למנוע סבל מיותר מבעלי-החיים, בתנאי שהקריאה תתמקד בהיבט הזה בלבד. בהחלט ראוי להחזיק את העופות בתנאים נאותים, במקומות מוצלים, ולספק להם מים במידת הצורך. גם האוחזים את העופות צריכים לנהוג בהם בעדינות, ולא לנופף בהם בפראות. אבל מה לזה ולעצם מנהג ה'כפרות'?!

יש כאן יותר מדי ערבוב מין בשאינו מינו. על עגלת המחאות נגד ה'כפרות' קופצים גם נציגי דת הצמחונות, המתנגדים לכל סוג של אכילת עוף, בשר ודגים. אין לי בעיה עם זה, אבל שיאמרו בפירוש כי זו עמדתם, ושיתייצבו להפגין גם ביום העצמאות בפארקים שבהם עולים על המנגלים מאות-אלפי ראשי בקר, צאן, הודו ועוף.

קצת רחמים על בני-אדם

אין במנהג ה'כפרות' שום התאכזרות לבעלי-החיים החורגת מהמקובל. אין הורגים תרנגולים לשם הרג, אלא לצורך אכילה. העופות הללו נשחטים ונאכלים על-ידינו, בדיוק כשם שאנו אוכלים בשר עוף כל ימות השנה. רבים מהעופות הללו מגיעים לבתי משפחות נזקקות, שכל ימות השנה אין ידן משגת לקנות עוף.

אפשר, כמובן, לעשות 'כפרות' גם על כסף, אבל המנהג המקורי הוא לעשות 'כפרות' דווקא על תרנגולים. הגיע הזמן להפסיק להציק, בשם צדקנות מזוייפת ורחמים שאינם במקומם, להמוני בית-ישראל המבקשים לקיים את מנהג ה'כפרות' כפי שקיימוהו אבותיהם ואבות אבותיהם, וכפי שמקובל זה דורות רבים בעם-ישראל.

אולי אפשר להפנות מעט מהרחמים על התרנגולים לעברם של יהודים, שכל מבוקשם לקיים את אמונתם בערב יום-הכיפורים?

חתימה וגמר חתימה טובה לכל בית-ישראל.