תחילתה של ידידות נפלאה, או ניפרד כשני זרים?
אי אפשר לדעת מה קדם למה, הליברליות התל-אביבית קדמה להומואיות שלה, או ההומואיות קדמה לליברליות. אפשר לשער ששני הדברים כנראה שזורים זה בזה. בכל אופן, אני כבר שמח לדווח על הרפתקה לילית ראשונה בעיר ללא הפסקה
לפעמים נראה כאילו תל אביב מנותקת לחלוטין משאר ישראל (את המושג "בועה" המציאו הרבה לפני). מה שאסור או לא מתקבל בברכה בשאר המדינה מותר בתל אביב, והמשפט "זה בסדר, אנחנו בתל אביב" מהדהד מכל פינה.
תל אביב בעיקר שונה ביחס שלה לאנשים "כאלה" - הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. אחרי שביליתי את שלוש השנים האחרונות בירושלים, שם בעצם התחלתי להכיר את מה שאנשים מכנים "הקהילה הגאה", אני יכול להגיד שלראות שם זוג הומואים הולך מחובק ברחוב זה משהו כל כך נדיר שהייתי מספר על זה לחברים שלי במשך כמה ימים, כאילו ראיתי חד-קרן מתרוצץ ברחוב.
אחת הדרכים לקבוע עד כמה עיר היא "הומואית" היא אתר ההיכרויות הידוע (יש שאומרים לשמצה), "אטרף דייטינג". לאתר הזה יש אופציות של חיפוש שלא היו מביישות את מאגרי המידע של ה-FBI או המוסד. אתה יכול לחפש לעצמך מישהו שגר בבאר-טוביה, שיהיה בן 25 ושהגובה שלו יהיה בין 1.75 ל-1.82, שיהיה בלונדיני עם עיניים חומות שלא מעשן ושותה אלכוהול "לפעמים", וכמובן, הכי חשוב, שיהיה רווק ושההעדפות שלו במיטה יתאימו לחלוטין לשלך. ככל שעולים הסיכויים שתמצא מישהו כזה בדיוק בעיר בה חיפשת, מעלה את דירוג ה"הומואיות" של העיר. והפלא ופלא, בתל אביב, המבחר גדול ומאפשר לך למצוא בדיוק את מה שחיפשת, בתקווה שאתה גם מה שהוא חיפש.
אי אפשר לדעת מה קדם למה, הליברליות התל-אביבית להומואיות שלה, או ההומואיות לליברליות התל-אביבית. אפשר לשער ששני הדברים כנראה שזורים זה בזה.
אני חושב שאת ההוכחה הנצחית לחיים הקלילים בתל אביב קיבלתי בשבוע שעבר. מאז שמזג האוויר בערבים השתפר והפך לנסבל עד נעים, אני מוצא את עצמי מסתובב לפעמים בלילות עם האייפוד שלי. בשישי בלילה שוטטתי לי ליד הבית ברחובות הצפון הישן של תל אביב, מסתכל על העוברים ושווים שעוד הסתובבו בשעות כאלה ברחוב.
“כל יום אני מאבדת בחור יפה ברחוב"
ברמזור לידי נעמד לפתע רוכב אופניים. בנונשלאנטיות האופיינית לי הפנתי את מבטי ושמתי לב שלידי עומד בחור מקסים, שהסתכל עלי לרגע והמשיך להסתכל קדימה. הרמזור התחלף לירוק, ואנחנו חצינו את הכביש ונעמדנו מול רמזור אדום נוסף. החלפת מבטים קצרה נוספת לפני שהרמזור התחלף שוב לירוק ורוכב האופניים החמוד המשיך בנסיעתו אל עבר הלא נודע. בראשי החל להתנגן שוב השיר הנפלא של חווה אלברשטיין, “כל יום אני מאבדת בחור יפה ברחוב". המשכתי ללכת מחוייך, עד ששמתי לב פתאום שהבחור ירד מאופניו והחל להוליך אותם לצידו.
כל אדם בר דעת, כולל אותי, היה חושב לעצמו שהרוכב הגיע הביתה, ולכן ירד מהאופניים. כשהתחלתי להדביק אותו בצעדיי והוא עוד לא נכנס לאף אחד מהבניינים ברחוב, משהו התחיל להיות מוזר קלות. אבל אז חתך הבחור ימינה אל תוך גינה, ואני אמרתי לעצמי שמדובר בעוד אחת מהפנטזיות המוזרות שדמיינתי לעצמי, והנה הוא הולך הביתה ואני ממשיך בטיולי.
התיישבתי על ספסל על יד הגינה, ולהפתעתי הבחור צץ לפתע חזרה מהגינה על אופניו ונעצר לידי, מבקש מצית. הדלקתי אותו, כמו שאומרים, והוא הציע שנשב לסיגריה על הספסל ברחוב. מבט בוחן קטן והמוח החשדני שלי אישר את המבצע, והתיישבנו שנינו. המשכנו לדבר ארוכות, גם לאחר שנגמרה הסיגריה, עד שהוא הציע שנמשיך בטיול, כי הוא גר לא רחוק מפה.
אנשים שפויים יותר ממני היו תוהים לרגע אם זה הדבר הנכון לעשות, אבל האווירה הנינוחה שלחה אותי אחריו, עד שהגענו אליו הביתה. בדרך הספקנו לפגוש את השכנה שירדה לטייל עם הכלב, הוא הספיק להחמיא לה על צבע השיער החדש, ואנחנו עלינו לביתו.
יש משהו מאוד מעניין בבתים של אנשים אחרים, ואני, שרק עברתי דירה, בחנתי בעניין כל מיני דברים ותהיתי איך אני מתאים אותם לביתי שלי, הוא הראה לי עבודות שעשה ללימודיו ונתן לי הסבר מעמיק עליהן. התיישבנו על המרפסת והשקפנו על הנוף המדהים שהתגלה ממנה, ואז – הוא נישק אותי.
זאת לא היתה אחת הנשיקות האלה של המועדונים או של כל מאורע רנדומלי אחר שבו אתם מוצאים את עצמכם מתנשקים עם מישהו שהכרתם רק לפני שתי דקות ואתם בכלל לא בטוחים אם קוראים לו גל או טל, אלא אחת מהנשיקות האלה שבאמת, אבל באמת בא לכם להמשיך לעוד הרבה זמן. והיא אכן נמשכה, מבלי שאלאה אתכם בפרטים, למשך זמן מה, בליווי סימפוני של כל הגוף, שהשתתף בהרפתקה כזאת לראשונה.
אחרי שחזרנו למרפסת והבטנו על הנוף, ודנו במספר שעות השינה שנותרו לשנינו, נפרדנו לשלום עם הדילמה התל אביבית – מה בדיוק היה פה? האם זאת תחילתה של ידידות נפלאה, או שניפרד כאן כזרים ואולי נתראה שוב באישון לילה ברחוב? בסופו של דבר המבוכה גברה ונפרדנו שם. חיוור היה הלילה.
כן, תל אביב אולי אכזרית כשזה נוגע לדברים כאלה, האם להגיד את הדבר שיכול להיות הדבר הלא נכון, אבל אני רואה שהעיר הזאת גם מזמנת הפתעות שלא מצפים למצוא בשום מקום אחר.
האימייל של עמית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
