קולות של איש בוגדני

קנוט המסון הוא אחת הדמויות השנויות במחלוקת בספרות העולמית של המאה ה-20. מבחינה ספרותית הוא חתום על יצירות חשובות כמו "רעב" (1890), "פאן" (1892), "ברכת האדמה" (1917) ועוד. מבחינה פוליטית הוא בחר להצטרף למפלגה הפאשיסטית בנורבגיה, היה תומך גלוי במשטר הנאצי ובמשטר הבובות של וידקון קוויזלינג. לאחר שחרור נורבגיה ב-1945 הועמד לדין והורשע כבוגד וכמשתף פעולה, אך לא ריצה עונש מאסר עקב גילו המופלג. הוא מת ב-1952, בגיל 92, בביתו שב"נורהלם".

תמך ושיתף פעולה עם הנאצים (צילום: AFP )

ספרו "שבילים סבוכים", שתורגם עכשיו לעברית, פורסם אחרי מלחמת העולם השנייה. מדובר בסיפור פרוזאי אוטוביוגרפי, המתחקה אחר גורלו של קנוט, סופר נורווגי מזדקן, שנעצר בעקבות שיתוף פעולה עם המשטר הנאצי. הוא מופרד מאשתו ושוהה בבית החולים. אחר כך מועבר על ידי המשטרה לבית אבות. לבסוף הוא מועבר למוסד פסיכיאטרי, שם הוא סובל מניסיון לא פוסק להתחקות אחר פשעים שכביכול ביצע ביחד עם המשטר הנאצי.

מסע להגדרת המוסר

המסע שאנו עוברים ביחד עם קנוט ה"הבוגד" הוא מסע להגדרת המוסר. התרבות שהכתירה את קנוט כתורם נכבד להבנת ערכי התקופה השתנתה לחלוטין. אך האם שיתוף פעולה של קנוט עם המשטר הנאצי נחשבת כפשע? הרי אלו אשר התנגדו למשטר נרצחו באכזריות.

באחד מהמכתבים ששולח קנוט לתובע הכללי נפרסת שאלה זו ביתר דיוק: "יכולתי לעבור את הגבול לשבדיה, כפי שרבים כל-כך עשו. לא הייתי הולך לאיבוד שם. יש לי מו"ל רב עוצמה. או שיכולתי לנסות להגיע לאנגליה, בדומה לרבים שעשו כן, ואחר כך חזרו משם כגיבורים משום שעזבו את ארצם, נטשו את ארצם. לא עשיתי כדברים האלה. לא זזתי, זה כלל לא עלה בדעתי".

והוא ממשיך: "האמנתי שאני יכול לשרת את ארצי בכך שאשאר במקומי, שאנהל את החווה שלי כמיטב יכולתי בלב הימים הקשים, כאשר בארץ היה מחסור בכל דבר, ובנוסף לכך להשתמש בעט שלי למען אותה נורבגיה שעתה עמדה לזכות במעמד גבוה בין המדינות של אירופה" (עמ' 119).

מהו פשע?

קנוט מכה על חטא אי ידיעת גורל היהודים תחת השלטון הנאצי. בכל אופן, צריך וחשוב לשאול בהקשר של זה האם ואיך ניתן לשפוט את אלו שפחדו, או ניסו כמה שיותר לשתף פעולה עם המשטר לטובת עמם הנכבש? האם הקאפו היהודי במחנות אשם ביצירת הזוועות שבתוכם התמוטטה מערכת המוסר שלו? האם קסטנר שניסה להציל יהודים צריך היה צריך להיקרא "בוגד" כי ניסה לשתף פעולה עם הנאצים לשם מטרה זו? שאלות אלו נשארות פתוחות לא רק אל מול השואה כאירוע חד-פעמי של השמדה המונית, אלא אל מול כל יחסי דיכוי תחת שלטון של טרור ואלימות.

המסון בצעירותו בציור של אלפרדו אנדרסן

בכל אופן, הגיבור נותר איתן בדעתו הביקורתית על הדמוקרטיה הליברלית והמקורות הערכיים ממנה היא שואבת את כוחה. המסון באמצעותו מבקר (בהשפעת ניטשה) את הבינוניות, את מסך העיוורון של המעמד הבינוני, את קריעת האלוהות והמיסטיקה מתוך החיים המתועשים, למשל בדמות ההגירה המאסיבית לאמריקה.

אולר של אשמה

הספר מייצר כמה מטאפורות מרתקות כדי לתאר את כתב ההגנה של הסופר בפני החברה הנורבגית שהגדירה אותו כבוגד. אחת מהן היא הניסיון הסיזיפי של קנוט החולה והמתפורר להתקיים אל מול המוות הקרב, וכן ההתנגדות לזוועות השיטור הטוטאלי באמצעות זרועות בית חולים, בית אבות ובמיוחד יחסי הכוח בתוך בית חולים פסיכיאטרי.

קנוט מוצא אולר ליד מיטתו בבית חולים ולא זוכר מי הביא אותו.

האולר מסמל אשמה ההולכת אחר הסופר בעקבות הניסיון הפטריוטי שלו, לכאורה, לקדם את החברה הנורבגית. גם העצים הכפופים למבטו הופכים להיות גדולים מדי או קטנים מדי לסמן את אי היכולת שלו לעמוד אל מול שופטיו. קנוט גם משתמש בכמה התכתבויות עם דמויות מהמסורת הלאומית הנורבגית והעולמית שנידונו למוות. אחת מהן היא הפילוסוף היווני סוקרטס, שאליו הוא מרגיש קירבה משום ששניהם לא ברחו מעונשם.

הספר חשוב וטוב שהוא תורגם לעברית, אך דרוש תרגום אחר, יותר מקצועי, שמביא גם אחרית דבר שמסבירה את הרציונאל מאחורי תרגומו. התרגום לא אחיד וכולל כמה טעויות כתיב כמו "השוטר שהביא אותי לכאן אמר שאל לי" (עמ' 6). כמובן אי אפשר להתעלם מהביקורת על המסון ומהרגישות התרבותית שבתוכה אנו חיים, אבל סך הכל שבילים סבוכים היא יצירה שמלמדת אותנו רבות על ביקורת המודרניזם ועל רוח התקופה בה היא נכתבה.

שבילים סבוּכים, קנוט המסוּן, תרגם מאנגלית: יותם ראובני, הוצאת נמרוד, 2008, 145 עמודים.