נחש מי בא
מנהיג "ווייטסנייק", דיוויד קוברדייל, לא מאמין שהלהקה שלו מובילה אותו לכל העולם, כיום יותר מתמיד. אבל גם עכשיו, כשהוא סבא לשתיים ומתרגל מדיטציה באופן קבוע, לא תתפסו אותו מתגעגע לעבר. ראיון בלעדי
דיוויד קוברדייל מעולם לא חשב שכשיהיה סבא בן 57, הוא עדיין ימשיך להוביל להקת רוק מוצלחת לכל רחבי העולם. יותר מכך, הוא לא האמין שקהל המעריצים ימשיך לרצות ממנו משהו, אחרי כל-כך הרבה שנים. אבל השנה שחלפה הוכיחה לו אחרת.
לפני שש שנים הקים קוברדייל לתחייה את "ווייטסנייק" הגדולה, בפעם המי יודע כמה. מה שהתחיל כשיתוף פעולה לסיבוב הופעות הפך השנה לאלבום חדש של הלהקה, הראשון מזה עשור שכולל חומר חדש. האלבום, "Good To Be Bad", יצא באפריל והפך למוצר נחשק עבור מיליוני המעריצים. האלבום טיפס למקומות גבוהים במצעדים, בעיקר באירופה ופתאום, אחרי זמן רב, קוברדייל מקבל הזמנות להופיע במקומות בהם אף פעם לא ביקר. אחד המקומות האלה הוא ישראל וב-10 בנובמבר תנחת כאן "ווייטסנייק" בפעם הראשונה להופעה בביתן 1 שבגני התערוכה בתל-אביב.
"מה שלומך?", אומר קוברדייל בעברית מעבר לקו. יש לו בארסנל כמה מילים בודדות בעברית, אותן הוא זוכר מהשנים שגר במינכן, שם פגש חבר ישראלי. "אנחנו נצטרך לשתות קצת בירה ואז אזכר בעוד מילים", הוא ממשיך.
לא סתם החליטו מפיקי המופע להביא את קוברדייל, בעל הקול האגדי, לישראל. עם השנים הפכה "ווייטסנייק" לאחת הלהקות המוערכות בקרב הקהל הבוגר של הרוק הכבד בארץ הקודש. גם בקרב העולים מרוסיה היא תפסה נתח נכבד. "אני מצפה מאד להגיע אליכם", אומר קוברדייל. "אני יודע שהרבה מעריצים ישראלים מבקרים באתר האינטרנט שלי והם באופן קבוע מבקשים ממני להופיע שם. אני שמח שסוף סוף יש לנו את ההזדמנות".
קוברדייל (מימין) עם "ווייטסנייק", מודל 85' (צילום: גטי אימאג')
קוברדייל נולד בצפון יורקשר באנגליה. הוא עבד בחנות בגדים והוביל שורה של להקות לא מוכרות. כשאיאן גילאן עזב את "דיפ פרפל" ב-73', הלהקה שמעה קלטת דמו ששלח קוברדייל והחליטה לאמץ אותו כזמר החדש. תוך רגעים ספורים הפך קוברדייל לסינדרלה של עולם הרוק, עם פנים וקול שהפכו מוכרים למיליונים. קוברדייל נשאר עם הלהקה עד שזו התפרקה, אחרי שלוש שנים ושלושה אלבומים. הוא המשיך בדרך המלך, הן כסולן והן כמנהיג להקת "ווייטסנייק", אליה גייס את חבריו מ"דיפ פרפל", המתופף איאן פייס והקלידן ג'ון לורד.
למרות שכבר הספיק להיות הזמר של להקה ענקית כמו "דיפ פרפל", קוברדייל הפך את "ווייטסנייק" להצלחה מסחררת בזכות עצמה בשנות השמונים. הרוקנ'רול הקלישאתי, התסרוקות הגדולות, הגלאם, הקליפים עם הדוגמניות, הכל קרה אז. אבל בתוך כל סיפור ההצלחה הזה, "ווייטסנייק" הפכה ללהקה של איש אחד. מלבד קוברדייל, איש לא באמת הצליח להחזיק מעמד בהרכב והחברים התחלפו ללא הפסקה, דבר שיצר הפסקות ובעיות עבור קוברדייל. ובכל זאת, הוא הצליח לעשות את המיטב מהמצב והשתתף בפרויקטים אחרים. הזכור מביניהם הוא "קוברדייל-פייג'", האלבום המשותף שלו עם גיטריסט "לד זפלין" האגדי, ג'ימי פייג', שיצא ב-93'.
"מכל האנשים איתם עבדתי במהלך השנים, ריצ'י בלקמור וג'ימי פייג' השפיעו עלי יותר מכל", הוא מגלה. "אני לא מתכוון להפחית מערכם של אחרים, כי כל מי שעבדתי איתו, כל נגן וכל מוזיקאי הביא משהו לאישיות של 'ווייטסנייק'. אבל האלמנטים הגדולים ביותר באו כשממש רציתי להרשים את בלקמור ופייג'. אני מאד מודע להשפעה של ריצ'י והבנתי כמה ג'ימי השפיע עלי רק אחרי שעבדנו יחד. אני שמח מאד שעד היום אנחנו שומרים על חברות נפלאה. הוא בא לראות אותי בלונדון לא מזמן ואמר לי שהיה שמח לו היו לנו עוד הזדמנויות לעבוד יחד. אני, כמובן, גאה עד היום במה שעשינו ואני מעריץ גדול של המוזיקה שלו".
ב-2003 קוברדייל החליט לחגוג 25 שנים ל"ווייטסנייק". אחרי סיבוב ההופעות עם הלהקה החדשה, היתה זו אשתו שהציעה לו לחזור לעבודה בכל הכוח. "דיברתי עם הנגנים ואמרתי להם שהדרך היחידה שנוכל לעשות זאת באופן שתהיה לו הצדקה כלכלית, הוא אם נעבוד ארבעה עד שישה חודשים בשנה. הם היו בעניין", הוא נזכר. "מאז כל כך כיף לנו, אף פעם לא היתה בעיה. ברגע שהתחלתי לעבוד, הגולשים באתר שלי התחילו לדרוש, לא לבקש, אלא לדרוש עוד.
עטיפת האלבום החדש. מגשים שלוש משאלות
"אז אמרתי, 'מה אתם עדיין רוצים ממני אחרי כל כך הרבה שנים?' ערכנו מין סקר שכזה עבור הגולשים ושלוש הדרישות הגדולות היו: די.וי.די בהופעה חיה, אלבום אוסף מהופעות חיות ואלבום אולפן עם שירים חדשים. החל מהשנה הזו הגשמתי את שלושת המשאלות. הפכתי לשד מהבקבוק. ברגע שהוצאנו את האלבום, אנשים התחילו לשאול: 'מה קורה עם האלבום הבא?' ואני אמרתי 'רגע, אני הולך ליהנות מהאלבום הנוכחי קודם'".
איך הרגשת כשהלהקה קמה לחיים?
"זה היה תהליך נפלא. החבר הכי חדש שלנו הוא המתופף, כריס פרייזר. הוא לא רק מתופף מדהים, הוא גם עושה חיקוי מדהים של כריסטופר ווקן", הוא צוחק. "גיליתי את זה לא מזמן. גם אם הוא לא ירצה להמשיך מאחורי התופים, הוא מסודר לכל החיים.
אדית פיאף של הרוק
"'ווייטסנייק' היתה להקת רוק חזקה משך הרבה שנים, אבל תמיד היה חסר בה איזשהו אלמנט. אף פעם לא גיליתי מהו האלמנט עד שכריס הצטרף. הבנתי שהיה חסר לנו רול. היה לנו הרבה רוק, אבל בלי רול. המתופף האהוב עלי מכל אלה שעזבו את הלהקה הוא איאן פייס. לאיאן היה רול ורק עכשיו 'ווייטסנייק' קיבלה את הגרוב שלה בחזרה. זו להקה נהדרת עם בחורים נפלאים, אני חייב להם הרבה".
אתה לא קצת מתחרט שהלהקה סבלה מכל ההפסקות והחברים הוחלפו באופן קבוע?
"אין לי חרטות. אני האדית פיאף של הרוק. הטעויות היו הכרחיות עבורי כדי לעבור לשלב הבא. זו אף פעם לא היתה הבחירה שלי ש'ווייטסנייק' תהפוך לדלת מסתובבת שכזו. כמו בכל מערכת יחסים, אם היא משתנה למשהו לא נעים, יש לך שתי אופציות: הראשונה היא לחיות עם ההרגשה הלא נעימה והשניה היא להיפטר ממנה. ואני תמיד רוצה להרחיק ממני אנרגיה שלילית, כדי שאוכל להתרכז בדברים שאני רוצה לעשות".
ואתה גם לא מתגעגע?
"לא, לכלום. אם הייתי יושב וחושב למה אני מתגעגע, משהו היה חסר לי בחיים. אני שמח על כך שלפני עשר שנים התוודעתי למדיטציה, שהפכה בשבילי לכלי אדיר. אני מתחיל כל יום במדיטציה. אני יוצא ממנה ומתחיל בעסקים שלי או לוקח גיטרה לידיים ועובד על השירים שלי. בזכות המדיטציה הצלחתי להשיג איזון, פרספקטיבה ופוקוס בחיים.
לפני כמה מההופעות שהסכמתי לעשות השנה, חשבתי לעצמי: 'אוי לא, אלה הולכות להיות הופעות של מיטב הלהיטים' וחששתי מכך. אבל מיד אחר כך עשיתי מדיטציה וחשבתי על האלבום הראשון שלי עם דיפ פרפל, 'Burn' והחברים בלהקה ממש התרגשו מזה. כשיצאנו לסיבוב ההופעות, עוד לפני שהאלבום יצא, שני שליש מההופעה היו מהאלבום הזה והם ניגנו עם כל כך הרבה כח, אגו והשראה, שהקהל היה בהיסטריה. זה היה מדהים. חוץ מזה, השירים החדשים גם נתנו לו מוזיקה טריה וההתרגשות מהם הגיעה גם לשירים הישנים, שהתעוררו לחיים".
קוברדייל היום. המדיטציה הפכה לכלי אדיר
חוץ מחייו המוזיקלים, קוברדייל הוא גם איש משפחה. כבר הזכרנו שהמדובר בסבא? זו עובדה שקוברדייל מאד מתרגש ושמח לדבר עליה. "זה בדיוק האיזון שדיברתי עליו", הוא אומר. "השנה, כשנוצרו ההזדמנויות להגיע למקומות אחרים בעולם, יותר מאי-פעם, הסכמנו להגיע. לרוב לא אסכים להיות בדרכים או באולפן משך יותר מחצי שנה. בכל שאר החודשים אני איש משפחה, זה מאד חשוב לי. במשך הרבה שנים הייתי רק בעבודה או בהופעות וזה יצר חוסר איזון. אני יותר מדי מעריך את המשפחה שלי בכדי לעשות להם כיום כזה דבר.
בקרוב אקח את הבן שלי לסיבוב ההופעות ביפן. הוא בן 12 והוא מתופף וגיטריסט נפלא והוא מעריץ גדול של 'דף לפארד'. חשבתי שזה יהיה מושלם עבורו, כי זו סביבה מאד מגוננת, בטוחה ומאד שונה משאר העולם".
אחרי יותר מ-35 שנים של עשייה מוזיקלית, קוברדייל נחשב גם היום כגיבור של מעריציו. כמי שהפך את המוזיקה שלו לפסקול חיים רוקנ'רולי עבור רבים. כמעט שאין רוקיסט שגדל בשנות השמונים ולא מחשיב את "Here I Go Again", או אחד מהלהיטים המפלצתיים האחרים של הלהקה, לסוג של המנון.
"תמיד הייתי קנאי לפרטיותי", אומר קוברדייל במבט אחורה. "פעם חייתי בבוורלי הילס וברגע שלהיטי ה-MTV הגדולים פרצו, אנשים רדפו אחרי המכונית שלי בשדרות סנסט. לא יכולתי לשבת בשום מקום ולאכול ארוחת ערב. הפכתי מאחד שמכירים אותו לסלבריטי וזה היה מאד לא נוח עבורי. זה היה הרגע שיצרתי עבורי סביבת מגורים אחרת ועד היום אני גר בכפר קטן שבהרים בצפון נבאדה ומאד נוח לי שם.
"כשהקמתי את האתר החדש שלי, פתאום התברר לי עד כמה למוזיקה שלי יש חלק גדול מחייהם של אנשים וכמה היא עזרה להם בחיים. אני מכיר זוגות שנפגשו בהופעות שלי והיום הם מביאים את הילדים שלהם להופעות החדשות, או שהילדים שלהם לוקחים את הילדים שלהם להופעות", הוא צוחק. "אחרי כל כך הרבה זמן, זו חוויה מאד מפכחת, לשמוע את הסיפורים האלה".
"אני בן 57 וכל כך מבורך ובר מזל שאני עדיין עובד כרוקר", מסכם קוברדייל. "אז אני לא הולך להבטיח כלום, חוץ מלראות מה קורה בהמשך הדרך. הגורל ייחשף כמו שאלוהים מכוון אותנו, אנחנו גורמים לו לצחוק כשאנחנו עושים תוכניות".
