תפילה לנאנסת
"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי, וּמָה עוֹלַל לִי. גּוּפִי חֻלַּל וְטֻמָּא, הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר, וְנֻטַּל כְּבוֹדִי. גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְנֶאֱסַף נָגְהִי. נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי". ד"ר יעל לוין חיברה תפילה מיוחדת לנפגעות תקיפה מינית
את הרעיון לחבר "תפילה לאישה שנאנסה" הגיתי בחודש יוני האחרון. אחת ההתרחשויות ששימשו כוח מאיץ ומדרבן להכרה בדבר נחיצותה של כתיבת תפילה בנושא זה הייתה ידיעה עיתונאית על אונס מזעזע שאירע ביפו. ארבעה נערים כלאו נערה בת 13 במקלט, ואנסו אותה במשך ימים אחדים.
המחשבה על התפילה הבשילה בקרבי ביום שלמחרת, שבת פרשת "שלח לך", ובמוצאי שבת העליתי על הכתב קווי מִתְאַר כלליים של מוטיבים אשר היו ראויים לדידי להיכלל בה. ההכרה בחשיבות הנושא הוסיפה ללוותני ולהיות חרותה עמוק בתודעתי, ואת הנוסח עצמו חיברתי בראשית חודש אוגוסט:.
קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק, קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי, וּמָה עוֹלַל לִי. גּוּפִי חֻלַּל וְטֻמָּא, הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר, וְנֻטַּל כְּבוֹדִי. גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְנֶאֱסַף נָגְהִי. נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי.
שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי, חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי, כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. אַל תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי.
שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: 'אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי'.
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי. בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנִי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ, וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט.
שִׁמְעָה תְפִלָתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.
זוהי ככל הידוע התפילה הראשונה בשפה העברית שנתייחדה לנושא זה. ניסוח תפילה בנושא אונס אישה, המצוי בכורח הנסיבות בקדמת התודעה הציבורית בחברה הישראלית בת זמננו, הוא המשך למגמה שאחזתי בה - חיבור תפילות שנועדו לתת מענה לתופעות בנות ימינו אשר לא הוענק להן קול במקורות ולא הייתה להן הידרשות בתפילות הרשות המסורתיות.
ביאור התפילה
המשפט הפותח את התפילה, שהוא פסוק כצורתו, משקף את מהותה: חלקו הראשון הוא זעקת שבר, והמשכו תחינה. הקטע הראשון של התפילה מביע במלוא עוזו ועוצמתו את הכאב הנורא והבלתי ניתן להשגה של חוויית האונס ואת השבר העצום שנפער בעקבותיה, וביטוי הדברים, תיאורם וציורם הגרפיים, מעניקים תוקף ולגיטימציה לאירוע.
בחלק זה קיימת ניגודיות בולטת בין הפנייה אל הקב"ה במעון קודשו השמימי ובין החוויה הארצית המשפילה שעברה האישה. המשך התפילה כולל בקשות אישיות לשיקום, ליציאה ממצר ולגאולה אישית, ולחיים של טובה וברכה שבהם יִשְׁרֶה מכאן והלאה החסד העליון על האישה.
התפילה לאישה שנאנסה מתמקדת כל כולה באישה עצמה ובהשבת חייה על כנם. דומה כי מבעד לתפילה בנושא כה רגיש צריך לחוש גם את השתיקה הרועמת של המוטיבים שלא נכללו בה. אין בתפילה הטחת דברים כלפי שמים או התרסה על עצם ההיאלצות לחוות חוויה מעין זו. כמו כן, לא מובא בה כל אזכור של המתעלל או של המתעללים, ולא מועלית בקשה לשלם לו כגמולו או להם כגמולם. חוסר אזכור העניינים הללו הוא גופו בבחינת אמירה כי מעתה התפקיד והמשימה העיקריים המוטלים על האישה הם שיקום חייה ודאגה ליצירת מהלך חיים שיהיו מכאן והלאה טובים ושמחים ככל האפשר. לאור ראייה זו אמור חלקה השני של התפילה להיות תפילה "על אש נמוכה", דהיינו תפילה חרישית ודוממת, בניגוד מוחלט לחלק הראשון, שהוא זעקה מרה.
התפילה יונקת במידה מרובה מכתובים מקראיים, ובכלל זה עושה שימוש מובהק בפרשות אונס מקראיות אחדות - אונס דינה, אונס נערה בתולה מאורסה, פילגש בגבעה ואונס תמר - וכן מסתייעת בדימויים הקשורים לחורבן הבית.
בעת חיבור התפילה הייתי מודעת לכך שייתכן כי לא כל אופני ההתבטאות הכלולים בה יהיו רלוונטיים לנסיבותיה האישיות של כל אישה, ולכן אפשר יהיה לשנות מהנוסח במידת הצורך. אם לציין דוגמה אחת, הקטע "צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה" עשוי שלא להתאים למכלול הסיטואציות, שהרי יש נשים שלא הספיקו לגלות התנגדות ולצעוק לעזרה.
בנוסף, בנוסח התפילה עצמה לא פוֹרש באורח מכוון אם האישה הנאנסת היא רווקה או נשואה, וייתכן שיהיו נשים שימצאו לנכון לציין ולפרט את הנקודה הזאת. בקשה מתאימה לנשים נשואות היא שבעליהן יוכלו להתמודד עם מה שחלף עליהן ולהשלים עמו, ויוסיפו לאוהבן במידה שאינה פחותה כמקודם. כמו כן, ייתכן שיהיו נשים שירצו לכלול אמירה כלשהי בעניין נקמה, כגון "נְקֹם נִקְמָתִי מִיַּד מְעַנִּי (או מִיְּדֵי מְעַנָּי)".
הנחת היסוד הניצבת בבסיס התפילה היא ההכרה הברורה שהתופעה נוגעת בעיקר לנערות ולנשים צעירות, ולאור זאת קיימת הסתייעות בכתוב המקראי "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי". במקרים שבהם מדובר באישה מבוגרת יותר, גם כאן אפשר לשנות מנוסח התפילה ולהתאימה לנסיבות המיוחדות. כן ראוי להעיר כי על אף שהתפילה מנוסחת בלשון יחיד, אפשר להסב אותה ל"תְּפִלָּה לְמַעַן אִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה", ולאומרהּ בגוף שלישי עבור אישה שנאנסה.
לא רק לשומרות מצוות
אונס נערות ונשים בישראל היא תופעה חוצה גבולות המצויה בכל המגזרים. מצד אחד התפילה ביסודה אמונית ודתית, אולם מצד אחר, לנוכח הבלבול וקהות החושים העשויים לאפוף אישה שנאנסה ולהתלוות לחוויה שחוותה, כמדומה שדרושים הכוונה, עידוד והמלצה לאמירה מודעת של התפילה. קשה קמעה להעלות על הדעת שנערה או אישה יחברו תפילה שתביע את הרהוריהן סמוך לאירוע עצמו. נשיאת תפילה מוכנה, למי שתהיה חפצה ומעוניינת לאומרהּ, עשויה להעניק ולנסוך תחושת ביטחון גם בקרב מי שאינה מגדירה את עצמה שומרת מצוות. אזכור מוטיב היותו של הקב"ה משגב לעתות בצרה, פותח פתח ואפשרות שתפילה זו תיאמר בידי מי שאינה נוהגת להתפלל.ראוי מכל מקום לציין כי במקורות הספרות התלמודית והמדרשית נשתמרו נוסחי תפילות אישיות אחדות המיוחסות לדמויות של נשים שחוו אונס. בבבלי גיטין (נח ע"א) מובא לקראת תום מחזור אגדות החורבן מעשה בצפנת בת פניאל, בתו של הכהן הגדול, שנתכנתה כן משום שהכול היו צופים ביופייה. נתעלל בה שַׁבַּאי כל הלילה, למחרת הלבישהּ שבעה חלוקים והוציאהּ למכירה בשוק. בא אדם שהיה מכוער ביותר, אמר לו: "הראני את יופיה". אמר לו: "ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם כולו". אמר לו: "אף על פי כן". הפשיטהּ שישה חלוקים, ואת השביעי קרעה צפנת עצמה מעליה, נתפלשה באפר ואמרה: "רבונו של עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס".
דוגמה נוספת שאפשר להזכיר היא המעשה המובא ב"איכה זוטא" בדבר שתי נשים ירושלמיות שהיו יפהפיות ביותר. תפשון כשדים והלכו אצלן מאה וחמישים איש, עד שמתו מתוך הבעילה, והיו הן צועקות ואומרות: "איה רחמיך ה' שבראת בהם עולמך".
יעל לוין היא ד"ר לתלמוד מאוניברסיטת בר-אילן. פרסמה מחקרים על האישה ביהדות, וחיברה תפילות להתרת עגונות ומסורבות גט. המאמר המלא יפורסם בגיליון הקרוב של כתב העת "דעות" – ביטאון תנועת נאמני תורה ועבודה.
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: index open
מומלצים
