סליחה מאשתו על הבגידה שטרם התרחשה
בשנייה שראיתי אותו אמרתי לקולגה שלי שאני רוצה גבר בדיוק כמוהו. טבעת זהב בצבצה על אצבעו, תמרור עצור עבורי. נשבעת לך שאני מתאמצת לא לחשוב עליו. אני מנסה לדחות את העניין, אבל אני יודעת שבמוקדם או מאוחר זה יקרה בינינו
אני עומדת על סף תהום, אני יודעת שזה רק עניין של משב רוח קטן עד שאפול. רן אקרא לו, הוא התהום שלזרועותיה אני עומדת ליפול. וזה מכתב סליחה מהאשה שאיתו, האשה שזכתה להכיר אותו לפניי והיה לה את המזל להינשא לו.
רן הוא איש מחשבים שחתם על חוזה עם ההנהלה שלנו לפני שנה. בשנייה שנחו עיניי על פניו אמרתי לקולגה שלי שאני רוצה גבר בדיוק כמוהו. טבעת זהב עדינה בצבצה על אצבעו, טבעת שהיא עבורי תמרור עצור ואין כניסה. מבחינתי הוא היה טאבו. אבל ידעתי שהטאבו הזה שברירי.
בכל פעם שהיתה תקלה במחשב והוא הגיע למשרד חמקתי לי לחדר אחורי רק לא להיתקל בו. השיחות שלנו היו קצרות ולקוניות. שנה שלמה תמיד מצאתי מישהי שתשהה במחיצתו כשהוא מגיע.
החצאית הקצרה ונעלי העקב לא שיחקו לטובתי הפעם
אבל לפני כשבוע רן הגיע במפתיע כדי לתת לנו חשבונית על עבודה שעשה. הייתי לבד במשרד. ובדיוק באותו הרגע, מעשה שטן, אירעה לי תקלה במחשב. בלית ברירה ביקשתי ממנו לעזור לי. שמרתי על פני פוקר וניגשתי למטבח להכין לי קפה דמיוני. עמדתי לבד במטבח, כמו ילדה שמשכלת רגליים כדי שלא יברח לה פיפי. אני לא יודעת כמה זמן הייתי שם עד שרן קרא לי ואמר שהוא חייב לחזור מחר עם דיסקים מתאימים. הוא מלמל משהו על דיסקים להתקין, ותוך כדי חייך אליי חיוך חדש של מי שמבחין במשהו שכבר היה קיים שם תמיד. העיניים שלו סקרו את כולי. החצאית הקצרה ונעלי העקב לא שיחקו לטובתי הפעם.
למחרת בבוקר משמרת בוקר רגילה כל הבנות במשרד. רן הגיע. אמרתי לו שלום מנומס וחמקתי למשרד שלי. הרגשתי שמשהו קרה כבר מאתמול. הוא הביט בי במבט הזה המסוקרן, תוהה מי אני. באותו היום חיפשתי עבודה יזומה בקומה אחרת. כשחזרתי למשרד אחר הצהריים הייתי לבד וגיליתי שהוא שכח ציוד אצלנו. התקשרתי אליו כדי לומר לו. הוא אמר לי "את יפה, מקסימה ומסקרת אותי". לא ידעתי מה לומר, אמרתי שלום וניתקתי.
מאז, בכל פעם שיש לנו בעיה אני לא מעזה להתקשר אליו. אבל אנחנו עובדים יחד. אנחנו תמיד זקוקים לשירותיו, זה חלק שיגרתי של העבודה. אני יודעת שבאותו אחר הצהריים שהיינו יחד לבד לא קרה כלום במציאות, אבל בדמיון יש לנו מערכת יחסים.
צפיתי מראש את החיבור הממגנט הזה בינינו
בכל פעם שאני שומעת שהוא מגיע, משהו בבטן שלי מתהפך. חששתי מזה, וזה הגיע. צפיתי מראש את החיבור הממגנט הזה בינינו. כשאני במחיצתו אני מנסה להסתיר כל שביב של מיניות. מסדרת טוב טוב את החולצה שלא להבליט יותר מדי, את המחשוף מרימה כלפי מעלה. אבל הראש, הגוף, כל ההוויה שלי רוצה אותו - ואני יודעת שאסור לי. אלו לא מים גנובים ימתקו, אני יודעת. וזו לא סתם תשוקה. זה משהו אחר, שאני לא יכולה להסביר אותו. משהו חזק.
אני זוכרת שבילדותי הינו משחקים שחמט בתום המשחק נהגנו להפוך את הכלים ולחבר את התחתיות הממוגנטות, לראות מי מתחבר ומי נדחה.
הוא ואני מתחברים.
לפני ימים ספורים נפגשנו במסדרון. הרגשתי כמו חיה לכודה. הוא ניסה לרמוז לי משהו. אמרתי לו "תמצא לי מישהו רווק פנוי, בבקשה".
"אז אני לא פונקציה עבורך, אשה יפה?" שאל בחיוך ממיס.
"אין לך חברים רווקים?" שאלתי שוב. הוא לא ענה.
אני מנסה להציל את שלושתנו ולא מצליחה
אז אני יודעת שהוא שלך, זכית בו. זכית לישון איתו ולבנות איתו חיים. זכית בגבר שיש בו עדינות ועוצמה. האמיני לי, אני מנסה להציל את שלושתנו ולא מצליחה.
אני יודעת שתבוא השעה הזאת שהוא ירכון אליי וירצה לנשק אותי ואני יודעת שלא יהיה לי את הכוח להתנגד לו, ושהשעה הזאת קרובה מאי-פעם.
עברתי שנה של דייטים משעממים עם גברים שלא יודעים מה הם רוצים. פגשתי גברים בני 30 שמתנהגים כמו ילדים, שפוחדים מאינטימיות. וגם כאלו שהזילו ריר ורצו אבל לא עשו לי כלום, לא בגוף, לא בלב ולא בנפש. אני מחפשת את המגנט הזה בגברים הפנויים שהכרתי, אבל עדיין לא מצאתי. אני מחפשת את החיבור המיוחד הזה, והנה אני מוצאת אותו באדם נשוי.
עד כמה אלוהים משחק איתנו? האם זהו מבחן? אני יודעת מה אני צריכה לעשות, ועד כה אכן עשיתי זאת. הייתי בסדר. הלכתי לפי הספר. לפי הכללים.
נשבעת לך שאני מנסה בכל כוחי שלא לחשוב עליו. מנסה לדחות את העניין, אבל אני יודעת שבמוקדם או מאוחר זה יקרה.
החולשה שלי אליו והחולשה שלו אליי היא חזקה. והשנה הזו החלישה אותי, כך שאני עומדת מובסת לא מול התשוקות שלי, אלא מול הרצון שלי בגבר הזה, שחום נוטף לו מהעיניים, שיש לו גוף של אל יווני, שני מטר של גבריות, מבט חודר, קול בס וביטחון עצמי שלא ראיתי אצל אף גבר שיצאתי איתו.
מעולם לא ניסיתי לפתות אותו. גם לא רמזתי
אני יודעת שיש סטיגמה על נשים רווקות שהן פתייניות לגברים נשואים. אבל זה לא המקרה פה. מעולם לא ניסיתי לפתות אותו. גם לא רמזתי לו שאני רוצה. כל הזמן הדפתי את הנסיונות שלו. כל הזמן הזכרתי את קיומך. אבל ללא הועיל. הוא אומר שהוא רוצה לדעת עליי הכל, להקשיב לי, ואני רוצה לספר לו. רוצה שיחבק אותי בידיים הגדולות שלו.
כוחי נחלש. זה ניסיון קשה עבורי, ניסיון שלא אעמוד בו, ועל כך סליחה ממך, אשתו.
לפנייה לכתב/ת 
