"אמא, אם לא תעשי משהו אני אהרוג אותו"
אחים תמיד יקנאו ויריבו לפעמים. איך ניתן לצמצם את המריבות ולא להפוך אותן להתנהגות קבועה ושיגרתית? לפרופ' עמוס רולידר יש כמה עצות "עשה" ו"אל תעשה" עבורכם
"אמא, הוא לקח את הטלפון שלי. אני שונאת אותו", "אבא, הוא לכלך לי את האופניים". "אמא, אם לא תעשי משהו אני אהרוג אותו", "אני רוצה שתעיפו אותו מהחדר שלי", "אני לא אדבר איתו אף פעם יותר", "אמא, תגידי לו. הוא רוצה להרביץ לי". נשמע מוכר?
מועקה גדולה, חוסר אונים ותחושות תסכול קשות מלוות הורים רבים הכואבים את העובדה כי ילדיהם אינם מסתדרים ביניהם, מתעמרים, מרגיזים, מציקים אחד לשני ומפתחים מה שנראה כמו יחסי שנאה במקום יחסי כבוד, חברות וחיבה הדדית, כפי שאמור להיות בין אחים לאחיות.
חשוב שנדע כי יחסים עכורים בין אחים מתפתחים ובאים לידי ביטוי בעיקר, אך לא רק, כתוצאה מאחד הרגשות העתיקים והמוכרים הקיימים בין אנשים קרובים מאז ומעולם (עיינו ערך קיין והבל) והוא רגש הקנאה.
רגש טבעי
תחושות ורגשות הקנאה בין אנשים בכלל ובין אחים בפרט, הן טבעיות, אנושיות ואפילו לגיטימיות. טבעי ולגיטימי ביותר לרצות לקבל את תשומת לב ההורה בדיוק באותו זמן שהאח או האחות מקבלים אותה וטבעי לרצות צעצוע השייך לאח. הבעיה איננה בתחושת הקנאה, שהיא כאמור טבעית ביותר, אלא בביטויי ההתנהגות הבלתי נאותים הבאים בעקבותיה.
קיים הבדל תהומי בין לומר: "אמא, אני אשמח גם לקבל משחק כמו זה שקיבל עדי", אמירה המבטאת התמודדות מוצלחת עם תחושת הקנאה הצורבת, לבין לחטוף לעדי בכוח ו/או לחבל במשחק שלו ולומר: "לי אין. גם לך לא יהיה". קיים הבדל בין לומר לאבא: "גם אני רוצה חיבוק כזה" לבין לכעוס, לקלל ולהרביץ לאח.
התמודדות עם קנאה מחייבת בין השאר יכולות איפוק, הבלגה, התחשבות, פירגון וסובלנות הדדית, יכולות שלהורים תפקיד חשוב מאין כמוהו בהקנייתם לילדיהם. כאשר הילדים שלנו לומדים בעזרתנו להתמודד עם תחושות הקינאה, הם לומדים לנהל כעסים, להתחשב האחד בשני, לעזור, לשמור ולהגן האחד על השני בעת הצורך.
מתישהו הם יתחילו להסתדר ביניהם (צילום: פוטוס)
הם לומדים להבין ולקבל כי לעיתים לאחיהם יש צרכים מיוחדים, המחייבים את ההורים לתת לו תשומת לב רבה יותר מאשר הם מקבלים באותה נקודת זמן. כאשר אנחנו מלמדים אותם להתמודד ולהגיב נכון לתחושות הקנאה הם מתחילים להסתדר ואפילו לחבב ולאהוב האחד את חברת השני ואז הם מפסיקים לריב!
כללי "אל תעשה":
על מנת לחנך את ילדינו להתחשבות הדדית, חשוב להימנע ככל האפשר מטעויות אופייניות שהורים עושים כאשר הם מדווחים על או עדים לריב בין ילדיהם. בין הטעויות הנפוצות ניתן למנות:
1. "הוא קטן, מותר לו"
נקיטת גישה האומרת כי לאח המרביץ יש נסיבות מקלות ולכן ניתן להבין ולקבל את תוקפנותו כלפי אחיו. למשל: "הוא קטן. הוא לא יודע מה הוא עושה" או "נולד לו אח חדש וזה מאוד טראומתי בשבילו, כך שהקנאה והתוקפנות שלו מוצדקים". כאמור, כמעט לכולם יש נסיבות מקלות ולגיטימציה להרגיש קנאה וקיפוח, אך בשום מקרה אין לקבל תחושות לגיטימיות אלה כסיבה מוצדקת לתוקפנות ופגיעה באח.
2. "אנחנו לא מתערבים"
ההמלצה להורים לא להתערב ולאפשר לילדים לפתור את הסכסוך או הריב בעצמם, נשמעת על פניו הגיונית והיא נתמכת לצערי על ידי לא מעט בעלי מקצוע. הנחת העבודה אומרת כי על ידי התמודדות עצמית ילמדו הילדים בצורה הטובה ביותר כיצד להסתדר, כיוון שהתערבות הורית להפסקת הריב, כמוה כנתינת תשומת לב לאחים על התנהגות בלתי נאותה, אשר רק תגביר ותחזק מריבות כאלה בעתיד.
האמת היא כי רוב הילדים לא ילמדו להסתדר בעצמם ואם ההורים יתמידו בגישה זו, רוב הסיכויים שלפחות אחד האחים יידון לחיים של סבל מתמשך. לעומת זאת, הפסקה יעילה, קצרה ונחושה של ריב, בתזמון נכון ומתן תשומת לב, הכרה ופרגון לביטויי התחשבות, ניהול נכון של כעסים ויחסים הוגנים בין הילדים - תמנע את הסכנה כי תשומת הלב שההורים נותנים לילדים בניסיונם להפסיק את הריב, תשיג את התוצאות ההפוכות.
3. "מי התחיל?"
ניסיון להבין מי אשם בריב: אחת הטעויות הנפוצות של הורים כאשר הם עדים לריב אחים היא הניסיון לשפוט מי צודק, מי התחיל ומי הגיב בתוקפנות יתרה. נכון שההורה צריך לקבוע (במידת האפשר) במהירות, מי פגע במי ובהתאם לכך להגיב, במטרה שהתנהגות כזו לא תישנה. התשובה לשאלה "מי התחיל?" לעומת זאת אינה רלוונטית כלל והתגובה להתנהגות בלתי ראויה של הילדים האחד כלפי השני אינה קשורה לילד שהתחיל במריבה.
התגובה הנכונה של הילד שאחיו פגע בו, היא לבקש בשקט מאחיו התוקפן להפסיק מיד להתנהג כך ובמידת הצורך לדווח להורה כי אחיו אינו מתנהג כראוי (זו אינה הלשנה. צאו מזה). תוקפנות, קנטור, הצקה ואלימות אינם אופציה! חשוב לדעת כי ילדים יפנו לדרך נכונה זו כאשר ייווכחו כי המבוגרים אכן פועלים מהר וביעילות להפסקת ההתנהגות התוקפנית של האח או האחות.
4. "הפרדת כוחות"
אחת התגובות השכיחות ביותר של הורים לריב אחים מתמשך היא ניסיון להפריד בינהם על ידי בקשה או דרישה כי ילכו כל אחד לחדרו וכי ימנעו ממגע ואינטראקציה בינהם. גם כאשר אסטרטגיה זו עובדת היא לכל היותר חלקית בלבד וגורמת ל"שקט תעשייתי" זמני לטווח הקצר של ההיפרדות בלבד ואינה גורמת או תורמת לשיפור היחסים בין האחים לטווח הארוך.
תגובה אשר תגביר את הסיכוי להפתחתת הריבים: הפעלת פסק זמן קצר ומפוקח על ידי ההורים, בו כל ילד שהשתתף בריב באופן תוקפני מאבד לזמן קצר את הזכות ליהנות מפריבילגיה או פעילות המועדפת על ידו (מחשב, טלוויזיה, טלפון נייד). מיד לאחר מכן דרישה מהילדים לחזור לפעילות משותפת, אך הפעם בצורה נאותה וחיזוקם על אינטראקציות נאותות.
5. "נמאסתם עלי"
תגובות קיצוניות ובלתי מבוקרות. מצב בו אחים רבים בינהם גורם למועקה, מתח וסבל רב להורים, המגיבים לעיתים באימפולסיביות, באיום, בכעס רב ולעיתים אף באלימות מילולית ופיסית כלפי ילדיהם. "עופו לי מהעיניים", " נמאסתם עלי" ,"מצדי תשברו את הראש אחד לשני. לא מעניין אותי.." - אלו רק חלק מתגובות בלתי ראויות של הורים לריב אחים, המלוות לעיתים גם באלימות פיסית. יש להימנע בכל מחיר מתגובות כאלה ולאמץ במקומן תגובות ודרכי התייחסות שהם פרי תכנון, חשיבה ושיקול דעת של שני ההורים.
עצות "עשה":
המלצות להתייחסות נכונה לחיכוכים ומריבות בין הילדים במשפחה:
1. סדר יום
קביעת סדר יום ברור לכל אחד מהילדים במשפחה. תכננו במשותף את סדר היום של כל אחד מהילדים, קבעו תורים (מי משתמש במה, מתי וכמה זמן), ושוחחו על המצבים המועדים לחיכוך וריב, תוך הדגשת ההתייחסות הנכונה לקונפליקט במצבים המוכרים כבעיתיים.
2. תשומת לב מיוחדת
מתן הסבר לתשומת לב מוגברת לאחד הילדים: לא אחת קורה כי אחד מהילדים נזקק לתשומת לב והתחשבות במינון גבוה בהרבה מזה של אחיו, בשל ליקוי למידה, אירוע חשוב, מבחן, תחרות וכו'. חשוב כי ההורה יסביר זאת מראש לשאר האחים, ישתפם במתרחש וימצא גם זמן (אחר) על מנת לתת גם להם תשומת לב.
3. חיזוקים חיוביים
חזקו שיתוף פעולה והתייחסות הדדית נאותה בין האחים. חשוב מאוד לחזק, לפרגן ולשבח את הילדים על אינטראקציות נאותות ועל היעדר ריב, בייחוד במצבים בהם עלולות להתעורר מריבות.
4. תנו להם לנסות בעצמם
אפשרו לילדים לפתור סכסוך ללא התערבות ההורים כל עוד התנהגותם ראויה. כאשר מתחיל ויכוח או ריב בין האחים רצוי כי ההורה יתבונן מקרוב (התבוננות כזו עוזרת לילדים לשמור על איפוק) ויאפשר להם לפתור את הסכסוך או הויכוח ללא התערבות. חשוב מאוד לחזקם על פתרון שהושג ללא תוקפנות, צעקות ואלימות.
5. התערבות מהירה וברורה
התערבו במהירות, באופן שקול ונחוש כאשר הריב דורש התערבות. מיד כאשר ההורה נוכח כי הוויכוח וחילוקי הדעות יצאו משליטה והפכו לריב בלתי נסבל או כאשר אחד הילדים מתנהג בתוקפנות כלפי אחיו, חשוב להתערב מיידית על ידי הערה אסרטיבית קצרה, רגועה וברורה: "הפסיקו מיד לריב" ותביעה לחזרה לאינטראקציה נאותה בין הילדים: "כל אחד מכם יביע את עמדתו בשקט ובהקשבה מלאה".
במידה ואחד הילדים או יותר השתמש באלימות מילולית או פיסית אחד כלפי השני, חשוב להפעיל סנקציה כגון איבוד פריבילגיה, פסק זמן קצר מהתעסקות בפעילות משותפת ולאחר מכן כאמור דרישה / בקשה מהילדים להתנצל ולתרגל שיתוף פעולה חברי בינהם, רצוי באמצעות הפעילות שעוררה קודם לכן את חילוקי הדעות.
פרופ' עמוס רולידר , אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
