רק השופטים יכולים לתאונות

הלב נחמץ למראה מכונית הלנד-קרוזר השחורה, שנהגהּ רצח את מיטל אהרונסון בת ה-27 בסוף השבוע. המתכת החזקה של האוטו-מפלצת הזה התעקמה לחלוטין. קשה להאמין שהאוטו פגע באדם. נראה כאילו פגע בעמוד חשמל.

הרי רוב התאונות בישראל לא מתרחשות בגלל מזג אוויר גרוע כמו בארצות אירופה הקרות, לא בגלל כבישים שלא סלולים כיאות, כפי שעמותת אור ירוק היתה רוצה שנאמין, לא בגלל הרעש, לא בגלל העשן, לא בגלל החום, לא בגלל שיש יותר מדי נשים על הכביש. תאונות קורות בישראל קודם כל בגלל זלזול.

הכלי החשוב ביותר שבעזרתו אפשר לשנות את רמת המוסר, הוא המערכת המשפטית. הרי אם אדם ביצע פשע, עליו להיענש על כך לא רק כדי לכפר על מעשיו אלא גם למען יראו וייראו. בכך נכשלת המערכת המשפטית כישלון חרוץ כשהיא מתייחסת לאשמים בתאונות כאל חלק מהטרגדיה ופוטרת אותם בעונשים קלים עד מגוחכים יחסית. ראו עד כמה הזדעזעה התקשורת ובתי המשפט כשעל הנהג שעלה מסומם על הכביש ורצח לא פחות משישה בני אדם נגזרו 16 שנות מאסר. האם 16 שנה בעוון רצח שישה בני אדם הן הרבה?

מה שהצליח במלחמה בטרור האיסלמי יכול להצליח גם במלחמה בתאונות הדרכים. ענישה קשה באמת מרתיעה. אך עד שמערכת בתי המשפט לא תתחיל לגזור על המזלזלים בחיי אדם על הכביש ועל מי שרצחו בני אדם בכביש את העונשים הראויים להם, לא ישתנה דבר.

ומתי זה יקרה? התשובה לכך פשוטה - כשאתם תרצו מספיק. כשהציבור הישראלי לא יקבל יותר את העונשים הקלילים שמקבלים עברייני תנועה, ויתחיל ללחוץ על בתי המשפט לגזור עונשים הולמים יותר. גם אם תלחצו מספיק על חברות הביטוח להעלות פרמיות לעברייני תנועה, צעד שהוביל לירידה דרסטית במספר התאונות בארצות הברית. זה תלוי בכם, וגם בתקשורת המסקרת את האירועים הללו. פעמים רבות היא מתייחסת לרוצח כאל קורבן.